בעקבות 'חוק הגיוס' תוקנה אפליית החרדים

בחתונת הדמים הזאת, הוויכוח נסב על מוזמנים ומזומנים. תקופת הדמדומים בין האירוסין לחתונה הייתה ארוכה מהרגיל. מועד החופה נדחה פעם אחר פעם, ההזמנות עוצבו מחדש, הקריטריונים לקבלת האורחים החדשים התעדכנו, אך בסוף, אחרי חצי שנה ארוכה, זה קרה. החופה הועמדה, הכתובה הוקראה, המחותנים איחלו מזל טוב וקהל אלפים נלהב, צבא על האולם ופקק את הכניסה. אלא שהמבחן להצלחת השידוך מגיע כשהמוזמנים מתפזרים, המזומנים נספרים והחיים האמיתיים מתחילים.
אל תתנו למטאפורה להטעות אתכם. דרעי אכן חיתן השבוע את בתו באירוע המוני בו נכחו כל המי ומי. פוליטיקאים חילונים שנדחקו מיוזעים כדי ללחוץ יד לבעל השמחה, התערבו ביניהם האם כמות המשתתפים ב"שמחת העונה" עולה על כמות הצופים ב"משחק העונה" ששודר באותה שעה.

אלא שבתא המשפחתי, טפו טפו, חמסה חמסה, הכל גן עדן – כפי שנהג להתבטא החבר הטוב איווט. השידוך של דרעי שעוכב, סוכל וכמעט לא בא לעולם, הוא בתחום הפוליטי. ולא, אין המדובר באופציה המתחדשת של קבלת תיק הפנים, אלא בחופה שהועמדה נגד כל הסיכויים, אליה אמורים להיכנס מאות חרדים שישולבו במשרדי הממשלה ובשירות הציבורי. אלפים צובאים על הגדרות, אך כל מהפכה מתחילה בפרצה קטנה.

לפני שנעבור לדבר על קידום העדפה מתקנת לכלל המצביעים במסגרת החלטת הממשלה שאושרה השבוע, אי אפשר שלא לפתוח בהעדפה ממשלתית מתקנת של דרעי עצמו. תיק הפנים מצוי שוב במרחק נגיעה, והפעם עם חששות מוקטנים מפגיעה. שתי סיבות מרכזיות הורידו לדרעי את מפלס החשק מקבלת הפנים בראשית הקדנציה. האחת, החשש מתגובת בג"ץ לעתירה שתוגש. השנייה, ריקון משרד הפנים מתוכן עם העברת סמכויות מינהל התכנון למשרד האוצר.

העילה האחרונה התפוגגה לחלוטין. משרד הנגב והגליל השתדרג עם תוספת מאות המיליונים לתיק הפריפריה, ואם יצורף לחבילה משרד הפנים, דרעי יהפוך לשר-העל של השלטון המקומי. גם העילה הראשונה נחלשה, למרות שלא נעלמה. אסמכתא בחוק לפסילת כהונתו של דרעי כשר מעולם לא הייתה. החשש היה שהעליונים ישלפו שוב את הטיעון החלוד משנות התשעים של 'אובדן אמון הציבור' כדי להוסיף גדר על גדר, חומרה על חומרה. אחרי שבג"ץ דחה את העתירה שהוגשה בראשית הקדנציה ופסק עקרונית כי דרעי כשיר לכהן כשר בממשלה, פחתו הסיכויים שהשופטים יחליטו לפסול דווקא את כהונתו כשר פנים.

