כך הערים בנט על הח"כים החרדים

בשבוע שעבר פרסמו הח"כים החרדים, איש איש בביטאונו ובכלי התקשורת הנוטים לו חסד, את רשימת ההישגים האישית הכוללת בערך את כל הנכתב בהסכם הקואליציוני. בודדים מתוכם היו נדיבים די הצורך לציין שגם עמיתיהם היו שותפים בהישג. אם בשל פעילותם ואם בשל העובדה הבסיסית שכל המופיע בהסכם הקואליציוני הוא פועל יוצא של שותפות כל י"ג הנציגים בקואליציה.

לו רק המתינו עוד טיפ טיפה, שבוע אחד בלבד, היה לאל ידם לצרף גם את ההישג הנפלא של בחירת מנהל המחוז החרדי במשרד החינוך. האם נראה בימים הקרובים הודעה מתוקנת הכוללת גם את זה? כנראה שלא. בנושא זה נוהגים הנציגים ענוותנות בעצמם ושמחים לייחס את ההישג לכל אחד אחר: לא שמעתי, לא ראיתי, לא ידעתי. בטח מישהו אחר טיפל בזה.

בעניין זה לפחות כולם צודקים. לא היה להם מושג שבנט הולך להפיל עליהם מנהל מחוז שהידע היחיד שיש לו על הציבור החרדי הוא מקריאה בעיתונים או במפגשים אקראיים עם נציגים חרדים בכנסים של הג'וינט ישראל. למנות אדם כזה למנהל מחוז חרדי זה בערך כמו למנות לראשות פרויקט מערכת החץ אדם שהרקורד שלו בנושא טילים הוא ירידה מהירה למקלט וציות להוראות פיקוד העורף בזמן ירי סקאדים על ישראל.

ואכן, הבשורה על החלטת ועדת המכרזים למנות את איציק זהבי למנהל המחוז החרדי במשרד החינוך נחתה על הנציגים החרדים כמו טיל על שכונת מגורים, אבל בלי התראה מוקדמת. יום קודם שאל ח"כ בכיר מאוד בדגל התורה את אחד מעוזריו של בנט מי לדעתו עומד להיבחר. הבחור המציא לו שם של אישיות חרדית ידועה שאפילו לא הגישה בכלל מועמדות. כמה ימים קודם להודעה המפתיעה שוחחו שלושת ראשי המפלגות החרדיות עם שר החינוך נפתלי בנט. בתום הפגישה דיווח השר דרעי כי אחד הנושאים היה בחירת מנהל המחוז החרדי. גפני לעומת זאת דיווח שהנושא כלל לא הועלה.

האמת נמצאת אי שם באמצע. הנושא אכן הועלה אך ירד בחטף מעל השולחן לאחר שבנט הבהיר שאין לו כל גישה להליך הבחירה. את המועמד המתאים בוחרת ועדה מיוחדת של אנשי נציבות שירות המדינה ששמותיהם חסויים כמו חוקרי השב"כ שעינו את נחקרי דומא. השם היחיד שניתן לפרסום הוא של מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, שנמנית אף היא על חברי הוועדה.

לדברי מקורבי בנט, גם למנכ"לית המשרד לא הייתה אפשרות להכריע מי יהיה המועמד הזוכה. היא רק אצבע אחת בוועדה - מסבירים המקורבים. אז מה לעשות שאנשי נציבות שירות המדינה העדיפו את איציק זהבי החילוני על פני עשרות מועמדים, רובם חרדים, עם ניסיון בפיקוח והוראה העדיף על שלו זה עשרות מונים.

הרקורד החינוכי של זהבי הוא ניהול בית ספר תיכון חילוני לפני ט"ו שנה, מאז הוא מועסק בג'וינט ישראל בפיתוח תוכניות לבני נוער וצעירים בסיכון. איך הגיעו אנשי נציבות שירות המדינה למסקנה שהוא המתאים לניהול ואחריות על מערכת חינוך חרדית? קשה לדעת. במסדרונות משרד החינוך מתלחשים שהמועמד היה מוכר היטב למנכ"לית המשרד ואף הומלץ על ידה לתפקיד. מאחר והדיונים הם חשאיים ואין פרוטוקולים יש להתייחס ללחשושים אלו כהשמצה פרועה בלבד.

