הרופא המקובל: "אינו גנאי לבחור לטייל עם חבריו"

"זאת התפילה נתפללתי בחלום על ברכי ולפני עץ החיים, וקול קורא: יהי רצון מלפניך ה' אלקי, שתמחול לי על כל עונותי שחטאתי לפניך מיום היותי על אדמתי עד היום הזה ושלא תניחני לחטוא עוד כל ימי, ואל תצריכני לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלואתם, שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה, אלא לידך המלאה והרחבה העשירה והפתוחה, שלא אבוש בעולם הזה ולא אכלם לעולם הבא. ושמע תפילתי".

זוהי תפילה שחיבר הרמ"ד וואלי, תלמיד חבר לרמח"ל, שמלבד היותו מקובל עצום אשר חיבר ספרים רבים והותיר אחריו כתבים לאלפים, היה גם רופא.

בחיבוריו מתגלה עולם שלם מופלא, ולעיתים אף שונה תפיסתית מכל המוכר לנו. לרגל יום ההילולא שלו החל השבוע, אנו מביאים בפניכם קטע קטן - אקטואלי ומעניין עבור בחורי ישיבה, מתוך מדברי תורתו. וגם, תפיסתו העקרונית בעניין השמחה, המזכירה במעט את שיטת ברסלב אשר התגלתה דורות אחר כך, על ידי רבי נחמן זיע"א.

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, כי דבר בעתו מה טוב, ואינו גנאי אל הבחור שיהיה שמח וטוב לב. וגם אינו גנאי אל הבחור שילך בדרכי לבו ובמראה עיניו אחרי הדברים המשמחים את הבריות, כמו הטיול עם חבריו בגנות ובפרדסים ואצל נחלי מים ובמקומות היפים שבעירו, שהלב שמח והעינים מתעדנים בראייתם. כי הדברים האלו ראויים אל הבחור, לפי שמרחיבים את לבו ומקיימין את בריאותו, ובלבד שלא יהיה בהם שום נדנוד עבירה, ויראה עם מי עושה חברה, שלא יביאוהו לחטוא. (מתוך הפירוש לקהלת)


ואין טוב לאדם כי אם לשמוח בכל עמלו, כמ״ש החכם למעלה. וענין השמחה הוא, שתהיה לו שמחה בכל מה שיארע לו, אם טוב ואם רע, ולעולם ישמח בכל מה שיעשה, אפילו כנגד טבעו ונגד רצונו, וכל שכן בעבודת הבורא, שצריך שתהיה בשמחה ובטוב לבב. סוף דבר: אם האדם יהיה שמח בכל מה שיעמול אפילו כנגד טבעו ונגד רצונו, נמצא שיעבור כל ימיו בשמחה ויהיה תמיד שמח אפילו בקרב צרה, וזה חלקו מכל עמלו.

וידחוק את עצמו לשמוח, אפילו בדברים הגורמים את הדאגה ומביאים אל העצב, כי על ידי זה ימשיך אליו מצד השמחה על כל פנים, דהא באיתערותא דלתתא איתער איתערותא דלעילא. ואם יהיה תמיד שמח אפילו בתוך צרותיו, ישגיחו לו מצד השמחה בלי ספק, אם לא מן החלונות, כי עת רעה היא, לפחות מן החרכים יציצו עליו בהשגחת השמחה. וכדי שיהיה תמיד שמח, אם הוא בעבודת הבורא, יזכור שהוא עמל לחיי נצח ונאמן הוא בעל מלאכתו. ואם הוא בעניני העוה״ז ועמל הצרות תיגענו יזכור במה מבני אדם שיגעים כמותו וגם יותר ממנו, כי אדם לעמל יולד. גם יזכור שהעתים משתנים וגלגל הוא שחוזר בעולם אם טוב ואם רע.

ואם לא יועיל כל זה, יזכור שיבא יום המיתה ואז יתמו צרותיו על כל פנים. ואם לא יועיל גם את זה לשמחו, יזכור לו באחרונה, שבהיותו עצב אינו מחסיר לו כלום מצרותיו, ואדרבא יוסיף לו יגון על מכאוביו, ואם כן מוטב שידחוק את עצמו להיות שמח אפילו כנגד טבעו ונגד רצונו, וגם כנגד המאורעות הקשות והרעות הבאות עליו. ודי בזה למשכילים לפי פשוטן של דברים בענין: ״עת ופגע אשר יקרה את הכל״ (מתוך הפירוש השני לקהלת)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!