חושבים שאתם מכירים חרדים? פופוליזם בגרוש
אתי קצבורג הבינה כמה דברים על אנשים שמשדרים תכניות על חרדים: מנסים לברוח מהבעיות של עצמם, חסר להם צבע צהוב בחיים וגם תשואות מדומות מהקהל • טור דעה
- אתי קצבורג
- י"ז טבת התשע"ו
- 1 תגובות
חרדים בלשכת גיוס. אילוסטרציה. צילום: פלאש90
בתקופה האחרונה נוכחתי בבעיה מדאיגה, מטרידה ממש. אני מנסה להבין את מקורה, להתחקות אחר שורשיה, אך ללא הצלחה. תופעה שצוברת תאוצה וכח מיום ליום, פושה בכל מקום, פוגעת בחזקים ובחלשים. שם הבעיה: "יובש אייטמים". ייתכן והמצאתי כאן ערך חדש לוויקיפדיה, אך גם הסבר קיים, והנכם מוזמנים להוסיף לערך משלכם. תוצאות היובש ניכרות בכל פינה וכל ערוץ, בפריים טיים ובתוכניות מגירה, הנה קבלו אותם פוסעים מעדנות על שטיח שחור ומייצרים פרצופים מיוסרים וחוטאים עד מאד - תכניות על חרדים, ידעתי שתעלו על זה בסוף.
לעשות היום טלוויזיה על חרדים זה כל כך 2016, זה מאפשר כר נרחב ונח ליצירת אסכולות ניו אייג'יות, זה מצטלם נהדר וסוחט דמעות תנין על כל מרקע בישראל. שימו לב כמה זה פופולארי - עד שכל ילד תיכון מדן ועד אילת - יודע כמה מושגי יסוד חזקים על המגזר המשונה הזה, יודע לאיית את השם של גדול הרבנים, להסביר למה כל הנמצאים תחת שבטו סובלים מרות, ברור לכל דרדק בן טובים מחטיבת נוער רמת גנית, שנשים חרדיות מכל זן סובלות ונאנקות תחת קלגסי הגברים והרבנים, אין להם ספק שהמגזר החרדי מטאטא הכל תחת שטיח אחד ענק מלא בזקן ופאות, תכלס כולם הפכו למומחים ופרשנים.
מזה זמן אני יושבת על הגדר ועוקבת בסקרנות מהולה בכאב, בודקת, חשה את השטח ואת השיח החברתי שמשתולל, ושואלת את עצמי שאלת תם, פעם אחר פעם, האם פסו אייטמים מן העולם? האם אין עולם מעניין יותר וצבעוני יותר מהמגזר שלנו? נכון, ברור כי ההתנהגות שלנו מבודלת מהשאר, אורח חיינו שונה מהמקובל, והילת המסתורין אופפת אותנו, אבל נו באמת, רדו לנו מהווריד, מהחיים, מהמוסדות, מהרחוב, מהשכונה, האם התערבנו לכם אי פעם בחיים? עניינה אותנו פשיעת הנוער או צריכת הסמים? האם רצנו לעשות תכניות שמכפישות ומשחירות את כל יושבי הארץ שאינם דתיים בשביל עוד פיסת רייטינג?
בואו נדבר עובדות. את האמת שאבתי מחברותיי החילוניות הארד קור (כן, יש מושג כזה גם אצל החילונים), לפני שבוע ישבתי לשיח מכובד ומעצים - קבוצה גדולה מאד של חרדיות, דתיות וחילוניות. במרכז השיח נשאלה שאלה פשוטה: "מה מציק לך במגזר שלך, מה הן הדאגות היומיומיות שלך?"
הנשים החילוניות העלו דברים חשובים ומרתקים. האחת דיברה על חינוך הילדים, השנייה דיברה על דאגת השירות הצבאי, באורח פלא לא הייתה אחת שדיברה על כך שמדאיג אותה מה שקורה במגזר החרדי. לכל אחת יש את הבעיות שלה וההתמודדות שלה. בהמשך שוחחנו, איך לא, על התקשורת ועל תכניות המציצנות והרייטינג על המגזר החרדי, פירקנו לגורמים מספר תכניות, והבהרתי להן את האמת ממקומי החרדי. בסיומו של המפגש המבט שלהן התהפך לחלוטין, השאלות שנשאלתי רק חיזקו את עמדתי ותובנותיי - שהתקשורת מעוותת אותנו עד בלי הכר משל היינו יצורי העולם החיצון.
המשכתי במסעי, הגעתי לכל אותם מועמדים לראיונות שונים שסירבו לשתף פעולה, משיח קצרצר איתם התברר כי השאלות שנשאלו היו במטרה פוגענית גרידא וניסיון למשוך אותם בלשון למקומות שקריים בעליל.
למען האמת זה הספיק לי. כעת הדברים חדים וברורים לי:
ניסיון ליצור איכות רייטינג בצבע אחד זורח – צהוב.
ניסיון להביא אמת מסולפת שתעורר אמפטיה בקרב קהל שנהנה לברוח מבעיותיו האישיות.
ניסיון לסחוט תשואות קהל מדומה.
ערימת המלל והשואו הזה מעורר קבס ובוז, מהווה עלבון לאינטליגנציה של קהל שצמא לתוכניות איכות, וזה נותן תחושת נאיביות אמתית שאנחנו דור שאוכלים את כל מה שכל מגיש מתייפייף ומעונב מאכיל אותנו בכפית.
מי אמר נאורות?
לעשות היום טלוויזיה על חרדים זה כל כך 2016, זה מאפשר כר נרחב ונח ליצירת אסכולות ניו אייג'יות, זה מצטלם נהדר וסוחט דמעות תנין על כל מרקע בישראל. שימו לב כמה זה פופולארי - עד שכל ילד תיכון מדן ועד אילת - יודע כמה מושגי יסוד חזקים על המגזר המשונה הזה, יודע לאיית את השם של גדול הרבנים, להסביר למה כל הנמצאים תחת שבטו סובלים מרות, ברור לכל דרדק בן טובים מחטיבת נוער רמת גנית, שנשים חרדיות מכל זן סובלות ונאנקות תחת קלגסי הגברים והרבנים, אין להם ספק שהמגזר החרדי מטאטא הכל תחת שטיח אחד ענק מלא בזקן ופאות, תכלס כולם הפכו למומחים ופרשנים.
מזה זמן אני יושבת על הגדר ועוקבת בסקרנות מהולה בכאב, בודקת, חשה את השטח ואת השיח החברתי שמשתולל, ושואלת את עצמי שאלת תם, פעם אחר פעם, האם פסו אייטמים מן העולם? האם אין עולם מעניין יותר וצבעוני יותר מהמגזר שלנו? נכון, ברור כי ההתנהגות שלנו מבודלת מהשאר, אורח חיינו שונה מהמקובל, והילת המסתורין אופפת אותנו, אבל נו באמת, רדו לנו מהווריד, מהחיים, מהמוסדות, מהרחוב, מהשכונה, האם התערבנו לכם אי פעם בחיים? עניינה אותנו פשיעת הנוער או צריכת הסמים? האם רצנו לעשות תכניות שמכפישות ומשחירות את כל יושבי הארץ שאינם דתיים בשביל עוד פיסת רייטינג?
בואו נדבר עובדות. את האמת שאבתי מחברותיי החילוניות הארד קור (כן, יש מושג כזה גם אצל החילונים), לפני שבוע ישבתי לשיח מכובד ומעצים - קבוצה גדולה מאד של חרדיות, דתיות וחילוניות. במרכז השיח נשאלה שאלה פשוטה: "מה מציק לך במגזר שלך, מה הן הדאגות היומיומיות שלך?"
הנשים החילוניות העלו דברים חשובים ומרתקים. האחת דיברה על חינוך הילדים, השנייה דיברה על דאגת השירות הצבאי, באורח פלא לא הייתה אחת שדיברה על כך שמדאיג אותה מה שקורה במגזר החרדי. לכל אחת יש את הבעיות שלה וההתמודדות שלה. בהמשך שוחחנו, איך לא, על התקשורת ועל תכניות המציצנות והרייטינג על המגזר החרדי, פירקנו לגורמים מספר תכניות, והבהרתי להן את האמת ממקומי החרדי. בסיומו של המפגש המבט שלהן התהפך לחלוטין, השאלות שנשאלתי רק חיזקו את עמדתי ותובנותיי - שהתקשורת מעוותת אותנו עד בלי הכר משל היינו יצורי העולם החיצון.
המשכתי במסעי, הגעתי לכל אותם מועמדים לראיונות שונים שסירבו לשתף פעולה, משיח קצרצר איתם התברר כי השאלות שנשאלו היו במטרה פוגענית גרידא וניסיון למשוך אותם בלשון למקומות שקריים בעליל.
למען האמת זה הספיק לי. כעת הדברים חדים וברורים לי:
ניסיון ליצור איכות רייטינג בצבע אחד זורח – צהוב.
ניסיון להביא אמת מסולפת שתעורר אמפטיה בקרב קהל שנהנה לברוח מבעיותיו האישיות.
ניסיון לסחוט תשואות קהל מדומה.
ערימת המלל והשואו הזה מעורר קבס ובוז, מהווה עלבון לאינטליגנציה של קהל שצמא לתוכניות איכות, וזה נותן תחושת נאיביות אמתית שאנחנו דור שאוכלים את כל מה שכל מגיש מתייפייף ומעונב מאכיל אותנו בכפית.
מי אמר נאורות?
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות