טרור מנצח רק בפסיכולוגיה • טור
ממלחמת העולם, עבור דרך הדוידקה וכלה בדאע"ש, לוחמה פסיכולוגית תמיד הייתה מרכיב קריטי בשדה הקרב
- עו'''ד יצחק שינפלד
- כ"ז טבת התשע"ו
- 2 תגובות
את חשיבות הלוחמה הפסיכולוגית כחלק בלתי נפרד ממערך הלחימה הכוללת, גילו ושכללו במלחמת העולם השנייה. אמצעי התקשורת המתפתחים והיכולת להעביר מסרים ומידע מעל גלי האתר תוך דילוג על שדות קרב פיזיים ומכשולים גיאוגרפיים - איפשרו את הלוחמה המודרנית החדישה. הגרמנים השקיעו בכך תכנון ומשאבים רבים, מראשית המלחמה. שידורי רדיו יזומים, העברת אזהרות ומידע מסולף על ידי זריקת כרוזים ממטוסים, הפצת שטרות מזויפים וכותרות שיקריות ודמיוניות כחלק משיטת ה'בליץ קריג' כתמיכה בלוחמה הפיזית, על ידי ערעור כוח העמידה האזרחי והצבאי. כוחות הברית פיתחו תגובות הולמות תוך כדי המלחמה ורק כמענה, לא כשיטה ודרך.
הלוחמה הפסיכולוגית מכוונת גם נגד העורף האזרחי, מחרידה את היריב, מערערת את כושר עמידתו, שרידותו, יכולותיו ורצונו הפעיל להילחם.
במלחמת השחרור בתש״ח, הופעלה לראשונה בשדה הקרב בירושלים הנצורה מרגמת 'הדוידקה' המפורסמת. פיתוח ישראלי טרי. ה'כאילו מרגמה' עשתה הרבה רעש ומהומה, ובפועל, מעט נזק מעשי. אך ערערה לחלוטין את בטחון הכוחות הערבים הבלתי סדירים. הרעש האדיר מיטט את המערך הצבאי! הם נבהלו ונטשו את העמדות.
לאחר מעשה, היסטוריונים צבאיים קבעו, כי הפיתוח הקולני והמבהיל הציל את ירושלים הנצורה ויהודיה. למרות הנחיתות הבולטת במספר הלוחמים של מגיני ירושלים, בכוח האש, מעט התחמושת ואפס כלים כבדים. ההיבט הפסיכולוגי של ״הדוידקה״ הכריע את המערכה.
כוחות דאע״ש שיכללו את הלוחמה הפסיכולוגית לכדי אמנות! הם עושים שימוש בכל אמצעי המדיה המתוחכמים. הם ממציאים ויוצרים ״הירואיות״ מזויפת, אידיאליזציה על רקע דת, וכך מגייסים נערים ונערות אירופאים לשירותם הנתעב. כך הם מעבירים מסרים והוראות. השידורים והתמונות המבוימות בחלקן, ממוטטים את הכוחות שעומדים מולם וגורמים לדמורליזציה בקרב הלוחמים שכנגדם. חיילים ומפקדים נוטשים עמדות ומסתלקים משדה הקרב פיזית. השימוש של דאע״ש באינטרנט והאפשרויות הגלומות בו ככלי לוחמה פעיל, יילמד בעתיד ובעצם כבר נלמד.
החמאס לא המציא את השיטה, אך הוא עושה בה שימוש רב. הוא משחרר סרטונים ותמונות לפי צרכיו. מאיים ומבטיח בכדי לנסות ולייצר חרדה, לפחות בקרב העורף האזרחי. הצלחותיו מוגבלות ומעטות בכל קנה מידה. גם בגלל ההיסטוריה הארוכה של הבטחות שווא וכשלונות מעשיים. העורף האזרחי בישראל סומך על כוחות הבטחון שיסכלו בעזרת השם את הנסיונות ויגדעו את היד המשלחת. ברוך השם, עד היום בהצלחה מקסימלית.
לוחמת סכינאות-היחידים ופיגועי הדריסה בחודשים האחרונים, עדיין לא זכתה לשם או כינוי. זו לא ״אינתיפאדה שלישית״ מעצם היותה ״בלתי מאורגנת״ ולא התקוממות עממית. מכאן גם הקושי הארגוני להלחם ב״טחנות רוח״. כל הרוצה ליטול סכין או הגה נוטל - ללא יד מארגנת ומפעילה, קשה לרצץ את ראש הנחש!
הבעיה בסוג כזה של לוחמה, זה עצם החשש! החשש והפחד שמשנה אורחות חיים. באם אנשים נמנעים מלעלות לירושלים, מלצאת למקומות בילוי ותיור, הטרור, הם ניצחו ואנו הפסדנו.
