המצור הפרטי של אמהות אסירי דומא

אני לא אישה של פוליטיקה, וגם לא יודעת להגיד לכם מי בדיוק נמצא איפה על המפה הזאת, אבל מה שאני יודעת זה מה שאני רואה מול העיניים, וגם אם יש דברים נסתרים מאחוריהם, שאותם לא אדע, אין אפשרות להתעלם מאלו הנראים לעין.

אני מדברת על הסיפור של דומא. בסיפור הזה, כמה שידוע, התרחש רצח מזעזע בשריפת ביתם של משפחת דוואבשה. לאחר ספקות לכאן ולכן, מי ביצע את הרצח – יהודים או ערבים, נעצרו מספר צעירים על ידי השב"כ.

הנערים הצעירים עצורים ללא יכולת לפגוש עורכי דין אפילו. לפי דו"חות שהגיעו מבית משפט, הם עוברים במרתפי השב"כ עינויים קשים, שגם אם מתוארים בהגזמה, הם קשים לעיכול. מה שהכי הזוי בעיניי הוא שאחד המעונים ששוחרר למעצר בית לאחר שעונה מספר ימים, אומר שהוא אפילו לא חשוד ברצח, אלא מחזיק בידו ככל הנראה מידע שעשוי לסייע להם.

בריאיון לגל"צ, הבוקר, שלישי, תמך נפתלי בנט בשב"כ ודחה את הטענות שעלו על אופן התנהגות הארגון כלפי העצורים. "מה שאנחנו רואים זה טרור", אמר בנט. "יש פה כמה עשרות אנשים שמטרתם היא לא רצח אלא הרצח הוא אמצעי לקעקוע יסודות המדינה. אלה אנשים שלא מכירים במדינת ישראל כמדינה לגיטימית וממש מנסים לחולל מעין מלחמת גוג ומגוג, להביא עלינו את העולם, להביא אותנו למלחמה. וצריך להפעיל את היד הקשה ביותר כדי לתפוס את רוצחי דומא ועוד יותר חשוב כדי למנוע את הדומא הבא".

עוד הוסיף כי מדובר בכמה "עשרות טרוריסטים" שאינם מייצגים את ההתיישבות ביהודה ושומרון.
נניח שבנט צודק, הרי, כאמור, אין לי דרך לדעת מה קורה שם באמת. אין שום דרך לשמור על המסוכנים האלו בדרך אחרת?

בתוכי אני מעדיפה שלא לחשוב על הפרטים של הסיפור, אין לי איך לעזור להם וזה רק מכאיב את הלב, אבל אינני מצליחה להפסיק לחשוב על האמהות של העצורים. אמהות שעבורן צום עשרה בטבת הוא מצור אישי בפני עצמו, מצור אמיתי, מצור שאינו משאיר לך מרווח לנשימה, מצור שאינך יודע מה יקרה ברגע הבא, האם החומה תיפול? האם העינויים שהילד עובר – יגרמו לו לנזק בלתי הפיך, או חלילה לשלם בחייו?

אנחנו צמים היום כדי לזכור חורבן של אלפי שנים. בואו לא נשכח את אלו שצמים היום על חורבן כה מוחשי בהווה ונאחל להם שיקבלו את הזכות שמגיעה להם, בזכות העובדה שאיננו חיים שם – בשנות החורבן. אפשר לעשות את זה אחרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!