בלשכת שר התקשורת וראש הממשלה נתניהו (התארים, כנהוג, על פי מדרג החשיבות) מיהרו להדליף לערוצי התקשורת שתיק הפנים עושה את דרכו מסילבן לדרעי, עוד לפני שיו"ר ש"ס השיב בחיוב. עבור יו"ר הליכוד, העברת תיק הפנים לידי שר ליכודי שאינו סילבן שלום, היא כאב ראש מיותר. נתניהו היה רגוע, כל עוד התיק היה במשמרת בידי סילבן קצוץ הכנפיים ומדולדל האיברים. הדבר האחרון שחסר לו כיום, זה להעביר את התיק לשר דומיננטי שיקים מאחזים בלשכות ראשי הערים מהתנועה. שר מתעצם עוד עלול לערער אי שם לקראת סוף המאה על הקושאן התורכי שמחזיקה משפחת נתניהו על בית רה"מ ברחוב בלפור.

זה טוב לנתניהו. לא בטוח שגם לדרעי. עתירה נגד מינויו לשר פנים תוגש בוודאות. הדעת נותנת שהפסיקה תהיה לטובתו, אך אמירות קשות לא ייחסכו, ובינתיים התנועה לאיכות השלטון תעשה את הסיבוב התקשורתי שלה, על גבו.

אלא שגם אם דרעי יפתיע ויחליט לבסוף שלא לקבל את תיק הפנים הרי שפרישתו של סילבן שלום בנסיבות מטרידות, תאלץ את נתניהו לעשות פריש-מיש אמיתי בין שריו. ביבי לא יוכל יותר לרצות את דרעי בתפריט קינוחים, בה בשעה שליתר השרים הוא מגיש מנה עיקרית. את האסוציאציה הזאת, מ'לו"ז מלצרים' של שמחת חתונה דרעי הכיר השבוע מקרוב.

מפי הגבורה
העדפתו המתקנת של דרעי בנוגע לזהות המשרד הממשלתי החדש, עוד תבורר עד תום בימים הקרובים. אם אפשר להתעלם לרגע מהפיקנטריה הפוליטית והרכילות המיניסטריאלית, הרי שדווקא בראשית השבוע חזינו בהעדפה מהותית, לא לטובת העסקנים והמוסדות, אלא למען המצביעים.

השידוך שיכניס מאות חרדים למעגל הפקידות הממשלתי נסגר אחרי מו"מ ארוך שהחל במשרד הכלכלה. החופה הועמדה בישיבת הממשלה השבועית. את שטר הכתובה הארוך, בארמית-ממשלתית מדוברת, הקריא דובר ראש הממשלה בועז סטמבלר. העיתונאים המסקרים את לשכת רה"מ וניזונים מהודעות הלשכה למדו זה מכבר, שחשיבות ההודעות בעיני הגוף המשגר (ראש הממשלה ובני ביתו) נמדדת על פי מידת אריכותן. אריכות הימים וההסגר הכפוי שהוטל על הכלבה קאיה, המבודדת כמו אדונה, הם דוגמה טובה לנושא לאומי מהמדרגה הראשונה שחשוב להכביר בגינו מילים. כל שאר ענייני המדינה, תלויים במידת השפעתם על היושב ראשונה בלשכה. פרישת סילבן שלום, כדוגמה הפוכה, לא שווה יותר מחצי שורה.

כלל האצבע המקלידה הוא פשוט: אם יש במידע כדי להשפיע לטובה על מעמדו של ראש-הממשלה, כי אז יישפכו נהרות של מילים כדי לפאר, לרומם, להדר, לברך לעלה ולקלס. ההודעה הארוכה ששוגרה השבוע על שילוב החרדים במגזר הציבורי, מוכיחה כי נתניהו הבין שפרסום ההודעה חשוב וחיוני לשותפיו החרדים. זה ממש לא אומר שגם היישום בשטח יקודם בהתאם. אריכות ההודעה, מעידה לעיתים קרובות שלמילים אין כיסוי במעשים. כלב נובח, איננו נושך. כלב, לא כלבה.
ואכן בתחום העדפת החרדים כך בדיוק היה, כאשר לכל המילים היפות של נתניהו וראשי הממשלה שקדמו לו, לא נלוו צעדים אופרטיביים מחייבים. גם להחלטות ממשלה שהתקבלו בנושא, כולל בתקופה האחרונה, לא היה תוקף ממשי הואיל ולא נקבעו להן מנגנוני יישום בשטח. ההחלטה שהתקבלה השבוע שונה וראשונה מסוגה, הואיל והיא מטילה חובה משפטית מעשית על ועדות האיתור במכרזי שירות המדינה, להעדיף חרדים בקבלה לעבודה בחלק מהמשרות הציבוריות.

"הממשלה אישרה הבוקר את הצעת ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לפיתוח הנגב, הגליל והפריפריה אריה דרעי לשילוב האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה", נכתב בהודעה הרשמית של לשכת ראש-הממשלה, "נקבעו שורה של צעדים שמטרתם להגביר את הייצוג של האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה ולהבטיח כי שירות המדינה יזכה במועמדים מצטיינים מקרב האוכלוסייה החרדית. יישום ההמלצות יוביל לשילובם של למעלה מ-150 עובדים ועובדות אקדמאיים מקרב האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה מידי שנה כבר בשנים הקרובות". זה אולי נשמע מעט, אך אם תהיה עמידה ביעדי גיוס החרדים (לא לצבא. למשרדי הממשלה!), יהיו לנו בתוך עשור 1,500 פקידים חובשי כיפות שחורות במנגנוני המדינה.

במלל לא נגמר, שיכול לפרנס טור שלם בתקופות יובש, צוטטו בהרחבה דבריהם של ראש הממשלה נתניהו והשר דרעי. ביבי התחייב "לאפשר לחרדים להשתלב גם בסקטור הציבורי וגם בסקטור הפרטי". הציטוטים מפיו של אבי האומה בהודעות הלשכה הם דבר שבשגרה, אך לעומת זאת, במה חופשית ופרגון משתפך שמוענקים בנדיבות לאי מי מלבדו הם בהחלט לא דבר שכיח ומצוי, בלשון המעטה.

בהמשך ההודעה פורטה גם האופרציה המעשית שתאפשר את מימוש התוכנית: "במסגרת ההחלטה תתקיים חשיפה מוגברת של אפשרויות תעסוקה בשירות המדינה לציבור החרדי. בין היתר יוגבר הפרסום של משרות בכלי התקשורת החרדים, תותאם מערכת הגיוס המקוונת למנועי החיפוש הנפוצים בקרב האוכלוסייה החרדית וכן ייבדקו מבחני ההתאמה והמיון כך שיאפשרו שוויון הזדמנויות. בהחלטת הממשלה מספר רב של המלצות חדשניות להגברת שילובן של קבוצות בשירות המדינה, המרכזית שבהן היא הקמת מסלולי חשיפה, בהם המועמדים מתקבלים למשרה התחלתית למשך תקופה קצובה ויכולים לאחר מכן להתמודד במכרזים פנימיים בשירות המדינה".

ואי אפשר כמובן בלי ועדה על גבי ועדה: "לצורך מעקב אחר יישום החלטת הממשלה, תוקם ועדת היגוי בראשות נציב שירות המדינה אשר תבחן את מידת ההצלחה בהגברת השילוב של האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה". כשלוועדת המעקב אחר הביצוע יצורפו חרדים, נדע שהגיעו ימים טובים.

המסלול הירוק
יומון ספרדי טרם יצא לאור, ומארבעת היומונים החרדים, רק יתד נאמן מצא לנכון להביא את המידע באופן חלקי בשולי עמוד 14, ולפרגן (חלקית גם כן) ליו"ר ש"ס. הסיכוי לקרוא את הפרטים המלאים ביומונים האשכנזיים – זהה לסיכוי שהתקשורת החרדית תסכם בהרחבה את ימי התום של כהונת שלום במשרד הפנים. לפיכך, לידיעת המעוניינים, להלן עיקרי המסלולים המוצעים בהצעת המחליטים שאושרה בממשלה.

"1. 'מסלול ירוק' לכניסה של מצטיינים לצמתי מפתח בשירות המדינה, בליווי צמוד של מעטפת מיון והכשרה ברמה גבוהה. המטרה היא שמצטיינים אלה יתקדמו למשרות ניהוליות ומקצועיות משמעותיות בשירות המדינה; 2. הקמת מאגר סטודנטים וסטודנטיות לאוכלוסייה החרדית שישתלבו בעבודה בשירות המדינה ולאחר תקופת לימודיהם יוכלו להתמודד במכרז פנימי; 3. הקמת מסלולים במערכת הבריאות הממשלתית, לרבות שילובם של עובדי מעבדות רפואיות ומקצועות טכניים כגון טכנאי רנטגן, אחים ואחיות ו–MRI (ומה עם מסלול לרפואת-שיניים-חינם? – א.ב.), מקרב האוכלוסייה החרדית".

השתיקה שנפלה על המודיע והמבשר לא באה בעטיו של חוסר תיאום מוקדם עם השר האחראי על ה-MRI. הסיבה כרגיל, היא מאבקי הקרדיטים. ח"כי אגודה טענו, במידה לא מבוטלת של צדק, שמדובר במחויבות קואליציונית של הליכוד לשתי הסיעות, ש"ס ויהדות התורה, ולפיכך הקרדיט לא יכול ליפול בחלקו של אחד ויחיד, אין עוד מלבדו.

התובנה הזאת לא הפריעה לביטאון הבית של דגל לפרסם את ההודעה המפרגנת לדרעי. את פרץ הפרגון שלא אופייני במחוזות ליטא, ניתן לתלות בהתחממות היחסים לאחרונה בין ש"ס לאחות הליטאית. מלחמות הקרדיטים והבדלי הגישות בניכוס ההישגים באים לידי ביטוי גם בתחומים אחרים, ובראשם כמובן, ההישג השבועי האדיר והכביר של תיקון תקציבי המוסדות. המנהלים המאושרים לא מפסיקים לשלוח מכתבי תודה מוזמנים.

ביתד נאמן חולקו עשרה קבין של קרדיט ליו"ר ועדת הכספים שעלילותיו מול החטיבה להתיישבות תוארו כאן בהרחבה בשבועות האחרונים. גפני הוא מכונה משומנת ומיומנת של איש אחד. לידו, גם לשכה עתירת תקציב כמו לשכת ראש הממשלה נראית כמו קורס צוערים. זה בא לידי ביטוי בהתנהלותו היומיומית בוועדה, בהחלטות שהוא מצליח להוביל, וגם בכותרות העיתונים.

בהמבשר חולק הקרדיט בשוויוניות ל"נציגים החרדים" בהתאם לאותה תובנה ולפיה לא מדובר בהישג אישי חסר תקדים אלא במילוי מחויבות שניתנה לכולם כאחד בהסכמים. בעיתון הבית של פרוש גם שיגרו עקיצה קלה שהובנה ליודעי חכמת הנסתר: "נציגי יהדות התורה ניהלו מאבק עיקש מול האוצר (ואף מילה על משרד החינוך - א.ב.), מאבק שהחל לאחר שהתקציב אושר בקריאה ראשונה ועבר לאישור ועדת הכספים (שימו לב למועד וחשבו כמה זמן חלף - א.ב.)".

פרוש שפגש בשבוע שעבר את ח"כ אלקין הבהיר בדרכו, שהוא אינו שותף למאבק החזיתי שניהל גפני מול הבית היהודי. סגן שר החינוך הציג מסמכים ולפיהם הטעות בסימולציית תקציב המוסדות הייתה של משרד האוצר שחישב בחסר את המחויבות להחזרת תקציבי 2012 על כנם.
כמו אליהו בהר הכרמל, פרוש התריע מראש לפני שהוצתה האש, כי יש אי דיוקים רבים בחישובי האוצר, לרעת החרדים כמובן. בנוגע לכמה סעיפים, ההתרעה בעינה עומדת, גם בסופ"ש הנוכחי.