טרור קשה למיגור. זו לא מלחמה של טנק מול טנק. קרב פריצה והבקעת מערכי אויב. כיבוש טריטוריה או הגנה על שטח. מול טרור אזרחי יש קושי אובייקטיבי וקושי מעשי, שלא מצטלם טוב במצלמות העיתונאים ולא נראה טוב מעל מרקעי ומסכי התקשורת האלקטרונית לסוגיה השונים. במאה ה-21 שדה הקרב האמיתי הוא על המרקעים ובסלוני הפרשנים. לא רק בסמטאות חברון וירושלים המזרחית! בסמטאות נשפך הדם ונגדעות הנפשות, אך מעל המרקעים נקבעת ההיסטוריה. לפעמים ״היסטריה״ כותבת את ההיסטוריה!
עם טרור יחידים נסתדר בעזרת השם. אכן, טרור שאין לו יד מארגנת קשה לסכלו שבעתיים. מאידך, זה טרור ולא מלחמת אין ברירה. רק עם טרור לא מנצחים במלחמה. טרור מקשה על החיים הסדירים ו-או השלווים. טרור משנה אורחות חיים וסדרי יום יום. צריך אורך רוח וכוחות נפש אדירים. יכלנו בעבר, יכול נוכל לו גם בעתיד! לטרור יש אפשרות אחת ויחידה לנצח ולהכריע! כשהוא הופך ומשנה את החיים של נפגעיו! זאת אסור לנו להרשות. אסור לתת לפאניקה להשתלט. לדמורליזציה להשתולל. לפחד להכריע. החיים חייבים להימשך כסדרם. לחיות. כוחות הבטחון יעשו את המוטל עליהם. עד כה בהצלחה מרובה יחסית. אנו צריכים לפקוח עיניים ולהגיב במהירות לכל אירוע כשקורה. אך שגרת החיים חייבת להמשך.
הטרור יכשל, כשאנו נחליט על כך. בידינו הדבר. לא על חשבון זהירות וערנות כמובן. בנחישות, בהחלטיות ומחוסר אלטרנטיבה לחיינו בארצנו.
המחיר שהמפגעים ומשפחותיהם צריכים לשלם חייב להיות גבוה! שלא ישתלם להם. תדע כל אם פלשתינית שגורל משפחתה, קירות ביתה ומקום מגוריהם ועתיד ילדיה ביד סכין-בנה.
באם ניישם את מה שצריך ליישם ולפעול כנגד המחבלים-מרצחים, ביד חזקה ובזרוע נטויה, לצד עוצמה פנימית ואמונה בצדקת דרכנו. מול המערערים על צדקת דרכינו גם כשהם ״מתוך עמנו״ בשר מבשרנו, למגינת ליבנו. כמו לאורך כל ההיסטוריה היהודית לאורך כל הדורות ובארצנו שלנו. גם במלחמה אכזרית זו ננצח.
הלוחמה הפסיכולוגית מכוונת גם נגד העורף האזרחי, מחרידה את היריב, מערערת את כושר עמידתו, שרידותו, יכולותיו ורצונו הפעיל להילחם.
במלחמת השחרור בתש״ח, הופעלה לראשונה בשדה הקרב בירושלים הנצורה מרגמת 'הדוידקה' המפורסמת. פיתוח ישראלי טרי. ה'כאילו מרגמה' עשתה הרבה רעש ומהומה, ובפועל, מעט נזק מעשי. אך ערערה לחלוטין את בטחון הכוחות הערבים הבלתי סדירים. הרעש האדיר מיטט את המערך הצבאי! הם נבהלו ונטשו את העמדות.
לאחר מעשה, היסטוריונים צבאיים קבעו, כי הפיתוח הקולני והמבהיל הציל את ירושלים הנצורה ויהודיה. למרות הנחיתות הבולטת במספר הלוחמים של מגיני ירושלים, בכוח האש, מעט התחמושת ואפס כלים כבדים. ההיבט הפסיכולוגי של ״הדוידקה״ הכריע את המערכה.
כוחות דאע״ש שיכללו את הלוחמה הפסיכולוגית לכדי אמנות! הם עושים שימוש בכל אמצעי המדיה המתוחכמים. הם ממציאים ויוצרים ״הירואיות״ מזויפת, אידיאליזציה על רקע דת, וכך מגייסים נערים ונערות אירופאים לשירותם הנתעב. כך הם מעבירים מסרים והוראות. השידורים והתמונות המבוימות בחלקן, ממוטטים את הכוחות שעומדים מולם וגורמים לדמורליזציה בקרב הלוחמים שכנגדם. חיילים ומפקדים נוטשים עמדות ומסתלקים משדה הקרב פיזית. השימוש של דאע״ש באינטרנט והאפשרויות הגלומות בו ככלי לוחמה פעיל, יילמד בעתיד ובעצם כבר נלמד.
החמאס לא המציא את השיטה, אך הוא עושה בה שימוש רב. הוא משחרר סרטונים ותמונות לפי צרכיו. מאיים ומבטיח בכדי לנסות ולייצר חרדה, לפחות בקרב העורף האזרחי. הצלחותיו מוגבלות ומעטות בכל קנה מידה. גם בגלל ההיסטוריה הארוכה של הבטחות שווא וכשלונות מעשיים. העורף האזרחי בישראל סומך על כוחות הבטחון שיסכלו בעזרת השם את הנסיונות ויגדעו את היד המשלחת. ברוך השם, עד היום בהצלחה מקסימלית.
לוחמת סכינאות-היחידים ופיגועי הדריסה בחודשים האחרונים, עדיין לא זכתה לשם או כינוי. זו לא ״אינתיפאדה שלישית״ מעצם היותה ״בלתי מאורגנת״ ולא התקוממות עממית. מכאן גם הקושי הארגוני להלחם ב״טחנות רוח״. כל הרוצה ליטול סכין או הגה נוטל - ללא יד מארגנת ומפעילה, קשה לרצץ את ראש הנחש!
הבעיה בסוג כזה של לוחמה, זה עצם החשש! החשש והפחד שמשנה אורחות חיים. באם אנשים נמנעים מלעלות לירושלים, מלצאת למקומות בילוי ותיור, הטרור, הם ניצחו ואנו הפסדנו.
טרור קשה למיגור. זו לא מלחמה של טנק מול טנק. קרב פריצה והבקעת מערכי אויב. כיבוש טריטוריה או הגנה על שטח. מול טרור אזרחי יש קושי אובייקטיבי וקושי מעשי, שלא מצטלם טוב במצלמות העיתונאים ולא נראה טוב מעל מרקעי ומסכי התקשורת האלקטרונית לסוגיה השונים. במאה ה-21 שדה הקרב האמיתי הוא על המרקעים ובסלוני הפרשנים. לא רק בסמטאות חברון וירושלים המזרחית! בסמטאות נשפך הדם ונגדעות הנפשות, אך מעל המרקעים נקבעת ההיסטוריה. לפעמים ״היסטריה״ כותבת את ההיסטוריה!
עם טרור יחידים נסתדר בעזרת השם. אכן, טרור שאין לו יד מארגנת קשה לסכלו שבעתיים. מאידך, זה טרור ולא מלחמת אין ברירה. רק עם טרור לא מנצחים במלחמה. טרור מקשה על החיים הסדירים ו-או השלווים. טרור משנה אורחות חיים וסדרי יום יום. צריך אורך רוח וכוחות נפש אדירים. יכלנו בעבר, יכול נוכל לו גם בעתיד! לטרור יש אפשרות אחת ויחידה לנצח ולהכריע! כשהוא הופך ומשנה את החיים של נפגעיו! זאת אסור לנו להרשות. אסור לתת לפאניקה להשתלט. לדמורליזציה להשתולל. לפחד להכריע. החיים חייבים להימשך כסדרם. לחיות. כוחות הבטחון יעשו את המוטל עליהם. עד כה בהצלחה מרובה יחסית. אנו צריכים לפקוח עיניים ולהגיב במהירות לכל אירוע כשקורה. אך שגרת החיים חייבת להמשך.
הטרור יכשל, כשאנו נחליט על כך. בידינו הדבר. לא על חשבון זהירות וערנות כמובן. בנחישות, בהחלטיות ומחוסר אלטרנטיבה לחיינו בארצנו.
המחיר שהמפגעים ומשפחותיהם צריכים לשלם חייב להיות גבוה! שלא ישתלם להם. תדע כל אם פלשתינית שגורל משפחתה, קירות ביתה ומקום מגוריהם ועתיד ילדיה ביד סכין-בנה.
באם ניישם את מה שצריך ליישם ולפעול כנגד המחבלים-מרצחים, ביד חזקה ובזרוע נטויה, לצד עוצמה פנימית ואמונה בצדקת דרכנו. מול המערערים על צדקת דרכינו גם כשהם ״מתוך עמנו״ בשר מבשרנו, למגינת ליבנו. כמו לאורך כל ההיסטוריה היהודית לאורך כל הדורות ובארצנו שלנו. גם במלחמה אכזרית זו ננצח.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות