המלחמה על החינוך - למה דווקא עכשיו?

בעקבות המאמר "9 טענות לנלחמים על טוהר החינוך" שפורסם כאן ב'בחדרי חרדים' ב-כ"ט בכסלו, פנה אלי עיתונאי, שלח לי רשימת שאלות וביקש שאענה עליהן. חושבני שיש טעם להעלותן כאן היות והן משלימות את התמונה הכוללת.

להלן שאלותיו:
מדוע המאבק נגד הלימודים האקדמאיים מתרחש דווקא עכשיו? דווקא אחרי מעל עשור של השכלה אקדמית לנשים חרדיות ויציאה מוצלחת מאד שלהן לשוק עבודה מתגמל יותר?

מה יקרה לסמינרים כגון מכון "לוסטיג" שהוא חלק מבית יעקב אבל מאפשר בגרות ולימודים אקדמיים? ולא רק מה יקרה להם, הרי יש את ה"קמפוס החרדי" באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת חיפה, יש מוסדות כמו של הרבנית עדינה בר שלום, המכללות החרדיות, ועוד ועוד, מה יקרה איתם?

האם בכלל אפשר היום למנוע נשים מלרכוש השכלה מחוץ למוסדות בית יעקב?

מאידך, הרב קנייבסקי היה בכינוס והוא היה בתמיכתו המלאה ותחת חסותו, האם יהיו כאלה שיצאו נגד דעתו?

ושאלה אחרונה, האם אנחנו עומדים בפני שינוי משמעותי בחברה החרדית?

התשובות
שלום

השאלות שלך אולי "פשוטות", אבל הן הן ליבת העניין ומשכך אינן פשוטות כלל ועיקר. אשתדל לענות לפי מיטב הערכתי, אבל, כפי שאתה בוודאי מבין, אלו הערכות וניתוח מצב ולא ידע "נבואי".

שאלה:
מדוע דווקא עכשיו?

תשובה:
א. זה לא החל רק עכשיו. השאלה הנכונה יותר היא, מדוע "התעוררו" עכשיו לאחר "שינה ארוכה" ומדוע חידשו את המאבק נגד הלימודים האקדמאיים דווקא עכשיו? כי כבר בימי הרב אלישיב, כשהתופעה החלה לתפוס תאוצה (אצל האשכנזים), יצאו הרב אלישיב ורבנים נוספים במכתב חריף נגד הלימודים האקדמאיים.

ב. המאבקים הפנים-ליטאיים על ההנהגה, שעיקרם האשמת הזרם המרכזי בהנהגה ע"י הפלג הקיצוני ב"פשרנות", מחד (במיוחד לאחר תמיכת הזרם המרכזי בחוק הגיוס לאחר התיקונים שהוכנסו בו), והתגברות תופעת הנהירה ללימודים אקדמאיים, מאידך, (גם לגבי בנות שאינן ממשפחות מאד מודרניות, דווקא), הביאו את עסקני הזרם הזה להקצין עמדות ולנסות "להוכיח" שאינם פשרנים כלל ועיקר ויחד עם זאת "להרויח" את עצירת ה"סחף".

ולראיה, הבטאונים המפלגתיים החרדיים, כשדיווחו על כינוס הרבנים נגד הלימודים האקדמאיים לנשים, "טישטשו" את העובדה שהכינוס היה נגד לימודים אקדמאיים לנשים(!!!), וניסחו את הידיעה בצורה שהותירה רושם אצל הקורא שהכינוס היה נגד כל הנושא של לימודים אקדמאיים, אצל גברים ונשים כאחד.

ג. "הרמת הראש" של קבוצות נשים, כגון "לא נבחרות-לא בוחרות" (קבוצת נשים הדורשות ייצוג נשי במפלגות החרדיות), "עיר ואם" (מפלגת נשים חרדיות שהתמודדה בבחירות המוניציפליות האחרונות באלעד), ו"בזכותן" (מפלגת נשים חרדיות שהתמודדה בבחירות האחרונות לכנסת) מפחידה מאד את העסקנים. הם חוששים שככל שאשה תהיה משכילה יותר, ובוודאי ככל שתהיה בעמדה בכירה יותר ותשתכר יותר, היא "תאיים" על מעמדו של הבעל בבית כ"מאן-דאמר" יחיד, ובכלל על ההגמוניה הגברית בחיים הציבוריים החרדים, הן בעצם השתכרותה/השכלתה/שליטתה ב"ארנק"/דעתנותה וכד' והן בגלל "רעיונות חדשניים ופמיניסטיים" שצצים ויצוצו במוחה.

ד. הביקורת החריפה שנמתחה, גם בציבור החרדי וגם בקרב פוליטיקאים חרדיים, נגד מנהלי הסמינרים על מאבקם ב"מחוז החרדי" של משרד החינוך ובמיוחד נגד מנהל המחוז, מר מאיר שמעוני, גרמה להם להוביל מאבק "המוכיח" את דאגתם "הכנה" ל"טהרת" החינוך החרדי.

ה. דרישות המחוז החרדי במשרד החינוך לניהול תקין, גרמו להם לנסות להגדיל הכנסות או לפחות לצמצם הקטנת הכנסות.

שאלה:
מה יקרה לסמינרים המאפשרים בגרות ולימודים אקדמאיים והם חלק אינטגרלי מ"בית יעקב", דוגמת ביה"ס "בית יעקב ע"ש לוסטיג" ברמת-גן?

תשובה:
ההערכה שלי היא שהם יפרחו ויעמדו בפני ביקוש גובר והולך לרישום וקבלה, היות והם מאפשרים את "אכילת העוגה והשארתה שלימה". לאמר, גם לימודים אקדמאיים מבוקרים ומפוקחים, גם קבלת תואר וגם הימצאות בתוך "חממה" מוגנת.

ברור שלא כולם יצליחו להגיע לרמה של "לוסטיג" (שמצליחים לנהל את המתכונת הזו כבר עשרות שנים, ולכן, הידע, הוותק והניסיון שלהם מעמידים אותם במקום הראשון), אבל, סביר להניח שבמשך הזמן תיווצרנה רמות שונות של מוסדות שתתאמנה לרמות שונות של תלמידות, ותיתנה מענה לעוד ועוד תלמידות.

יתרה מזו, להערכתי יותר ויותר מוסדות "בית יעקב" יאמצו את המודל הזה. בתחילה זה יקרה בפריפריה, כגון: נתניה, חיפה, פ"ת וכד', בדיוק כמו שבמקומות אלו הכניסו לימודי "בגרות" וקבלת תעודת בגרות כבר לפני שנים רבות, למרות שהקו הרשמי הנוקשה התנגד לתעודות בגרות מכל וכל בגלל הסכנה שביציאה למקומות עבודה לא מפוקחים של בנות שקיבלו תעודה כזו, אבל זה יתרחב למקומות נוספים.

זה כמובן לא יקרה בכל המוסדות. סמינרים נוסח "וולף", "מאיר", "מנדלסון" וכד' לא יכניסו לימודי אקדמאיים, אבל אחרים-כן. כך שמי שמעוניינת בכך תוכל לעשות זאת בתנאי "חממה בית-יעקב'ית".

שאלה:
מה יקרה למוסדות כמו "הקמפוס החרדי" באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת חיפה, ומה יקרה למוסדות כמו של הרבנית עדינה בר-שלום, המכללות החרדיות וכד'?

תשובה:
אני מניח שתמיד תהיינה בנות שתרצנה ללמוד ברמה אוניברסיטאית, שהיא רמה לימודית גבוהה יותר, והתעודה יוקרתית יותר. אבל אם עוד מוסדות "בית יעקב" יפתחו את שעריהם ללימודים אקדמאיים, מספרן לא יגדל אלא יקטן (לא בהרבה, כי מי שמעדיפה אוניברסיטה על פני מכללה חרדית, בוודאי תעדיף את האוניברסיטה על פני "בית יעקב").

לגבי מכללות חרדיות בסיטואציה כזו, קשה לדעת, כי לא יהיה להן ערך מוסף משמעותי על פני מוסדות "בית יעקב", אא"כ הן תשפרנה את רמת הלימוד או/ו תכנסנה מסלולים נוספים שלא יהיו ב"בית יעקב".

שאלה:
האם ניתן למנוע מנשים לרכוש השכלה מחוץ למוסדות בית יעקב?

תשובה:
יש להבדיל בין רווקות לבין נשים נשואות. את הראשונות קל יותר "להפחיד" ("זה יפגע לך בשידוכים", "יצא לך שם רע", וכד'), ואצל חלק מהן, למרות שהן עצמן היו אולי רוצות לצאת ללימודים אקדמאיים, אבל ההורים (שהבחורה עדיין גרה בביתם ותלויה בהם) יתנגדו. אם בגלל עצם הלימודים האקדמאיים, אם בגלל החשש מהחברה במקום הלימודים ומהמסרים המועברים שם ואם בגלל התדמית, "השם הטוב" ו"השידוכים".

אצל אשה נשואה חלק מ"הבעיות" הנ"ל לא קיימות, ומאידך בעיית הפרנסה מציקה יותר, כך שיותר קשה למנוע ממנה לצאת. אותן יצטרכו יותר לשכנע ופחות "להפחיד ולאיים".

שאלה:
הכינוס היה אצל הרב קנייבסקי, בתמיכתו המלאה ותחת חסותו. האם יהיו כאלה שיעזו לצאת נגד דעתו?

תשובה:
לא "יצאו" נגד דעתו. נשים רבות פשוט לא תצייתנה. בדיוק כמו שחלק גדול מאד מהציבור החרדי לא "יצא" נגד דעתו של הרב קנייבסקי בנושא הסמארטפונים שהם אסורים מכל וכל, וחל עליהם דין "יהרג ואל יעבור", רבים פשוט לא צייתו.

