לא קל להיות אריה דרעי • טור

1.
שבעת ימי המשתה, טרם הסתיימו. והדרך ארוכה, מי יגיד לנו את סופה. ידידיו ומעריציו החפצים בקרבתו של אבי הכלה, מהדרים בריבוי סעודות שבע ברכות (יותר מאשר פעם ביום) ו'פנים חדשות' (שהאורחים יהיו שופרא דשופרא, ברוחניות ובגשמיות), כדי שיהיה מספיק לכולם. רבי אריה מכלוף דרעי הספיק להשתתף ביום אחד, יום רביעי, בשתי חגיגות שבע ברכות, רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב: בצהריים היה בעיר התורה והחסידות. מגבעת לראשו, ארשת פנים רצינית וכפיפות קומה, המסמלת התבטלות גמורה בפני חברי מועצות גדולי התורה של שלוש המפלגות החרדיות הבולטות שכיבדו את האירוע בהשתתפותם.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, שעות אחדות לאחר מכן, בשעת ערב, הוא כבר ישב בעיר הקודש והמקדש, פשט את ה'בורסלינו' הישיבתית וישב מחויך עם הפוליטיקאים המובילים בישראל (ולצידם עשרות מאבטחים). רק דרעי מסוגל להושיב תחת קורת גג אחת את ראש הממשלה נתניהו וראש האופוזיציה הרצוג. ואת נתניהו. וליברמן. וברקת.

אך אנו לא באנו כאן לעסוק בחגיגות ה'בוטיק' שנתפרו על-ידי המזמינים למידותיהם המדויקות של המוזמנים. ביקשנו להתמקד בחתונה עצמה, אליה נהרו כל המי ומי, ולא רק. אלפים – וזו לא גוזמא – באו להיכל האירועים הענק 'ארטמיסיה' בשכונת תלפיות. רבים מהם היו עמך בית ישראל, מצביעי ש"ס. הכל מרגישים קרוביו של רבי אריה. "שים לב", אמר לי חבר-ילדות, אחיינו של יו"ר ש"ס. "יש הרבה חתונות, בהן אם אתה לא מספיק קרוב כדי לשבת בסעודה – אתה חוזר הביתה רעב. אצל אריה אין דבר כזה. הוא אוהב לתת לכולם", אמר בן-שיחי והפנה את תשומת ליבי לבר בשרים עשיר שהוקם בתוך אוהל ענק.

אומרים שהיה טעים, והיה שפע, אבל למי יש זמן לאכול. העיניים לא מפסיקות לעבוד. בכל רגע נכנס ראש-ישיבה, מקובל, רב עיר, אדמו"ר, עסקן ציבור מוכר. ודרעי? הוא לא מפסיק לחייך הערב. הוא מאושר, ויש לו על מה. בלי עין הרע, משפחה למופת, חתנים ובנים כשתילי זיתים. אבל זאת לא השמחה היחידה הערב. כשסביבו בוגרי ונערי ה'תנזים', הוא מקבל יפה את אורחיו: מנשק, מחבק ומוזג לאורחים מבקבוקי היין העתיק, הנושא את השם 'שאטו דרעי'. זהו פס-יצור מיוחד של יין שנכנס להתיישנות בחבית בשמיטה הקודמת (יין של מצוה, אוצר בית דין), כאשר אריה מכלוף בן אסתר רק סיים את תקופת היותו 'אזרח מודאג' והחל לחלום על חזרה לחיים הציבוריים. היו דיבורים על ראשות עיריית ירושלים. שנה לאחר מכן, היו דיבורים על תנועה חדשה. בהמשך הוא חזר לבית הטבעי שלו. והיתה גם שלישיה. והתייבשות באופוזיציה. ולבסוף קאמבק, הישר לראש הפירמידה ולמנעמי השלטון. אבל היין נשאר אותו יין. אותו בציר 'שאטו דרעי', שקיבל כאות הוקרה מבעל יקב צפוני בישוב אור הגנוז, אשר נקלע לקשיים – והצליח לעמוד על הרגליים רק תודות להתגייסותו של אריה, ולא סתם אלא בתקופת השיממון הפוליטי. וטעמו של היין מר-מתוק, זכר לפערים המשמעותיים בין הימים ההם לבין הזמן הזה. והאמת, גם היום יש רגעים מרים וקשים. לא קל להיות אריה דרעי.

