חשיבה שלילית מול חשיבה חיובית

שמות פרק ה (כ) וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: (כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְקֹוָק עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: (כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: (כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: שמות פרק ו (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ: (ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק: (ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְקֹוָק לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: (ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְקֹוָק וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

א} וקשה מדוע כאן נאמר למשה בלשון שונה מיתר המקומות "וידבר אלוקים ולא ה' ככל יתר המקומות?
ב} ועוד מה דיבר עם משה לא נתפרש אלא "ויאמר אליו אני ה' ודבר זה כבר נאמר בפ' הקודמת?

אולם נראה כי התורה מלמדת אותנו שיש שני דרכים לאדם לנהל את חייו דרך הראשון לחיות תמיד בעין ביקורתית ולחפש את החסרונות של עצמו ושל אחרים ותמיד מסתכל על מה שחסר ועי"ז יהיה תמיד בעצבות ולא יוכל להיות בשמחה כי כל חשיבתו רק על השלילה, אולם דרך שניה שירגיל האדם את עצמו לחשיבה חיובית ותמיד יתבונן בטוב שיש לו ויחפש את הטוב שבכל דבר וישמח במה שהצליח להשיג וכאשר ירגיל עצמו לחשוב טוב על כל דבר ובכל מצב יהיה בשמחה תמיד ויתעודד להמשיך ולעבוד את השם ביתר שאת ועוז, וזה בה לידי ביטוי ביחס לעצמו וכן ביחס לאשתו וביחס לחינוך ילדיו או תלמידיו וכן בעבודתו גם כלפי עובדיו כיון שכל מה שעושה השי"ת עם האדם הוא לטובה כאשר נבאר.

ובזה נבין את דברי הקב"ה למשה שזה עצמו השי"ת משיב על טענת משה אשר טען למה הרעות ולא הבין כי כל דעביד רחמנא לטב עביד, וידבר אלוקים למשה שזה מידת הדין ויאמר אליו אני ה' היינו שאמר למשה גם מה שאתה רואה מידת הדין הוא נובע מרחמים כי כל דעביד רחמנא לטב עביד ועי"ז קיצר את הגלות במקום ארבע מאות שנה רק רד"ו שנים. וכ"כ האור החיים שמות פרק כ פסוק ב לבאר את הדיברה הראשונה מדוע כתב שני שמות השי"ת שכתוב אָֽנֹכִ֖י֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים. וז"ל עוד ירצה על דרך אומרו (תהלים קטז) כוס ישועות וגו' ובשם י"י אקרא צרה ויגון וגו' ובשם וגו', ודרשו ז"ל (ברכות ס' ב) מברכין על הרעה בשמחה כשם וכו', והטעם כי בחינת המוסר מה' אינו אלא לצד הטוב והחסד, והוא אומרו אנכי ה' פירוש מדת החסד והרחמים אפילו בזמן אלהיך פירוש שאני מיסרך:

ובזה נראה לבאר מדוע כשאומרים שמע ישראל מכסים את העינים? ועוד מדוע בק"ש אומרים ה' אלוקינו מדת דין ורחמים? אלא כונת הדבר שאנו מאמנים שהן מידת הרחמים והן מידת הדין הכל בין עונש ובין שכר כולן ה' אחד כולם רחמים על האדם, ולכן סוגרים העניים לרמוז כי האדם צריך לדעת שאינו רואה את האמת כיון שהעינים שלנו קצרות ראיה ומה שחושבים שהוא רע הוא הטוב ומה שחושבים שהוא טוב יתכן והוא רע, ולכן כל אחד צריך לחזק עצמו באמונה בהי"ת שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד.

ובזה מובן מש"כ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וכו' וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: ויש לדקדק בלשון הפסוק שתיבת "מתחת" מיותרת? אולם כוונת התורה להדגיש שמתחת אותו סבל מסתתרת הגאולה כי הן הסיבה לקיצור הגזרה של הגלות, ולכן כותבת התורה מתחת לרמז כי האדם יראה מה שגלוי לעיניים ואינו רואה את הנסתר מתחת לסבל זירוז הגאולה.

ויסוד זה שצריך האדם לחשוב ולדבר חיובי, וכמשפט השגור בפי בני אדם תחשוב טוב יהיה טוב, נלמד במסכת ברכות דף ס ע"ב אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב, אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא, אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכליה לחמרא, אמר כל דעביד רחמנא לטב, ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא, אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה: ופרש"י וז"ל לקבולינהו בשמחה לברך על מדת פורענות בלבב שלם עכ"ל:

וכתב הבא"ח בספר בנייהו וז"ל שם אמר להו היינו דאמרי כל דעבדין משמייא לטב. יש להקשות מה חידוש קאמר להו עתה, והלא כבר אמר כן מתחלה על כל דבר ודבר שאירע לו ושמעו זאת ממנו? ונראה לי בס"ד כונתו לומר כי האדם שפותח פיו לטובה אפילו אם נגזרה עליו גזירה לרעה אפשר שתתבטל, ולכן אמר מה שאתם רואין עתה שהכל נעשה לטובה היינו בשביל דאמרי לכו מעיקרא על כל דבר שנעשה דעבדי משמייא לטב, ועל כן פתחון פי שפתחתי לטובה גרם שיהיה הדבר ההוא לטובה באמת, ורצה ללמדם בזה שיהיו מורגלים לפתוח פיהם לטובה על כל דבר אף על פי שנראה שהוא רעה: וכוון הבא"ח בזה למה שכתב המהר"ל מפר"ג בספר נתיבות עולם באהבת השם פ"א, וכן בנתיב הביטחון פ"א בא"ד וז"ל ולכך יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, וכאשר יאמר על הדבר שנראה רע והוא בוטח בו יתב' שהוא לטובה אז יתן הש"י אותו רע לטובה עכ"ל. וכן כתב סנגורן של ישראל הרב יצחק מברדיצוב בספרו קדושת הלוי בפרשת וישב וז"ל בא"ד ויאמר כל מה דעביד רחמנא- לטב עביד (שם ם:) ויבטח ויאמין שיש בזה טובה גדולה כי מאתו לא תצא רעה חס ושלום כנחום איש גם זו שברוב הבטחתו ואמונתו בו יתברך אמר על כל דבר גם זו לטובה (תענית כא) ובזה הוא ממתיק הדיני' מעליו והופך אותם לרחמים ועושה מרע טוב עכ"ל.

ובזה מובן מעשה של הלל במסכת ברכות דף ס ע"א תנו רבנן, מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר: מובטח אני שאין זה בתוך ביתי. ועליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח בה'. שכבר הקשו כיצד הלל בטוח הרי המתפלל על כך הוי תפילת שווא? אולם הלל הנהיג לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כסגולה להפך את הרע לטוב. וממנו למדו חוני המעגל ורבי עקיבא שהן תלמידי תלמידיו.

והדבר מתבאר עפ"י מה דאיתא בגמרא פסחים דף נ ע"א והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב ע"כ. הרי שכאשר האדם נמצא בעוה"ב רואה את הכל שהוא טוב הכיצד, בהכרח שכל מה שנראה לנו רע זה מחוסר הבנתנו.

וכתב בספר דעת תבונות לרמח"ל סימן קע שלעתיד לבא ביום הדין הגדול יפרוש השי"ת ויראה לכל אדם את כל הנעשה עימו ויבין וישכיל את הנאמר עד כמה עמקו מחשבותיך. הרי שכאשר האדם מגיע לדרגת ביטחון בהשי"ת באמת יכול להבין ולראות כי הכל לטובה מעין עוה"ב.

וז"ל אמנם וכו' הא' היא - כל מאי דעבדין מן שמיא לטב (ברכות ס'), וזה כי אפילו הצער ההוא הדוחק הנראה בעיניו רעה, איננו באמת אלא טובה אמתית, וכמשל הרופא החותך את הבשר או את האבר שנפסד כדי שיבריא שאר הגוף ולא ימות, שאף על פי שהמעשה אכזרי לכאורה, אינו אלא רחמנות באמת להטיבו באחריתו, ולא יסיר החולה אהבתו מהרופא בעבור זה המעשה, אלא אדרבא יוסיף לאהבה אותו - כן הדבר הזה, כשיחשוב האדם שכל מה שהקב"ה עושה עמו לטובתו הוא עושה, בין שיהיה בגופו, בין שיהיה בממונו, ואף על פי שהוא אינו רואה ואינו מבין איך זה הוא טובתו, ודאי טובתו הוא, הנה לא תחלש אהבתו מפני כל דוחק או כל צער אלא אדרבא תגבר ונוספה בו תמיד.

וכמסופר על הרמב"ן ששלח קמיע ביד אחד מתלמידיו שנטה למות בכדי שיפתחו לו את כל השערים וישאל שם כמה שאלות על הצרות והגזרות של הדור, כאשר חזר התלמיד לרמב"ן בחלומו אמר לו כאשר עלה לשם ראה שאין בכלל שאלות.