חלק לא צייתו כי זה כלל לא מעסיק אותם, חלק לא רואים עצמם מחוייבים להוראותיו (ויש כאלה מעט יחסית) והרוב, בגלל שהם מצדיקים לעצמם את אי הציות בטענה של: "עקרונית הוא צודק, אבל אצלי זה שונה. לי יש סיבות המצדיקות את אי הציות".

שאלה:
האם אנו עומדים בפני שינוי משמעותי בחברה החרדית?

תשובה:
אנחנו לא "עומדים בפני שינוי", אנחנו בעיצומו של השינוי. החברה החרדית נמצאת כבר מספר שנים בעיצומו של שינוי גדול, למעלה מ-10,000 סטודנטים חרדיים לומדים במגוון מוסדות אקדמאיים. אלפים רבים משרתים בצבא, בסדיר, בקבע ובמילואים (לדוגמא, רק בשבוע שעבר התגייסו למעלה מ-500 חרדים לצבא, למסלולים החרדיים השונים הקיימים בו). ועשרות אלפים יצאו כבר לשוק העבודה.

החברה החרדית של עוד עשר שנים תהיה דומה מאד לחברה החרדית של עד לפני 25-30 שנה. דהיינו, רוב הבחורים ימשיכו ללמוד בישיבות, אבל לאחר נישואיהם ולאחר שנתיים-שלוש בכולל תהיה השתלבות מסיבית בעבודה, בלימודים לא תורניים ובצבא.

האם זה שינוי מבורך או לא? תלוי בעיני המתבונן. רבים מברכים על התהליך ויש כאלה שמבכים אותו. מבחינתם זה אסון. איש איש והשקפת עולמו, איש איש ומטרותיו.

מאידך, אני חושש מפיצול נוסף בחברה החרדית, פיצול שבסופו ימצאו עצמם אנשים רבים נפרדים מ"חברת הלומדים" הדוחקת אותם החוצה. ואין הכוונה דווקא להקמת קהילות נפרדות (דבר שגם הוא כבר קיים, ויקרה יותר ויותר במשך הזמן), אלא פרישה, לא רשמית ולא "רועשת", של משפחות בודדות ואנשים בודדים (ובמילה "בודדים" איני מתכוון למעטים, אלא לכאלה שאינם מאורגנים בקבוצות), המרגישים שאינם שייכים עוד למה שמוגדר היום "חרדי" (בניגוד להגדרת החרדי לפני 25-30 שנה, הגדרה שהיתה רחבה הרבה יותר והכילה הרבה יותר סוגי אנשים והשקפות עולם). ובמילים אחרות, התחושה של משפחות ואנשים אלו, היא, שהחרדיות עזבה אותם, ולא הם אותה.

(לפיצול כזה תהיינה משמעויות מרחיקות לכת מבחינת עולם התורה והתמיכה במוסדות התורה, תמיכה שתקטן מאד. כבר היום, אנשים רבים מאד המרגישים שציבור לומדי התורה לא מעוניין בקרבתם בבתי הכנסת ובמוסדות החינוך, הפסיקו את תרומותיהם לישיבות ולכוללים. אדם לא שש לתמוך כספית במי שנרתע מקרבתו ורואה בו רק "ארנק מהלך").

אבל אם התכוונת בשאלתך לשינוי לאחור, דהיינו החזרת המצב של ה- 10-15 שנה האחרונות, להערכתי המצב עבר את נקודת ה"אל-חזור" והוא בלתי הפיך.

הגידול של החברה החרדית+הגידול המקביל והמתואם של אלה שאינם מסוגלים/מעוניינים להשאר ולעסוק אך ורק בלימוד תורה+המצוקה הכלכלית+יוקר המחיה+הרצון לרווחה כלכלית+שינוי המושגים והשאיפות וכו' וכו' הביאו לכך שאנשים רוצים מעצמם, מהחברה ומחייהם יותר ואחר.

במקביל, אין היום מי שיצליח לשנות את התודעה של כלל הציבור ולהפנותה לאחור, היות ובגלל המחלוקות הפנים-חרדיות, האוטוריטה המוחלטת שהציבור ציית לה, התרסקה והיא "חסרת שיניים". הבטאונים המפלגתיים החרדיים שהיו בחזית המלחמה נגד כל מי ש"אינו הולך בתלם", נגד כל "פורץ דרך" ונגד כל "מורד", איבדו את השפעתם כמעט לחלוטין, והם משמשים יותר כמושא ללעג ולליגלוג מאשר כמורי דרך וכמצפן חברתי-מגזרי.

עד כאן השאלות והתשובות. חשוב לחזור ולציין, הדברים נכתבו לא מתוך משאלות לב או "נבואה", אלא כאמור, מתוך הערכה (בערבון מוגבל) וניתוח העובדות והלכי הרוח בחברה החרדית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!