בשולחן צדדי באולם הענק, יושבת החבורה הקרובה של אריה, יהודים בני-גילו שגדלו איתו בגבעת הישיבה בה מחנכים ל'לגדלות האדם', ונותרו חברים נאמנים בכל שנות השיממון הפוליטי. המתינו בסבלנות ליום בשורה. הערב הם יושבים על נתח בקר משובח ויין של מצוה, סוקרים את הנכנסים והיוצאים – ומתמוגגים מנחת.

"תראה כמה אנשים באו לכאן", מסביר לי אחד מבני ה'חבורה'. "אנחנו נזכרים בשמחות הקודמות של אריה – ונהנים. לאריה יש ידידי אמת רבים, אבל בדיוק לפני שנה וחצי הוא חיתן בת נוספת. היה זה בתקופת המפנה, כשהמהפכה החלה. אבל עדיין לא כולם באו. שנה קודם לכן הוא חיתן עוד בת. ראית הרבה ידידים ותיקים, אבל חנפים לא היו שם. והערב, כולם באים, כולם חברים שלו. נו", הוא מסכם, "כזה הוא העולם הפוליטי. צבוע ואכזרי".

בני החבורה הקדושה מקווים מאד שהשר דרעי יעבור למשרד הפנים, במקום שר ה(סילבן) שלום. מה רע לו במשרד הפריפריה, הנגב והגליל? אני שואל. "עזוב, אין לו מה לחפש שם. זה 'קטן עליו'. בעצם, כל משרד אחר, קטן מול היכולות של אריה. הוא צריך את משרד הפנים בידיים שלו. לקבל אותו לידיים, זה לא יהיה קל. בוודאי שיגישו נגדו בג"צ, אך כולנו תקווה שבסוף הוא יהיה שם ויוכל להתחיל להזיז דברים כמו שרק הוא יודע".

שיהיה במזל טוב.

2.
לכבוד השמחה, הנה דבר תורה שכתב אריה דרעי ערב פרשת ויחי לפני שלוש שנים:

"פרשת השבוע פרשת ויחי, הפרשה שמסיימת את חומש בראשית, עוסקת בין היתר בהכנותיו של יעקב אבינו אשר ידע כי ימיו קצובים ולכן קרא את כל בניו המהווים את שבטי עם ישראל כשהוא מצווה אותם את אשר יעשו לאחר מותו ומברך אותם.

"שבטי ישראל, כמו תזמורת המורכבת ממספר כלים בעלי צליל שונה מסוג אחר. אך לכל אחד תפקיד בהרכב וביחד מנגנים בהרמוניה. כך השבטים היו 12 שבטים, כל אחד שונה, עם תפקיד אחר. אם חסר אחד, או שהוא חלש ולא מתפקד, אז כל התזמורת חורקת ומזייפת. יש לנו מורשת ותרבות עשירה המאגדת בתוכה את תור הזהב של יהדות ספרד, מעצבי ההלכה היהודית והוגי דעות ובראשם הרמב"ם ומשוררים ובראשם רבי יהודה הלוי רבי שלמה אבן גבירול.

"כל עוד המורשת שלנו בכבודה הראוי, אזי הם ממלאים את חלקם בהרכב והיצירה תהא מושלמת, אך כל עוד בני השבט חלשים ולא מתפקדים כפי המגיע להם, ולא מחוברים ומנגנים יחד עם כל התזמורת, המנגינה לא מנגינה והשיר לא שיר. זה מזויף ולא עובד".

חזק חזק ונתחזק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!