יעדי הגיוס החדשים
לפני קצת יותר משישה חודשים (כ"ג סיון התשע"ה, בי"ס לפוליטיקה: 'עניין של העדפה') פורסמה כאן לראשונה כוונתו של דרעי להתמקד בקידום מעשי של העדפה מתקנת לחרדים. קרבות הקרדיט על השידוך החלו ביום הפרסום. גפני טען (ובצדק) שההסכמים הקואליציוניים מבוססים על הצעת החוק שיזם והגיש בתקופת ממשלת בנט-לפיד, כמעין התרסה בפרצופו של שר האוצר שדיבר גבוהה גבוהה על שילוב חרדים במעגל התעסוקה.

לפיד לא המציא את עצמו מחדש בקדנציה הנוכחית. הוא בסך הכל שכלל את השיטה. כבר בקדנציה הקודמת ניסה לפיד לקנות את החרדים במילים יפות ולשגר להם אריזות ריקות מתוכן, עטופות בצלופן מרשרש. בקדנציה הנוכחית הוא הצביע בעד הצעת חוק העדפה מתקנת לחרדים שאושרה בקריאה טרומית ברוב של 85 ואפס מתנגדים. לפיד הצביע בעד, בשלב בו היה ברור ממילא כי להצעה יש רוב גדול, בלעדיו.

ברגעי האמת כשהייתה לו אפשרות, לפיד תקע מקלות בגלגלים. בשעתו פורסם כאן, איך ממשלת לפיד עשתה הכל כדי לשמר את מעמדם של החרדים כחוטבי עצים ושואבי מים. כאשר משרד האוצר בתקופת לפיד יצא עם 'המכרז של המדינה' למינוי דירקטורים במגזר הציבורי, העבירו לו ח"כי דגל התורה רשימה מפורטת שמנתה עשרות שמות של מועמדים מתאימים מהמגזר החרדי. גפני ואשר סיפרו שבמשרד האוצר מצאו את הדרך להיפטר מהחרדים בענייניות טהורה. בתחילה הועלה רף הניסיון מחמש לעשר שנים, וכאשר עדיין נותרו חרדים ברשימה, הוקפצה הדרישה לחמש-עשרה שנות ניסיון. החומות הוגבהו, החרדים נותרו בחוץ.

הצעת החוק של גפני שנולדה כחצי קוריוז, הפכה להחלטת ממשלה מס' 1624 שאושרה בשלהי הממשלה הקודמת, ב-25.5.2014. יאיר לפיד עדיין כיהן כשר אוצר באותה תקופה, אבל נתניהו כבר תכנן את הממשלה הבאה. בקדנציה הקודמת הוא החל לחשב את הקץ קצת יותר משנה אחרי הבחירות. היום הוא מתחיל את המרוץ פחות בתוך השנה בה זכה מחדש בכהונה. ביבי הריח בשעתו את הסוף וגישש את דרכו חזרה לחיק השותפים הטבעיים. את ההצעה המדוברת, הוא העביר בממשלה בתמיכת האח האובד בנט שגם הוא ניסה לחדש את הקשר עם החרדים דרך המדור להעסקת קרובים.

בשלב מאוחר יותר הפכה הצעת החוק המקורית של גפני לאות מועתקת בהסכמים הקואליציוניים של ש"ס ויהדות התורה. הש"סניקים הבינו שאין טעם להמציא את הגלגל מחדש כשאפשר לקפוץ על עגלה שנבנתה עם המון זמן מיותר ועודף סבלנות, בתקופת הישיבה באופוזיציה. התובנה הזאת הובילה להסכם קואליציוני כפול, זהה בלשונו הן בנוסח אשכנז והן בנוסח עדות המזרח, במסגרתו הובטח לקדם את הצעת החוק שהגיש יו"ר דגל התורה.

חרדי זה אח
טבעו של הסכם שיכובד או יופר, בהתאם לסדרי העדיפויות של החותמים. את יוזמת העדפה מתקנת לחרדים במשרדי הממשלה קידם לראשונה, ח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל. בקדנציית נתניהו הראשונה ב-96' הציע רביץ להעביר בחקיקה הצעת חוק שתחייב העדפה מתקנת. הרעיון השתכלל עם השנים, וב-2007 הגישו ח"כ מאיר פרוש והח"כ (לשעבר) ניסים זאב, הצעת חוק העדפה מתקנת לחרדים, מנוסחת ומנומקת. ההצעה התגלגלה אך מעולם לא אושרה, עד שעברה בקריאה טרומית בכנסת הנוכחית. כפי שהובא כאן בשעתו, רביץ היה הראשון שהציע לאמץ את מודל 'חוק העדפה מתקנת לערבים' שמחייב כל גוף ציבורי להקצות משרות ייעודיות לערבים בלבד.

באותה תקופה, רגלם של 'יועצים משפטיים מטעם' המכירים את בוראם ועושים רצון קונם, לא הייתה דורכת ברחוב צלאח א-דין. יועץ משפטי היה חייב לגלות עצמאות ולנקוט עמדה לעומתית. היועץ המשפטי לממשלה באותה תקופה, השופט העליון כיום אליקים רובינשטיין, הציב חסמים ולחץ על הבלמים. הוא טען כי לא ניתן להגדיר 'מיהו חרדי' ולפיכך אין כל דרך לקדם העדפת חרדים בדומה להעדפת ערבים. הטענה הזאת התייתרה, אחרי שההגדרה הובהרה היטב ב'חוק הגיוס'. לפחות דבר אחד טוב יצא מ'גזיירת הגיוס' לצה"ל. בלעדיה לא היו לנו קריטריונים לגיוס חרדים לשירות הציבורי.

הוראת היועמ"ש הייתה המסמר האחרון בארון החקיקה. רביץ הודה אז בתסכול, שהסיכול התחיל בבית: "כשאני לוחץ יותר מדי בעניין מנסים להדביק לי בנבזות, תווית של אחד שבא ליצור מקומות עבודה שיפתו אברכים לעזוב את ספסלי בית המדרש". מדובר כנראה בגן תורשתי-משפחתי. רבקה רביץ, ראשת לשכת הנשיא ריבלין, יכולה ללמוד מדרכו של חמיה הזכור לטוב, מהי מנהיגות עם חוט שדרה: תחת חיצי ביקורת של יריבים, לא מתכופפים ולא מתקפלים.

בשלב מסוים ניסה יצחק רביץ, בנו של הרב אברהם רביץ ז"ל, המכהן כיום כסגן ראש עיריית ביתר עילית מטעם דגל, להמשיך את מסורת אביו. בבחינת 'ברא קלא דאבוה' צורף רביץ כנציג הג'וינט, לוועדה לשילוב חרדים שיזם ראש-הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. אולמרט שראה עצמו ידיד אישי של הרב רביץ המנוח ובצעירותו היה משומעי לקחו (מה חבל שלא התמיד בכך גם בזקנותו) הציע לרביץ ג'וניור להצטרף לוועדה "למען כבוד אבא".

יצחק רביץ נזכר השבוע במה שהתרחש בין כותלי הוועדה: "משרד הכלכלה התנגד נחרצות לחוק שיקדם העדפה מתקנת לחרדים. לא אשכח איך ישבה שם נציגה בכירה של הנציבות ובאחד מהדיונים היא אמרה לנו בכנות, 'אותי אתם לא צריכים לשכנע. אני יודעת שאתם צודקים'. היא סיפרה איך אחיה שחזר בתשובה ניגש למכרז של הנציבות ונפסל על הסף. מבלי לציין את הקשרים המשפחתיים היא התקשרה ושאלה בתמימות מדוע המועמד ברוך הכישורים שהתראיין למשרה הבכירה נפסל. התשובה שקיבלה הייתה: ראית איך הוא נראה? 'אני יודעת איך הוא נראה כי הוא אחי', השיבה הבכירה והשתיקה את הדוברת מעברו השני של הקו".