מה שמפתיע הוא שעד לרגע זה לפחות לא נרשם בתולדות משרד החינוך, וגם לא במשרדים אחרים, תקדים לבחירת מועמד שלא נתמך, מאחורי הקלעים, לפחות על ידי השר הממונה. הכול כמובן לפי הכללים המקצועיים ועל פי דעתה המלומדת של ועדה בלתי תלויה. אפעס תמיד יוצא שהמקצועיות הולכת יד ביד עם רצונות השר. במיוחד במינויים של בעלי תפקידים בכירים.

הנה דוגמא טרייה ומדממת: השבוע בחרה הממשלה באביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט הומלץ לממשלה על ידי הוועדה הכי מקצועית שניתן להעלות על הדעת. ועדה שבראשה עומד שופט בג"ץ בדימוס וכל חבריה משפטנים בעלי שיעור קומה. לפני הוועדה הוגשו מספר מועמדים ובתוכם האיש שיצק מים על ידי נתניהו בשנים האחרונות בנאמנות. וראה זה פלא, דווקא הוא, מזכיר הממשלה אביחי מנלדבליט, גבר על כולם והוגש לממשלה כמועמד יחיד.

אז לבוא ולומר שלבנט ולמנכ"לית שמטעמו לא הייתה יכולת להכריע מי ייבחר - זו היתממות בלבד. אנשי נציבות שירות המדינה לא היו בוחרים מועמד שמנכ"לית המשרד לא הייתה חפצה בו. מאחר ומנכ"ל משרד ממשלתי הוא איש אימון של השר היכול להדיח אותו בכל רגע נתון בלי לתת הסברים לאף אחד - זה קצת משעשע לחשוב שהמנכ"ל ייתן יד לבחירה של מועמד שהשר עצמו אינו חפץ ביקרו.

הבעיה של הנציגים החרדים היא שהשעשוע הזה בא על חשבונם. לפני מספר שבועות מונה במשרד החינוך מנהל מחוז לחינוך הדרוזי. אף אדם שפוי במשרד לא חשב שלתפקיד יתמנה בדואי, צ'רקסי או ערבי. לכל היותר ניתן היה לחשוב על איש חינוך יהודי שפיקח בעבר על החינוך הדרוזי. לתפקיד התמנה לבסוף איש חינוך מהעדה הדרוזית. בלי לחצים של ראשי העדה ובלי שנציגי העדה, המונים שניים במספר, יצטרכו להפעיל קשרים בצמרת המשרד. לאחר המינוי פרסם בנט הודעה המשבחת את המשרד - וממילא את עצמו - על הבחירה הנבונה. דרוזי כן, חרדי לא.

גורם בכיר בש"ס העריך באוזנינו שבנט לא היה יורק להם כך בפנים אלמלי קיבל רמז מנציג חרדי ביהדות התורה שלא ילכו על כך למלחמת עולם. יש איש בתוכנו, אומר הגורם הבכיר, שיש לו רקורד של העדפת נציג חילוני על פני חרדי לאחר שזכויותיו של החוג אותו הוא מייצג הובטחו מראש. הוא גם מעדיף, כך הגורם הש"סי, שלא ייבחר חרדי שעלולה להיות לו זיקה לגורמים חרדים אחרים. ואוי לאוזניים שכך שומעות.

הגורם הבכיר משוכנע גם שבחירת המנהל החילוני היא צעד תגובה של הבית היהודי למהלומות שספגה המפלגה מש"ס בבתי הדין הרבניים. מעכשיו, הוא אומר, אנחנו נחפש את האינטרסים של הבית היהודי בכל מקום שאפשר. חסל סדר הבנות בנושאי המועצות הדתיות ובחירת רבנים. גם אצלנו, הוא אומר, יהיו ועדות מקצועיות בלבד.

