הגברים החרדים חיים יותר - הנשים פחות

החרדים עשירים פחות אבל בריאים יותר, כך עולה מדו"ח השנתי של מרכז טאוב.

לפי הדו"ח מחירי הצריכה בישראל גבוהים בהשוואה למרבית המדינות המפותחות כאשר מביאים בחשבון את ההכנסה לנפש בישראל. למרות התנודתיות בשער החליפין, רק ב-4 מתוך 25 השנים האחרונות היו מחירי הצריכה בישראל סמוכים לרמה התואמת את ההכנסה לנפש, וביתר השנים היו גבוהים יותר. תוצאה זו ייחודית כמעט רק לישראל, וניתן לראות בה ראיה תומכת לכך שמחירי הצריכה בישראל גבוהים יחסית ליתר המדינות המפותחות.

רמת המחירים בישראל גבוהה יותר מ-29 מתוך 32 מדינות נבדקות ובהשוואה לכל מדינות ה-OECD. ישראל מדורגת רק מתחת ליפן ברמת המחירים הגבוהה בה.

ניכרת עליית מחירים בענף המזון, לצד עלייה תואמת בשולי הרווח בענף. בקטגוריות מוצרי הצריכה שנחשפו ליבוא במהלך שנות התשעים, כגון ביגוד והנעלה, נרשמה ירידת מחירים משמעותית.

על פי הנתונים, מחירי המזון עלו מאז שנת 2000 ועד לשנת 2014 ב-53%, מחיר הדיור עלה ב-44%, שירותי הבריאות התייקרו ב-39% ושירותי החינוך התרבות והבידור התייקרו בשבעה אחוזים. לעומתם מחירי הריהוט והציוד לבית הוזלו בעשרים אחוזים וההנעלה והביגוד הוזלו ב-28% כתוצאה מהגדלת הייבוא בתחומים אלו.

שיעורי העוני ואי השוויון בהכנסות כלכליות (הכנסות ברוטו מעבודה, הון ופנסיות פרטיות) מציבים את ישראל קרוב לממוצע ה-OECD. לעומת זאת, השיעורים לפי הכנסות פנויות (לאחר תשלומי רווחה ובניכוי מסים ישירים) הם מהגבוהים בעולם המערבי. החוקר חיים בלייך מצא כי שיעורי התעסוקה בקרב גילאי 59–15 בישראל עלו, ופערי התעסוקה בינה ובין ממוצע ה-OECD הצטמצמו. עם זאת, באותה תקופה ממדי העוני בהכנסות הפנויות גם עלו.

כ-20% מהאנשים בגיל הפרישה בישראל נמצאים מתחת לקו העוני. לעומת זאת, ההכנסה מפנסיה בישראל לפרט מבוגר אינה נמוכה מהממוצע במדינות המפותחות. נתונים אלו משקפים פערים גבוהים בהכנסות בין הפרטים באוכלוסייה המבוגרת בישראל.

49% מהמשפחות החרדיות חיו בעוני ב-2011 לעומת 11% ממשקי הבית באוכלוסייה הכללית ו-44% באוכלוסייה הערבית.

בתחום החינוך, קובע הדו"ח כי בתי הספר הנוצריים המוגדרים כ"מוכרים שאינם רשמיים", מופלים לעומת הרשתות החרדיות "מעיין החינוך התורני" ו"החינוך העצמאי", הנמצאים באותו מעמד משפטי אולם מקבלים תקצוב מלא.

מחקרים מוצאים קשר חיובי בין הרמה הסוציו-אקונומית של היישובים בישראל ובין תוחלת החיים של תושבי היישוב. אולם בערים שיש בהן ריכוז גבוה של אוכלוסייה חרדית (בני ברק, ירושלים ובית שמש), תוחלת החיים גבוהה ברמה ניכרת מהצפוי בהינתן הרמה הסוציו-אקונומית הנמוכה.

הרוב המכריע של החרדים (73.6%) הגדירו את בריאותם כ"טובה מאוד", לעומת 50% בקבוצות האוכלוסיות האחרות, ואחוז החרדים שדיווחו כי הם סובלים מבעיה בריאותית עמד על 18.7% בלבד – בהשוואה לשיעורים כפולים בקבוצות אוכלוסייה אחרות.

תוחלת החיים הממוצעת בקרב גברים חרדים הייתה גבוהה בשלוש שנים מהתוחלת הצפויה על בסיס מצבם הסוציו-אקונומי. בקרב נשים חרדיות, לעומת זאת, על אף תוחלת החיים הייתה גבוהה רק בשנה וחצי ביחס לצפי לפי הרמה הסוציו-אקונומית.

כך גם חרדים דיווחו על ריבוי קשרי חברות, והון חברתי גבוה. נמצא כי אכן יש קשר חיובי ומובהק בין היותו של אדם חרדי ובין סיכוייו לדווח כי בריאותו טובה מאוד. ונמצא קשר בין דיווח על רמת בריאות גבוהה ובין הון חברתי גבוה.

ממצא זה תומך בהשערה כי לחרדים בישראל יש הון חברתי ותפיסת בריאות טובה, אשר כנראה תורמים לאריכות חיים. אם כי ייתכן שהממצאים קשורים גם לנורמות חברתיות שאינן מעודדות תלונות, בוודאי לא במסגרת סקר ממלכתי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!