הכי קל להאשים את כל העולם, אך חייבים להודות שגם הנציגים החרדים לא תרמו די לקידום הרעיון. היוזמה של הרב רביץ ז"ל הפכה במשך השנים לסוג של עז שהח"כים החרדים הכניסו לחדר, והוציאו בשלבי מימוש ההסכמים. בסדר העדיפויות של המפלגות החרדיות, הדאגה לחרדים העובדים נדחקה תמיד לתחתית רשימת המכולת.
בראש מפת העדיפות החרדית, הייתה ונותרה הדאגה לעולם התורה, אחר כך מצוקת המשפחות ברוכות הילדים, בתחתית, מצוקת הדיור, ורק בהערת אגב, כמס שפתיים, הדאגה לחרדים העובדים. התחושה שהח"כים שידרו תמיד הייתה כי מי שאיתרע מזלו ויצא לעבוד לפרנסתו, יואיל נא לעשות לביתו בכוחות עצמו.

חברי הכנסת האגודאים צודקים אפוא בטענתם כי העדפה מתקנת לחרדים היא הבטחה קואליציונית שניתנה לכולם, אך בסופו של יום לכל סיעה יש את רשימת המועדפים שלה.

שחור בעיניים
כשדרעי נכנס לממשלה הוא הצהיר על שינוי מפת אזורי העדיפות החרדית. כיעד ראשון במעלה הוא סימן את מימוש ההבטחה לביצוע העדפה מתקנת לחרדים במשרדי הממשלה. דרעי גם דחה את ביקורת הקנאים שסרקו (לא סיקרו. סרקו) את בשרו של הרב רביץ ז"ל.

"החששות שהשמיעו אלו שמתחו ביקורת על הרב רביץ אז לא רלוונטיים כיום", הסביר דרעי, "ראשית, הרי ברור שאיש לא מכוון לתלמידי הכוללים שיושבים ולומדים אלא לאלפים רבים של בוגרי האקדמיה החרדית עם תארים ותעודות שמסיימים את הלימודים ולא מוצאים תעסוקה. שנית, ש"ס מעולם לא התביישה לומר בשפה ברורה שהיא דואגת גם לחרדים העובדים ובסופו של דבר, דאגה להם היא דאגה לכולנו. הדרה גורפת של פקידים ונושאי תפקידים חרדים מכל הגופים הציבוריים גורמת לנזק גדול ביותר ואת זה צריך לשנות".

דרעי הסביר כי קידום היוזמה, מדיבורים למעשים, הוא צורך קיומי בראש ובראשונה לעולם התורה. מה שהוסבר כאן בשלבי התכנון, רלוונטי פי כמה היום בשלבי ההשמה. מקטרגים לא חסרים, מבית ומחוץ. הקנאים מבית חוששים מנהירה של חרדים לשוק העבודה. המקטרגים מחוץ שואלים מדוע המדינה צריכה להעדיף בוגר ישיבה על יוצא צבא? במקום להסביר לאחר מעשה, הרי לכם בתקציר מה שהוסבר כבר בשלבי התכנון, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה.

אחרי עשרים ושתיים שנות היעדרות - הוסבר כאן בשעתו - הדבר שבלט יותר מכל לעיני אריה דרעי עם כניסתו למשרדים הממשלתיים, היו הכיפות הסרוגות. בישיבות הרבות שהוא קיים עם פקידי המשרדים מיום כניסתו לתפקיד, דרעי שם לב לנוף שהשתנה. כשלושים אחוזים ולעיתים אף יותר מהפקידים עמם הוא בא במגע, הם חובשי כיפה. סרוגה.