בשבוע הבא ייכנס יו"ר ש"ס אריה דרעי ללשכתו החדשה במשרד הפנים. על השולחן לא מעט אינטרסים של הבית היהודי. אחד מהם הוא תקציבי החטיבה להתיישבות המיועדים רשמית לישובים שאינם חרדיים מעבר לקו הירוק. ללא כל קשר לאמור לעיל ממש לא נופתע אם תקציבים אלו יעברו בחינה מחדש על ידי ועדה מקצועית בלתי תלויה שלשר ולמנכ"ל משרדו אין כל קשר להחלטותיה.

מצד שני יש לזכור שגם הבית היהודי מחזיק בכיס הרבה מאוד אינטרסים של הציבור החרדי שרובם ככולם מרוכזים במשרד החינוך בראשותו של בנט. האחרון הפר אמנם את מאזן האימה במינוי חילוני כמנהל המחוז החרדי אך כמו במצב בגבול הלבנון - תגובות צריכות להיות במינון מתאים כדי למנוע מלחמה כוללת. עם כל הרצון העז לנקום על ההשפלה, התגובה החרדית תצטרך להיות קשה אך לא ברמה שתעניק לגיטימציה לבנט לסגור עוד יותר את טבעת החנק שכבר כרך סביב צווארה של מערכת החינוך החרדית.

הנה הידוק נוסף, קטנטנן אמנם, אך הוא המשך ישיר לרוח המפקד החדשה במשרד החינוך. במשך עשרות שנים נהנו רשתות החינוך החרדיות מהסדר מורים חיילים עם משרד הביטחון. במסגרת זו שירתו במהלך השנים מאות רבות של מורים חרדים ששילבו ספרא וסיפא. בזמן הלימודים הם לימדו ובחופשות בתי הספר הם עברו אימונים צבאיים קצרים, ולפעמים גם זה לא. על כך הם גם קיבלו משכורת שאפשרה להחזיק את המשפחה. לבתי הספר החרדים היה זה רווח נקי. את המשכורת משלם משרד הביטחון והיא לא יורדת מחשבון הבנק שלהם.

רק בדרך נס הסיפור הזה לא נגמר. ביום ראשון אישרה הממשלה את צו שירות הביטחון החדש העוסק בנושא. לפי חוות דעתה של היועצת המשפטית במשרד החינוך עו"ד דורית מורג ההרשאה להעסיק חיילים כמורים היא רק במסגרת החינוך הממלכתי המתופעל ישירות על ידי משרד החינוך. כל הגופים שעסקו בכך עד עתה, כמו החברה למתנ"סים, רשות הטבע והגנים ובתי ספר שדה, לא יורשו יותר להעסיק מורים חיילים. וזה עוד מילא, מדובר בגופים שאין עיקר מהותם חינוך והוראה. אבל מורג לא הסתפקה בכך, וצירפה לרשימת הפסולים גם את רשתות החינוך החרדיות הגדולות. מורה חייל בחינוך ממלכתי כן, מורה חייל בחינוך חרדי לא.

לאחר האישור בממשלה עבר הצו לאישור ועדת חו"ב. הוא עבר שם בלי ציוץ אחד. בשתי התחנות האמורות יש נציגות חרדית מכובדת: שלושה שרים בממשלה ונציג אחד בועדת חו"ב. איש מהם לא שם אל לב. אבל הנה לא ינום ולא ישן ח"כ משה גפני שאיננו חבר בועדה. מישהו גילה את אוזנו כי הצו המחודש עומד לעבור בועדה והוא הקים מיד קול זעקה מרה. בשיחה בהולה עם השר משה יעלון ואנשי צוותו הוא הזכיר להם את מלחמותיו לטובתם בנושא תקציב הבטחון המנופח ודרש את התערבותם. יעלון נענה לו ומשך את הצו מהועדה למשך חודש ימים. ומה יהיה אחרי חודש? כנראה יהיה בסדר. אבל עצם העובדה שמשרד החינוך ומשרד הבטחון חשבו להעביר סיכום מאחורי גבם של החרדים - מלמדת על רוח המפקד הנושבת בשני המשרדים.

