מאיר רבין: העונש הכבד נותר על כנו

ה'מאכער' מאיר רבין, חניכו ויד ימינו של עד המדינה דכנר המנוח, הורשע בארבע עבירות שנתכנסו לשני אירועים שונים, הנוגעים לתיווך בשוחד בסך כולל של 1,395,000 ש"ח (ערך נוכחי כ-1.8 מיליון ש"ח), בנוסף הורשע בעבירה לחוק איסור הלבנת הון. נשפט לחמש שנות מאסר וקנס של 500 אלף ש"ח.

"בדומה לעד המדינה הוא פעל מבצע כסף.. מאיר רבין ועד המדינה קבעו את הסכומים לכל יעד ויעד, ופעלו כמכונות שיחוד משומנות והעבירו יחד מיליוני שקלים לפקידי ציבור. רבין שחה במדמנת השוחד כשחיין מיומן". עונשו של רבין ייותר על כנו - חמש שנות מאסר.

בשנת 1996 נחתם הסכם עקרונות בין חברת תעשיות מלח בע"מ לבין מִנהל מקרקעי ישראל. הסכם העקרונות עסק בקרקעות שהחזיקה תעשיות מלח בעתלית ובאילת. נקבע בו בין היתר כי ייעוד הקרקעות ישונה למגורים, תיירות ומסחר. מדובר היה בעסקה בעלת השלכות כלכליות משמעותיות ביותר, בשווי מאות מיליוני שקלים. בשנים שלאחר מכן גובש הסכם מפורט, ובו מתווה אופרטיבי למימוש הסכם העקרונות. טיוטת ההסכם המפורט אושרה בשנים 2005-2003 בידי המִנהל, מועצת המִנהל והיועץ המשפטי לממשלה.

בשנים שבמהלכן גובשו ואושרו ההסכמים, כיהן דני דנקנר כיו"ר הדירקטוריון של תעשיות מלח. מתוקף תפקידו הקדיש דנקנר זמן ניכר לטיפול בעסקת קרקעות המלח. יעקב אפרתי שימש בתפקיד מְנהל המִנהל. מאיר רבין, שהוא אחיינו של אפרתי, עבד במשרדו של עד המדינה שמואל דכנר. במהלך אותן שנים העביר דנקנר לרבין כ-1,310,000 ₪. הכספים הועברו דרך חברת ש.א.ד. שהייתה בבעלותו של עד המדינה.

האם תכלית ההעברה הייתה כשרה? דנקנר גורס כי הכספים שולמו בתמורה לכך שרבין סייע בקידום עסקת קרקעות המלח, תוך שהוא נוקט מהלכים שונים למול המִנהל ולמול גורמי ממשל אחרים. בשל כך לא דבק, לשיטת דנקנר, אפילוּ שמץ של פליליוּת בהעברת הכספים. אולם בית המשפט המחוזי, בהכרעת דינו, דחה גישה זו. נפסק כי דנקנר העביר כספים לרבין על-מנת שרבין יפעל בדרכים פסולות לקדם את עסקת תעשיות מלח: ישלם שוחד לאפרתי, מְנהל המִנהל, או יניע את אפרתי לפעול במשוא פנים או בהפליה במסגרת תפקידו הציבורי. לנוכח קביעה זו הרשיע בית המשפט המחוזי את דנקנר ורבין בעבירה של תיווך בשוחד.

הרשעתם של רבין ודנקנר בעבירת תיווך בשוחד הביאה להרשעתם בעבירה לחוק איסור הלבנת הון, משום שהפקידו את כספי השוחד בחשבונהּ של חברת ש.א.ד., והוציאו חשבוניות כוזבות של החברה במסווה של "עסקאות ייעוץ". אפרתי, הואשם בבית המשפט המחוזי בכך שקיבל שוחד בסך 45,000 ₪ מדנקנר, באמצעות רבין. בית המשפט המחוזי זיכה את אפרתי מחמת הספק. כך, למשל, צוין בהכרעת הדין שרבין נהג לשלם לעובדי ציבור שוחד במזומן, בעוד שאצל אפרתי - על פי גרסת התביעה – רבין הפקיד את כספי השוחד בחשבון הבנק. סופו של דבר זוכה אפרתי מן המיוחס לו. המדינה לא ערערה על הזיכוי.

בית המשפט המחוזי הרשיע את רבין בגין שני אירועים. בפרשת קרקעות מלח הורשע רבין ב-3 עבירות של תיווך בשוחד ועבירה אחת של הלבנת הון. זאת משום שקיבל מדנקנר 1,300,000 ₪, על מנת שיעבירם לאפרתי או יניע את אפרתי למשוא פנים או להפליה. בפרשת הולילנד הורשע רבין בעבירה אחת של תיווך בשוחד, בגין קבלת 95,000 ₪ מעד המדינה ומסירתם לשמחיוף.

במסגרת גזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי רבין "שחה במדמנת השוחד", ועסק באופן אינטנסיבי ב"רכישת" עובדי ציבור לטובת לקוחותיו. בד בבד הודגש כי לא הוכח שפעילותו של רבין הביאה בפועל לסטייה מן השורה, וכן לא הוכח כמה מתוך כספי השוחד נותרו בידי רבין וכמה הועברו בסופו של הליך לעובדי ציבור. בהתחשב במכלול הנסיבות קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה הראוי בקשר לפרשת הולילנד נע בין 2 ל-4 שנים, ובקשר לפרשת קרקעות מלח – בין 4 ל-7 שנים. סופו של דבר נגזרו על רבין 5 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. כמו כן הוטל על רבין קנס בסך 500,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו. בנוסף, הורה בית המשפט על חילוט רכוש בשווי 500,000 ₪.

בערעורו של רבין בנוגע לעניין העונש, נטען, בין היתר, כי מתחם הענישה שנקבע לעבירות הוא גבוה מדי. כך, למשל, לשמחיוף – עובד ציבור בכיר אשר הורשע בלקיחת שוחד בסך 165,000 ₪ - נקבע מתחם ענישה של 5-2 שנים, בעוד שלרבין - שלא היה עובד ציבור והורשע אך בתיווך בשוחד בסך 95,000 ₪ - נקבע מתחם ענישה דומה למדי: 4-2 שנים. באשר לקנס - נטען כי רבין לא הפיק רווח אישי מפעולותיו, וכן שבאופן מעשי המשמעות של הקנס הגבוה היא הטלת שנת מאסר נוספת על רבין. המדינה טענה מנגד, כי המחוקק השווה את דינו של המתווך בשוחד לדינו של מקבל השוחד. כמו כן הודגש כי העונש הכולל שנגזר על רבין איננו חורג מן הרף המקובל.

השופט הנדל, זיכה את רבין מהאישומים בתעשיות מלח. זאת, לאחר שקבע כי ישנה אפשרות סבירה לכך שתמורת התשלום של דנקנר לרבין בוצעו "פעולות לגיטימיות, שתכליתן להאיץ ולשכלל במידת האפשר את הליך קבלת ההחלטות המנהליות, תוך היצמדות למתחם שיקול הדעת המנהלי ומבלי להביא לחריגה מן הדין או מן הנוהל".

השופט פוגלמן ציין כי "התנהלותו מסמלת מגמה של החמרה במעשיו": תחילה פעל הוא לצד עד המדינה וסייע לו, ובהמשך החל לפעול בצורה עצמאית. לעמדת השופט, וכפי שצוין גם בחוות הדעת של השופט הנדל, הרשעתו של רבין בפרשת תעשיות מלח חמורה יותר מזו שבפרשת הולילנד. במסגרת זו ביקש רבין לקבל לידיו סך של כ-1.3 מיליון ש"ח מתוך "תכנית עבריינית" להשפיע על דודו אפרתי, עובד ציבור בכיר – מנהל מינהל מקרקעי ישראל – לפעול במשוא פנים או בהפליה בעניין עסקת ענק שעמדה על הפרק. "רבין איננו 'תינוק שנשבה', הוא למד ממורו דכנר את דרכי השוחד ובהמשך הלך בהן בעצמו. מעשיו החמורים מצדיקים את הענישה שהושתה עליו. נוכח אלה הוצע לדחות את ערעורו על גזר הדין".

הערעור על גזר הדין נדחה ברוב דעות: רבין, הורשע בפרשת הולילנד פה אחד בעבירה של תיווך בשוחד. בפרשת תעשיות מלח בדעת רוב של השופטים פוגלמן עמית, ג'ובראן וזילברטל בעבירה של תיווך בשוחד ובעבירה של הלבנת הון נגד דעתו החולקת של השופט הנדל שהחליט לזכותו בעבירה זו. עונש המאסר בפועל יעמוד על תקופה של 5 שנים.

אגב, בפסק הדין המשתרע על פני 948 עמודים, מוזכר 158 פעמים המילה 'מאכער'. כלשון השופט הנדל "אם יש קשרים לא צריך פרוטקציה; הוא לא נמדד בכישוריו אלא בקשריו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!