הרב אלישיב ידע: לופוליאנסקי יסתבך

1.
כולם אוהבים סקוּפּים, כולם אוהבים סיפורי 'מופתים'. הנה סיפור – הנחשף כאן לראשונה – שיש בו גם מזה וגם מזה.

לפני 13 שנים, בחורף תשס"ג, פרש ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט לטובת תפקיד שר התמ"ת בממשלת ישראל. עם פרישתו, הפך ממלא-מקומו, אורי לופוליאנסקי, לראש עיר זמני. כעבור ארבעה חודשים, נערכו בחירות לקדנציה מלאה. הציבור החרדי – שידע באותם ימים להתאחד מאחורי מועמד אחד – התגייס במלא כוחו, והצליח להכתיר לראשונה ראש עיר חרדי לירושלים.

אבל הדרך לכסא הנכסף, כמו כל דרך דומה, רחוקה היתה מלהיות סוגה בשושנים. קמפיין הבחירות היה רצוף מאבקים. ירושלים היתה לסערה. העיתונאי הוותיק שלום ירושלמי התייצב עם דף ועט בבית המדרש 'תפארת בחורים' בשכונת מאה שערים כדי לספר לקוראי 'מעריב' מיהו הרב הישיש שיקבע את זהות ראש העיר הבא של בירת ישראל. הוא ביקש לראיין את התלמידים והמקורבים והוציא תחת ידיו כתבה מגזינית מרתקת תחת הכותרת "הגאון מסמטת חנן".

ירושלמי ביקש מאבי-מורי שליט"א להתראיין לכתבה. "מה יום מיומיים? מה לעיתונאי בבית המדרש?", שאל אבא. ירושלמי השיב: "זו פעם ראשונה שהרב אלישיב מכריע מי יהיה ראש עיריית ירושלים!".

למחרת, לאחר תפילת שחרית, סיפר אבא ל'רֶבֶּע' על שאירע ערב קודם, ועל הסברו של העיתונאי לעיתוי הפרסום. לשמע הדברים, הגיב מרן זצ"ל במילים ספורות אך נוקבות, המתפרסמות כאן לראשונה: "נכון שאם אורי יחליט להתמודד אני אתמוך בו, אך לדעתי זו עצה שאינה הוגנת. אני חושש שיסבול מזה!".

רוח הקודש דיברה מתוך גרונו. לשמחתנו ובתקוותנו, הסבל מאחוריו.

2.
שופטי בג"צ הכריעו השבוע כי הרב אורי לופוליאנסקי, מייסד אימפריית החסד 'יד שרה', ימשיך לבצע 'עבודות שירות' למען העם בישראל, לאורך ימים ושנים טובים אמן. עם הישמע הבשורה, נזכרתי בשירו של רבי שלמה אלקבץ: הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה.

מאז ומתמיד, לופוליאנסקי היה סמל לקידוש שם שמים. במעשיו, בהליכותיו. במקצועיותו, בחסדיו. באמירותיו, בחיוכו. בעיריית ירושלים, ב'יד שרה'. גילוי נאות: לפני כשנתיים סיפקתי שירותי דוברוּת ויחסי-ציבור ל'יד שרה'. כך גם ליוויתי את נשיא הארגון לאחד הדיונים בבית המשפט בתל-אביב. יכולתי לראות שם בחוש מי בצד הנכון ומי בצד הלא-נכון: האומללות והריקנות שהוביל את עצמו 'עד המדינה' המנוח מול האמונה היוקדת והחיוך הנצחי של אורי. "קשה", תיאר באוזניי, בימים ההם, אחד מבני-משפחתו של אורי, "אבל כשעומדים לצדו ורואים כיצד הוא מקבל את העניין, מקבלים פרופורציות".

גם השבוע, לאחר פרסום החלטת בג"צ, יכולנו לראות את הפערים העצומים, בבחינת "אנו רצים והם רצים". הכּנוּת של אורי מול מסע השקרים והצביעות של הנאשמים האחרים ב'פרשת הולילנד'. דקות לאחר שהורשע בלקיחת שוחד על סמך עדויות חותכות ונשפט לשמונה-עשר חודשים מאחורי סורג ובריח, יוצא ראש הממשלה לשעבר אל המצלמות ומכריז בגאווה, מבלי למצמץ: "מעולם לא לקחתי שוחד!". לעומתו, לופוליאנסקי מודה כי עשה מעשה לא ראוי מבחינת החוק, אך "כיון שהכספים מעולם לא הגיעו לידיי אלא נתרמו במלואם לטובת פעילות חסד – אי-אפשר לקרוא לזה 'עבירה פלילית'. כך גם התעקש ואמר לי מורי ורבי מרן הרב אלישיב זצ"ל כשנימק באוזניי את הוראתו שלא להסכים ל'עסקת טיעון'". (ועדיין, רוב הציבור מאמין בשלטון החוק, והרשעת השופט, הגם שלא באה לידי ביטוי בעונש מאסר, אינה מצדיקה – לעניות-דעתי – חגיגות פומביות, שעלולות ליצור את ההיפך הגמור מהערך העליון ש'קידש' ר' אורי לאורך השנים. אך כנראה שלא היתה לו שליטה על-כך).