תיבת הפנדורה
לישיבת הממשלה שאישרה, בין היתר, את צו שירות הביטחון החדש, הגיע ראש הממשלה במצב רוח עכור קמעא. שרים המכירים את אורחו ושיגו הבחינו בכך מהרגע הראשון. הם רק לא ידעו אם זה בגלל הפיגוע בתל אביב או בגלל הזימון לחקירה נוספת של הגברת נתניהו. לא ראי זה כראי זה, אבל כל אחד מהאירועים המצערים הנ"ל הוא כשלעצמו סיבה למעצבה. הפיגוע בתל אביב מנפץ את שארית אשליית הביטחון שעוד נותרה לאזרחי ישראל, והחקירות של נתניהו הן איום קיומי על המשך השושלת. הצירוף של שניהם עשוי להסביר מדוע ליברמן והרצוג מדברים בביטחון כל כך מוצק על בחירות כבר במהלך השנה הקרובה.

הפיגוע בתל אביב לא היה הקטלני ביותר בגל הטרור שהחל בחול המועד סוכות וסופו לא נראה באופק. הפיגועים בשטחים ובירושלים גרמו למותם של למעלה מעשרים וחמשה יהודים והם מתבצעים על בסיס יום יומי. נתניהו כבר מזמן לא מתייחס פומבית לפיגועים מעבר לקו הירוק, ומשדר בכך אדישות לגורל המתיישבים. לפיגועים בירושלים הוא הגיב רק כאשר היה מדובר בשני הרוגים ומעלה. פה דקירת סכין, שם פיגוע דריסה. אם זה לא עולה לכותרות הראשית בתקשורת, ראש הממשלה עובר על כך לסדר היום.

הפיגוע בלב רחוב דיזנגוף הרעיד את המיתרים בליבו האטום של נתניהו. מספר שעות לאחר הפיגוע הוא ביקר במקום, יחד עם מר ביטחון הנוסף השר בוגי יעלון, והשניים הניחו נרות לזכר ההרוגים במסעדת 'הסמטא'.

המחווה נגעה לליבם של תושבי העיר אך לא החזירה להם את תחושת הביטחון. נתניהו נאם במקום נאום רב השראה על יד חזקה וחוסר סובלנות לטרור ויש להניח שאם המחבל המסתתר מצויד בנגן לא כשר עם אפשרות לקליטת רדיו הוא האזין להם בקשב רב.

לתושבי ירושלים, ובעצם לכל מי שלא מתגורר באזור המרכז, הביקור של נתניהו בדיזינגוף חרה עד מאוד. הביקור הוכיח שוב שמזווית ראייתו של ראש הממשלה, מה שקורה בתל אביב הוא מה שקורה בישראל האמיתית. כל יתר האזורים הם סוג של פריפריה שאמורה לשאת בעול הביטחון בדומיה למען הבטחת שלומם של תושבי המרכז.

ההתייחסות למרכז הארץ כלב המדינה וליתר האזורים כיישובי ספר לא נולדה אתמול. ולא רק אצל נתניהו. במשך שנים רבות סבלו תושבי הדרום מירי של טילים מעזה בטפטוף שהפך לפעמים לשיטפון, אבל למבצעים כמו צוק איתן יצאה הממשלה רק כשהירי התרחב לאזור המרכז. כך היה גם גורלם של תושבי הצפון. במובן זה, ירושלים הצטרפה לפריפריה רק בגל הטרור האחרון. ברבות הפיגועים על בסיס יום יומי ושוויון הנפש בו החלו להתקבל במרכזי התקשורת בתל אביב איבדה עיר הקודש את השייכות ללב המדינה.

