איך בשב"כ מעיזים לענות חשוד?

בחסות החשאיות מפר השב"כ את הזכויות המשפטיות של מי שהוא רוצה, ובחסות הבושה של הציבור הישראלי על הרצח בכפר דומא, הוא מכשיר את החשאיות ואת ההפרה.

זה הדיל, זה מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, זהו התהליך שאנחנו בעיצומו. תהליך לכשיגמר – ושרשרת צווי איסור הפרסום תותר, ופתאום נדע (כרגיל) על המהומה על לא מאום, נמצא את עצמינו עם קצת פחות זכויות, ועם הרבה יותר חופש פעולה לשב"כ ולמשטרה.

בואו נדבר רגע על החשאיות הזו.

אנחנו כחברה מוותרים על המון זכויות כשאנו מאפשרים את קיומו של ארגון משטרתי חשאי. ארגון, שפועל בלי צורך לתת דין וחשבון כמו המשטרה וצה"ל (שגם נהנה מחשאיות מסוימת בחסות הצנזורה), מזמין מקרים חמורים כמו הפרות זכויות החשודים ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא.

כמו כולם, גדלנו על תדמית סוכן השב"כ המתוחכם, החרוץ, שיודע לאלתר פתרונות קסם מתחת לאדמה, לחשוף רשתות פשע ועבריינים וללכוד גורמים המסכנים את שלומה של החברה. בפועל, כמו שאנחנו שמים לב שוב ושוב, מדובר בהיפך הגמור – רשת משטרתית כושלת שמשתמשת בקרדיט הציבורי כדי לחפות על כישלונות מתמשכים תוך כדי הפרת זכויות. שלנו.

במקום עבודת מודיעין איכותית, קיבלנו קטינים שבמשך שבועות נמנע מהם מפגש עם עורך דין. במקום שיטות חקירה מבריקות, קיבלנו שמועות על עינויים. ובמקום שליטה באמצעי התקשורת באמצעות מסרים מורכבים – כמו שזה נראה בסרטים ובספרים – אנחנו מקבלים צווי איסור פרסום דרקוניים וממושכים, שלוקים בחוסר הבנה של המדיה התקשורתית, ששוב נחשפים כקריאות סרק.

כדאי שנזכור את הדימוי המוכר לנו של איש השב"כ מהספרים והסרטים (של גרובייס כמובן). הדימוי הזה, המוצלח כביכול, הוא מקור האמון שלנו במערכת הזו, אמון שגוי. החברה הישראלית, זו שעל בטחונה הפנימי אמון השב"כ, הופכת יותר ויותר אלימה, עבריינית, מסוכנת, ואנשי החוק עצמם מתגלים בסירחונם – אם זה בעבירות שבין אדם לחברו, ועם זה עבירות שבין חוקר לנחקרו.

השב"כ כושל. בחקירת רצח דומא (וסדרת מעשי אלימות נוספים), במניעת אלימות ורצח נשים (וגם גברים), בחיסול הפשע המאורגן והשחיתות. כשל ארוך ומתמשך. ועל הכשל הזה הוא מחפה במעצרים מנהליים, באלימות ובהפרת זכויות.

בואו נשבור את החשאיות הזו, ונדרוש מארגון הצללים הזה דין וחשבון על כל זכות וזכות שהוא שולל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!