בחזרה לבוקר האפור ההוא, בבית המשפט בתל-אביב. אפילו השופט חמור-הסבר דוד רוזן – שנרמס השבוע על-ידי בג"צ והעם – הודה כי "לופוליאנסקי הקדיש את חייו לעשיית מעשי צדקה וחסד. לופוליאנסקי לא ביקש ליהנות ממטעמי החיים או לחיות חיים ראוותניים".

צריך לראות את הבית של לופו, את הילדים שלו, את השיח שלהם, כדי להבין את זה. בעולמם של אישי ציבור ועסקנים, זה לא עניין של מה בכך. ניכר כי הוא מוּנע מרצון עז להיטיב עם כל יהודי, ורחוק ממנעמי החיים. וזה נותן פרופורציות.

3.
גם השופטים התייחסו במהלך הדיונים לקרבה לה זכה לופוליאנסקי אצל פוסק הדור זצ"ל. "לופוליאנסקי", כך רוזן, "זכה לקרבת גאון הדור, הרב יוסף-שלום אלישיב, קרבה שהיה לה ערך רב מאוד עבורו. מעמדו אצל הרב אלישיב הקנה לו עוצמה רבה. ערך קרבתו לרב אלישיב היה בלתי נתפס".

כיצד זכה לקרבה זו?

הרב אלישיב העריך והוקיר את לופוליאנסקי דווקא בגלל ה'פרטים הקטנים'. כסא הגלגלים שמעניקה 'יד שרה' לאזרח הקטן דיבר לרב אלישיב, לא פחות מאשר פעילותו הענפה של לופוליאנסקי למען מוסדות התורה וענייני הציבור במסגרת תפקידיו בעיריית ירושלים.

ומעשה שהיה כך היה: תקופה קצרה לאחר שהרב עבר ניתוח סבוך, נמנע כליל מלצאת מביתו, אף לשמחות של צאצאיו ותלמידיו הקרובים. יום אחד, מגיע אורי לופוליאנסקי להזמין את מרן לשמחת בר-מצוה של בנו.

לאחר צאת האורח, מרן מודיע לבני הבית כי בדעתו להשתתף בשמחה. בני הבית שהתפלאו מאוד על כך, מביעים תדהמתם בקול ושואלים: "הרי הרב אינו בקו הבריאות ואף בשמחות הנכדים אינו משתתף, ומדוע יטרח להשתתף דווקא בשמחה זו?".

הרב זצ"ל מצביע על הציוד סביבו ואומר: "את המיטה – קיבלתי מ'יד שרה'. ההליכון של 'יד שרה'. הכוננית המיוחדת שנמצאת לידי, גם היא מ'יד שרה'. כל-כך הרבה דברים קיבלתי מהם, הרי שאני חייב בהכרת הטוב לאורי".

"אבל הרב'ה" – תוהים בני-הבית – "נתן לאורי הרבה יותר מאשר קיבל. שהרי רק בזכות תמיכת הרב, הוא התמנה לראש העיר".

משיב מרן: "אין קשר בין הדברים. הכרת הטוב זו מידה! בלי קשר אם החזרתי למיטיבי יותר או פחות. הכרת הטוב זו מידה בלי מידה!".

זהו שיעור חשוב בהלכות 'הכרת הטוב'.

4.
אז מה יהיה הלאה? האם נמשיך לראות ראשי ממשלה, נשיאים ושרים הנכלאים מאחורי סורג ובריח, בשל עבירות כספים ופלילים? למישהו יש פיתרון?

אמר מי שאמר: השיטה מושחתת. האמת, זו לא השיטה. אלה האנשים. המידות.

באחד העמודים האחרונים (מתוך קרוב ל-1000 עמודים) בהערכת הדין של שופטי העליון, התייחס השופט ניל הנדר ל'מורכבות הסוגיה' תוך שהוא מצטט שיר נפלא פרי-עטו של הגאון הראי"ה קוק זצ"ל.

"דּוֹרֵנוּ
הוּא דוֹר נִפְלָא,
דוֹר שֶכֻּלּוֹ תִּמָּהוֹן.
קָשֶׁה מְאֹד לִמְצֹא לוֹ דּוּגְמָא
בְּכָל דִבְרֵי יָמֵינוּ.
הוּא מֻרְכָּב מֵהֲפָכִים שוֹנִים,
חֹשֶךְ וְאוֹר
מְשַׁמְּשִים בּוֹ בְּעִרְבּוּבְיָה…
הוּא כֻּלּוֹ חַיָּב,
גַּם כֻּלּוֹ זַכַּאי"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!