נתניהו, כמו גם ראשי הממשלה שקדמו לו, יודע שממשלות קמות ונופלות במדינת תל אביב. מלחמת לבנון הראשונה הסתיימה בהפגנת ארבע מאות אלף בכיכר מלכי ישראל. ברק ברח מלבנון, למרות האימה של תושבי הצפון ממה שיקרה אחר כך, בגלל ארגון ארבע אימהות שכבש את מערכות התקשורת בתל אביב. המחאה החברתית שכמעט הפילה את ממשלת נתניהו השנייה פרצה בתל אביב. הכול מתחיל ונגמר בעיר העברית הראשונה.

בחושיו הבריאים מבין נתניהו שאם בתל אביב כבר אי אפשר לשתות בשקט הוא יכול לחשב את קיצו הפוליטי לאחור. לפני שבועיים פרסם ה'ניו יורק טיימס' כתבה מחמיאה על עיר ההוללות של ישראל. הכתבה המליצה למיליוני קוראיה להתעלם ממצב הביטחון בגבולות ישראל ובאזורים מוכי הטרור ולבקר בעיר השוקקת. יום לאחר הפיגוע פרסמה מחלקת המדינה האמריקאית אזהרת מסע הכוללת את כל שטחי ישראל, מהים ועד הירדן, מנחל שניר ועד נחל מצרים, ותל אביב בכלל. עוד שניים- שלושה פיגועים כאלה, רח"ל, ונתניהו יתחיל לראות את זה בסקרים שעד עתה ומשום מה עוד נושאים לו פנים.

האירוע הנוסף המדאיג את נתניהו התרחש אף הוא באזור המרכז. השבוע זומנה נוות ביתו מרת שרה לחקירה השנייה במשרדי יחידת להב 433. בשבוע שעבר היא נחקרה ארבע שעות. השבוע היא התארחה במקום למעלה מחמש שעות. נושא החקירה ידוע: הערבוב, לכאורה, בין הוצאות הבית הפרטי להוצאות הבית הממשלתי. החקירה לא עסקה, ככל הידוע, בחשיפות האחרונות של העיתונאי יואב יצחק בפרשת המתנות הרשמיות שקיבל ראש הממשלה במסגרת ביקורים ממלכתיים. מתנות שאמורות היו להירשם ולהימצא במעון הממשלתי ולכאורה נמצאו מוסתרות במרתף בית פרטי.

אבל יום אחד גם זה יכול להגיע. טבען של חקירות הוא שיודעים היכן הן מתחילות ולא להיכן הן מתגלגלות. הניסיון מלמד שתלונות נגד אנשי ציבור מתחילות בקטן ונגמרות בגדול. כשמכסה של ביוב מתרומם ויוצאת ממנו חולדה ראשונה בדרך כלל תוך זמן קצר פורצות משם עשרות נוספות. פרשת אולמרט נפתחה בחקירה שולית על רכישת הבית ברחוב כרמיה בירושלים והתגלגלה מהר מאוד לשש פרשיות נוספות. מחלקן הוא זוכה, בשתיים מהן הוא כבר הורשע.

וזה מה שמדיד שינה מעיני המשפחה המלכותית. לא החקירה בנושאים הנדונים כשלעצמה. ככל הידוע הגברת נתניהו עמדה די יפה בחקירה. בכל זאת רעיית ראש הממשלה ואי אפשר להפעיל נגדה אמצעי חקירה ידועים. לרשותה עומד גם צוות פרקליטים מיומן שבוודאי הכין אותה היטב. אחד מהם אמנם ביקש מהיועץ המשפטי שלא לזמן אותה לחקירה עקב מה שהגדיר מצב נפשי אבל זה היה כנראה לצרכי טיעון בלבד. הגברת נתניהו מככבת זה עשור שנים בתקשורת בהקשרים מאוד לא מחמיאים ועד עכשיו לפחות היא מפגינה כושר עמידות מרשים. אנשים בעלי בריאות נפשית מוכחת יותר היו קורסים כבר מזמן.