ההסבר לזה מדוע האדם טועה כתב בספר דעת תבונות לרמח"ל סימן קכח וז"ל ובאמת תראי [הנשמה] שגם במעשים אין רע נמצא בעולם אלא חלקי הדברים טרם התחברם להשלמת הדבר, אך אין דבר מושלם שיהיה רע וכו' ע"כ. והיינו שכל החיסרון נובע מפני שהאדם אינו יכול לראות דבר מושלם כיון שפעמים שהדבר נשלם במשך זמן קצר אך פעמים שזה נשלם בזמן ארוך, מעין מגילת אסתר, מעין מכירת יוסף, מעין שיעבוד בנ"י במצרים, מעין מעשה דר"ע הנ"ל, אבל אחרי שנשלם הדבר מתברר כי הכל לטובה. וכן כתב החזו"א בספרו אמונה וביטחון שהדבר דומה לכפרי שנכנס למתפרה ורואה את החייט כיצד לוקח בד יקר ערך וגוזר אותו לחתיכות ונדמה לו כי הוא משחית את הבד כי מימיו לא ראה כיצד החייט תופר ורק רואה את השלב הראשון, אולם כאשר יראה מתחילה עד סוף הרי יראה עד כמה החייט פועל בצורה הכי טובה, כן האדם כלפי מעשיו של השי"ת אינו רואה את הסוף אלא את ההתחלה ולא רואה את התכלית ולכן נראה לעיננו רע ורק מי שיכול או זוכה לראות את הסוף מבין שהכל לטובתו.

וכעין המסופר בגמרא נדה דף לא ע"א דרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני, והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו. הרי שאם היה רואה מתחילה את האסון היה רוקד משמחה וכל העצב שהיה בתחילה בגלל שראה רק חצי מעשה, כך הדבר אצל כל אדם רק שיש מעשה שרואים את הסוף והתכלית תוך זמן קצר ויש שרק אחרי זמן ארוך ויש אחרי דורות.

וכן מסופר על הגר"א שנפטרה ביתו יום לפני חתונתה והגר"א קיבל עליו את הדין באהבה, ובאה אימו בחלום ואמרה לו שאילו היה יודע איזה נחת רוח עשית בשמים מהתנהגותך בפטירת הבת היית רוקד יותר מריקוד של החתונה בלויה.

ובכדי לבאר עניין הפרשה נקדים מעשה שהיה עם נהג מונית שהתחיל להתחזק ולחזור בתשובה והנה פעם אחד לקח נוסע לבית חולים הדסה עין כרם לאחר שהגיע כמובן הנוסע שילם וירד, חשב לעצמו האם לחזור לעיר או להמתין מעט אולי יצליח למצא נוסע אחר לעיר כך שלא יחזור ריק, החליט להתעכב וממתין שמא ימצא נוסע והנה עוברים חמש דקות ועשר דקות ורבע שעה ועדיין לא מוצא נוסע ועדיין מתעכב באמרו אולי הרגע יגיע נוסע וכך נמשכה המתנתו במקום שלושת רבעי שעה והנה הגיע מונית עם נוסע לבית חולים הוריד את הנוסע ובדיוק יצא אדם מהבית חולים שרצה מונית לנסוע לעיר וראה אותה מונית שהגיעה כעת ועלה אליה מיד ונסעו, אותו נהג כעס מאוד איך הוא חוטף נוסע הרי הוא ממתין שלושת רבעי שעה, חשב לרדוף אחריו ולחסום אותו, אך בהיות והתחיל לחזור בתשובה היה הולך לשמוע שיעורי תורה ונזכר בדברי הרב שאין אדם נוגע במה שמגיע לחברו וחבל שילך להילחם על הנוסע, והנה בעודו מהרהר עם עצמו יצא איזה דיפלומט מהבית חולים וניגש למונית ושאלו שהוא צריך נסיעה לצפון הלוך וחזור עם המתנה שעתיים במקום האם מסכים, הנהג שמח כמובן והסכים, נשאל כמה יעלה חשב ואמר לנצל אותו ואמר לו אלף, הדיפלומט הסכים ועלה למונית ועשה את הנסיעה ונח שם שעתיים והחזירו והנוסע הוציא לו מעטפה ושילם לנהג, ירד הנוסע ופתח הנהג את המעטפה ורואה בתוכה אלף דולר כי הדיפלומט הבין אלף דולר והוא התכון על אלף שקל, חשב לעצמו שאם היה נלחם עם אותו נהג על הנוסע והיה לוקח ממנו הנוסע היה עושה נסיעה של חמישים שמונים ₪ והנה בגלל האמונה שחיזק עצמו ראה תיכף ומיד שזה היה לטובתו והרויח אלף דולר. בדומה לכך הקב"ה תובע את משה כדלקמן.

ודבר זה אינו חסידות אלא הלכה לכל אדם כאשר נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן רל סעיף ה לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד. ולענ"ד עניין יהיה רגיל לומר זו ההדגשה שצריך תמיד האדם להרגיל את עצמו לחושב טוב שיהיה חשיבה חיובית וישמח תמיד בחצי כוס המלאה ולא ירגיל את עצמו להסתכל על חצי כוס הריקה ולהיות בצער, כיון שזה גורם לקטרוג על עצמו. וכך מסופר שהיה רגיל האדמו"ר של חב"ד לומר לכל אדם הנמצא בצרה תחשוב טוב יהיה טוב ובזה התבטלו הרבה גזרות.

בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!