המסקנה של דרעי מימיו הראשונים בממשלה הייתה ברורה: אין די באסופת תפקידים מיניסטריאליים, בכירים ככל שיהיו, כדי לחולל שינוי. הקדנציה הקודמת הוכיחה שדי בשתי שנות ישיבה באופוזיציה כדי להביא למחיקת הישגים של קדנציות שלמות. השר נעלם, והאג'נדה מתנדפת ביחד עמו.

האפשרות היחידה להטביע חותם היא בהכנסת פקידים בעלי השקפת עולם דומה לזו של השר, למשרדים השונים. במשך שנים של נוכחות דתית-לאומית שולית ודלה בכנסת ובממשלה, לא נפלה שערה אחת מהראש חובש הכיפה הסרוגה. הפקידים המזוהים עם המגזר שיושבים בצמתים המרכזיים, דאגו לבני עדתם. ואין לך שמירה ראויה כמו זו של פקיד המביע עמדה מקצועית טהורה.

דרעי שעשה אז את ימיו הראשונים בממשלה, והסיר את החלודה, נזכר בימיו הראשונים כמנכ"ל צעיר של משרד הפנים: "היה אז פקיד בכיר יחיד חובש כיפה שחורה, ר' שכנא רותם, אביו של דודו שהלך לעולמו", סיפר דרעי בשבוע בו ליווה למנוחות את ח"כ דודו רותם, "ראיתי אז מה רב ערכו של פקיד אחד. היום אנחנו במצב שגם את זה אין לנו".

המסקנה של דרעי שהובאה כאן בשעתו הייתה, שפריצת השערים הנעולים של השירות הציבורי היא משימה בלתי אפשרית במצב הנוכחי. תנאי הסף לכל משרה, גורמים להעדפה אוטומטית של מועמדים חילונים או דתיים לאומיים. האנגלית שלהם טובה יותר, המוסד האקדמי ממנו הם באים נחשב יותר. ליתרון החשיבה הלמדנית והיצירתית שיש לבוגר הישיבה החרדי, אין כל משקל. למשמעות הדרתם המוחלטת של החרדים מהשירות הציבורי, אין כל התייחסות.

כשר הכלכלה לתקופה קצרה, שימש דרעי כממונה על נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. הוא ישב לפגישות עבודה עם הנציבה כדי לקדם שילוב חרדים במשרות ציבוריות, הקים צוות אותו ריכז איציק אלרוב מוביל מחאת הקוטג', והצהיר כי זו אחת מהמשימות המרכזיות בקדנציה הנוכחית. "אם נצליח לקדם את העדפת החרדים בשירות הציבורי, ההישג יאפיל על כל שאר הכופתאות והתקציבים", הוא צוטט כאן בשעתו.

החלטות נטולות שיניים בנוגע לשילוב חרדים, התקבלו על ידי כל הממשלות, כולל בממשלת נתניהו הרביעית. מה שיש בהחלטה הנוכחית ואין באלו שקדמו לה, אלו ההנחיות האופרטיביות לקליטת חרדים בתחומים מסוימים. המשמעות המשפטית היא הטלת חובה מעשית של העדפת חרדים במכרזים לקליטת עובדים, בדומה להעדפה שניתנה עד היום לערבים.

הדובדבן שבקצפת זו ההנחיה שניתנה בהחלטת הממשלה, לקלוט צוערים חרדים בשירות המדינה. הצוערים הם אותם פקידים ממשלתיים צעירים ששירות המדינה מטפח בשנות העבודה הראשונות במטרה לקדמם למשרות בכירות. בהגיעם לגילאי השלושים, הם הופכים לאותם תמנונים רבי יכולת שמשליטים את שלטון הפקידים. שלבו לנו קצת כיפות שחורות, ולא רק סרוגות, בפסיפס הפקידותי הזה, ואנחנו מסודרים.

לפי לשון הודעת ראש הממשלה - המטרה הושגה, אבל ה'וי' יסומן ביום בו ניכנס למשרדי ממשלה ונראה קצת שחור בעיניים. לא בלשכות השרים, אלא באגפי הפקידים.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!