הדאגה היא מהדינמיקה של החקירה. היום מזמינים את הגברת והיא מדקלמת יפה את הטקסטים שלה אבל מחר עלול איזה חשמלאי או אינסטלטור לפתוח את הפה. חוקרי לה"ב 433 אלופים בזה. די בכך שימצאו שאחד מנותני השירותים במעונות ראש הממשלה מסובך במס הכנסה או מע"מ או הסתבכות אחרת עם החוק והם מציעים לו להיות עד מדינה. ספר לנו מה עשית שם במעון הפרטי ואיך שילמו לך, וכל התיקים שלך נסגרים - עלולים החוקרים לדוג את החשמלאי או האינסטלטור הקטן.

וכשנותן שירותים אחד נשבר (אם אכן היו מעשים לא חוקיים, מה שטרם הוכח עדיין) עלולה להצטרף אליו מקהלה שלמה. בשבע שנות מלכותו של ביבי הראשון עברו במעונותיו, הרשמי והפרטי, עשרות עובדים שרובם עזבו בטריקת דלת או שפוטרו בבושת פנים. אחת מהן עלתה בשבוע שעבר לשידור בגלי צה"ל וסיפרה, בעילום שם ובשינוי קולה, על התנהלותה של הגברת נתניהו. בדבריה לא היה היבט פלילי אלא תיאור אנושי מזעזע על הנעשה בבית בו מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר. אבל מתיאורים על בסיס אישי ועד לחשדות פלילים הדרך בדרך כלל קצרה. חסר רק איש או אישה אחת שיחליטו לפתוח את הפה וזה יהיה סופו של בית המלוכה.

מריחים בחירות
כך או כך, התחושה שמשהו לא בסדר בבית המלוכה של נתניהו והעדר תחושת הביטחון של אזרחי ישראל, עשויים בהחלט להבשיל להתפתחות שתוביל להקדמת הבחירות. גם ההומוגניות של מרכיבי הקואליציה שדומה היה שיצוקה בבטון היא כבר לא מה שהייתה. החרדים ובנט הם כבר לא מופת של שיתוף פעולה. הצעת חוק השבת שעברה בממשלה ספגה ווטו של סיעת כחלון וירדה מעל סדר היום. מדי יום רביעי, ולפעמים גם ביום שני, הקואליציה סופגת מהלומות פרלמנטריות מביכות. הפסד בכמה הצבעות לא מביא את הבחירות, סידרה של הפסדים בהחלט שכן.

וזו כנראה התחושה של שר האוצר משה כחלון, שכינס השבוע מסיבת עיתונים די תמוהה בכנסת. כחלון דיבר אמנם על החשיבות שבהמשך פעילותה של הממשלה הנוכחית והזהיר מפני בחירות מוקדמות, אבל כל מה שאמר היה כמו פתיחה לא רשמית של מערכת בחירות.

כי אחרת מה מוצא לנכון שר אוצר בממשלה יציבה לדרוך על היבלת הכי רגישה של ראש הממשלה? כחלון יודע שכל מה שביבי עשה בשבועות האחרונים זה לחסום את דרכו של גדעון סער להנהגת הליכוד. הוא הקדים את הבחירות לראשות המפלגה בצעד בולשביקי, ציפצף בגלוי על דעת הקהל ודרך בגסות על ראשו של שר התחבורה ישראל כץ שניסה לצאת חוצץ נגד המהלך, והכול מאימתו של הפורש המשמיע קולות של חזרה.

אפרופו סער, דרכם של פורשים מהמערכת הפוליטית היא לספוג ירידה בכוחם האלקטוראלי. מי שלא נשאר על הגלגל, אמר בשעתו שרון המנוח, לא מצליח לעלות עליו חזרה. גם אצל סער הגלגל מתהפך אבל לכיוון המתאים לו. כל יום שעובר וכל כישלון ביטחוני או שמועה על הנעשה בחצר המלוכה ברחוב בלפור מעלים את כוחו בסקרים.

למרות הרגישות הידועה של נתניהו לכל הקשור בסער, זה היה הנושא המרכזי במסיבת העיתונאים של כחלון. כחלון דיבר על סער בעיניים מצועפות. הוא דיבר על כישורי ההנהגה שלו והביע רצון ללכת איתו ברשימה אחת בבחירות הבאות. בהזדמנות זו הוא דחה על הסף את הצעתו של נתניהו להקים רשימה מאוחדת גדולה שתכלול את הליכוד וסיעת כולנו עם אופציה למפלגות ימין נוספות. כחלון הבהיר שכולנו תלך בנפרד והציע לסער לחבור אליו. דיבורים כאלה נשמעים בדרך כלל רק כשריח פרדסי אביב של בחירות מנשב באוויר.

בין אם הבחירות יוקדמו ובין אם לאו, לכחלון יש באמת סיבה להיות מודאג. המדיניות החברתית שלו בנושאי הדיור לא ממש נושאת פירות, ומה שכבר הושג מצליח נתניהו לנכס לעצמו בגאונות התקשורתית שלו. בסקר שהתפרסם לפני שבוע מקבל כחלון בין ארבעה לחמשה מנדטים בלבד. אם לא יציב בפני בוחריו דמויות חדשות ואטרקטיביות הוא עלול לגרד את אחוז החסימה מלמטה ולהתנדף מהזירה הפוליטית עם מאה ועשרים אלף קולות ומשהו. בדיוק כמו רשימת יחד של אלי ישי.

ישמח המחותן בחור מעם
במוצאי השבת שעברה, בסביבות השעה שמונה וחצי, דפק מאן דהו על דלת ביתו של חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני בבני ברק. בניגוד לחצרות אחרות, לגר"ש בעדני אין חצר. כלומר: יש מקורבים ובני בית אבל אף אחד מהם לא עומד בדלת ומסנן את הנכנסים. אם הרב שומע את הנקישות ואומר 'יבוא' - הדלת נפתחת והאורח נכנס.

במקרה המדובר האורח היה יו"ר ש"ס לשעבר ומנהיג תנועת יחד אלי ישי. לפני הבחירות ספג ישי מכתב נזיפה חריף מבעל הבית על החלטתו לרוץ בנפרד ולדחות את הצעת הפשרה שהכין עבורו (תפקיד בכיר שני והשארת כל נאמניו ברשימה לכנסת. לו קיבל ישי את ההצעה היה לו היום בסיעה רוב של ארבעה מול שלושה ותפקיד שר הדתות). המכתב שם קץ למאמצי השלום של הגר"ש בעדני וסימן את עידן המלחמה הגלויה.

ועל זה בדיוק בא ישי לדבר. הוא התלונן בפני אורחו על הפער שבין השיחות בעל פה שהיו ביניהם לתוכן המכתב החריף. ישי טען שלאחר שהחליט לרוץ בנפרד הוא התחייב בפני הגר"ש שכל החברים בסיעה החדשה יהיו מחויבים לאינטרסים החרדיים, כולל יוני שטבון ושאר המועמדים בעלי הכיפות הסרוגות. ישי הבין כנראה שההבטחה תגרום לכך שהגר"ש בעדני לא ייצא נגדו בחריפות כפי שאכן קרה במכתב המפורסם.

מה מקום כעת יש לבכיות על חלב שנשפך לפני תשעה חודשים ומדוע בכלל קיבל הגר"ש את הבן הסורר לשיחה שארכה קרוב לארבעים דקות? מקורבי הגר"ש - שרובם אנשי ש"ס כמובן - טוענים שישי אמר שהוא בא להזמין את כבוד הרב לחתונת בתו שתיערך בחודש הקרוב בירושלים. אבל לאחר ההזמנה, כך הם טוענים, החל ישי להוביל את השיחה לאירועי העבר.

לדברי המקורבים הרגיש הגר"ש שהשיחה נועדה לצרכים פוליטיים עכשוויים ולא רק להעלאת זיכרונות מהעבר. הוא גם חשש, לטענתם, שישי מנסה להקליט אותו (במערכת הבחירות לא הפסיק ישי לדבר על הקלטות שיש בידו מימיו האחרונים של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. כך שידע בסאונד והקלטות כנראה שיש לו) ולפיכך דיבר איתו בתקיפות רבה. לדברי אנשי ישי השיחה הייתה על מי מנוחות ואף נקבעה פגישה נוספת. מאחר וביתו של הגר"ש בעדני פתוח לכל דכפין לא ממש ברור מדוע צריך לקבוע פגישה נוספת. דופקים בדלת, מספרים על איזו הזמנה לחתונה, ויושבים לדבר.

מאוחר יותר, לגרסת מקורבי הגר"ש, הוא נשאל האם היה מקבל לשיחה גם את הפורש הידוע חיים אמסלם. התשובה הייתה, אם הייתה: הייתי מקבל גם אותו ומסביר לו מדוע הוא טעה. ההשוואה בין ישי ואמסלם מעוררת מחשבות שאין מקומן כאן.

בכל מקרה, אם ישי בא באמת רק להזמין את הגר"ש הוא רשם לעצמו וי ברשימת הבתים אליהם הוא מתכונן להיכנס באמתלה דומה. בכמה כתובות, אליהן לא נכנסים בלי תיאום מראש והודעה של שבוע לפחות, הוא כבר קיבל תשובה שלילית. שומרי הסף מודעים למשמעות הפוליטית בביקוריו של ישי ונכון לעכשיו הם לא מוכנים לאפשר לו להיכנס.

את אחת הכתובות מכיר ישי לפני ולפנים. לפני הבחירות הוא נכנס לביקור תמים לכאורה בחזו"א 5 ויצא משם עם לגיטימציה, לפחות למראית עין, לרוץ ברשימה אנטי ש"סית עצמאית. הפגישה העיבה על שיתוף הפעולה בין ש"ס ודגל התורה, כאשר האחרונים נמנעו מלתקוף את הרשימה החדשה עד שהבינו שהיא עומדת להשאיר להם את יעקב אשר בחוץ. רק אז החל בטאון המפלגה לתקוף ישירות את הרשימה החדשה, אבל זה כבר היה מאוחר. הפעם נחושים בדעתם שומרי הסף שהתרגיל לא יעבוד פעם נוספת. ישי הוא מסורב כניסה רשמי בחזו"א 5,. ולא רשמי ברשב"ם 23 וראב"ד 17.

מעבר לכניסות יזומות לבתי גדולי ישראל, ישי עובד כעת קשה על מצבת אורחים נכבדת ככל שיעלה בידו בחתונת בתו שתיערך בקרוב. בפוליטיקה החרדית רשימת המשתתפים היא אינדיקטור מהמדרגה הראשונה למעמדו של המזמין. לדוגמא: בהיותו חבר שלישיית הנהגת ש"ס ערך דרעי חתונה לבתו ובהיותו יו"ר ש"ס ללא עוררין ואחד האנשים החזקים בממשלה הוא ערך חתונה נוספת. ותנחשו לבד באיזו חתונה לא היה מקום להכניס אצבע ובאיזו לא.

בהתאם לכך ישי נחוש בדעתו להפוך את החתונה למפגן כוח שיראה למתנגדיו, כמו גם לאוהדיו ובעיקר לתורמיו, שעתידו הפוליטי לא מאחוריו אלא מלפניו. ככל שירבו המשתתפים מהדרג הרבני והפוליטי הבכיר כן ייטב לו. במקביל, הידיעה הברורה של המוזמנים שהופעה שלהם בחתונה היא התגרות גלויה בש"ס עלולה לגרום לרבים מהם להישאר בבית. מה שאומר שכל מקרה יהיה שמח, או באולם החתונה המלא כפי שמקווה אלי ישי, או בלבבם של אנשי ש"ס אם האולם יהיה ריק מרבנים מהשורה הראשונה ופוליטיקאים כפי שהם מקווים. המבחן בקרוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!