מה שהתברר אחרי עשרים שנה • חיים ולדר

במשך ימי החנוכה, שהם ההפוגה היחידה במשך זמן החורף, שוחחתי עם כמה בני נעורים על קשייהם ועל התמודדויותיהם.

למעשה, בכל ימי השנה מגיעים הורים ומתלוננים על "קשיים" של ילדיהם, בעיקר במסגרת הלימודית, ולרוב אתה מגלה שהקשיים אינם בשל פגיעה או הצקה, אלא סתם "קשה להם" (הרמה גבוהה מדי, המסגרת לוחצת מדי, קשה להם עם כל כך הרבה שעות לימוד, המרחק מהבית מקשה עליהם, קשה להם להתרכז... וכו'). בימים של הפסקה זה מחמיר לכיוון של "צומת דרכים" – "להישאר או לעזוב".

זה בסדר שמתלוננים על קשיים. זה נותן לך את האפשרות לתת כלים להתמודד. הבעיה מתחילה כאשר באים ישר מהמסקנה: "לא מתאים לו המקום – צריך לעבור למקום אחר".
בריחה היא ההתמודדות הקלה ביותר, משום שהיא לא התמודדות כלל, לא לנער ולא להורה. מהר מאוד יגלו שניהם שאי-אפשר לברוח מהקושי; כמו הכבוד, ככל שתברח ממנו הוא ירדוף אחריך.
הדבר הנכון ביותר הוא להאהיב את הקושי על בני האדם, ולהסביר להם שהקושי הוא תנאי מספר אחד להצלחה.

פעמיים הצלחה
המילה 'הצלחה' מופיעה פעמיים בפרשת מכירת יוסף. הפעם הראשונה היא בבית פוטיפר: "וכל אשר הוא עושה ד' מצליח בידו", והפעם השנייה בבית האסורים: "ואשר הוא עושה ד' מצליח".

לכאורה מתבקשת השאלה: איזו הצלחה זו בלהיות עבד? בלהיות בבית האסורים? מכל המקומות בעולם מצאה התורה דווקא במקומות אלה להגדיר "הצלחה"?

השאלה היא בעצם התשובה. אכן כך. הצלחה היא מלשון "צליחה". צליחה היא התמודדות עם קושי. יוסף הצדיק צלח את הניסיונות, צלח את הקשיים – וזו הייתה הסיבה להצלחתו. במילים אחרות, ללא הקשיים שחווה בימי עבדותו וכאסיר בכלא, יוסף הצדיק לא היה נעשה משנה למלך מצרים ולא היה שולט על העולם כולו. הקושי הביא את ההצלחה (בשם בני הרב משה נ"י).

"זה יועיל לך"
את הסיפור הבא ששמעתי פעם, אני מספר לנערים ואפילו לאנשים המתמודדים עם קשיים. בשל התועלת שיביא לעשרות אלפי אנשים ובני נוער, אספרו כאן.

אדם אחד היה נרדף על-ידי אחרים. מובן שהדבר גרם לו עגמת נפש ודאגה מרובה. הוא היה די תמים ולא ידע כיצד מתמודדים עם מתקפות שכאלה. הוא ניסה לפנות כה וכה, לגורמים סמכותיים שיסייעו לו, אך ללא הועיל. המתקפה רק גברה.

באחד הימים, כשעמד מול התקפה נוראית, אמר לו אחד מגדולי הדור במילים אלה: "אתה אולי לא מבין את זה, אך כל זה מועיל לך ולא מזיק לך".

האיש אמר לאותו אדם גדול: "איני יכול לחשוב באיזה אופן פגיעה נוראה כזו בי ובמפעליי יכולה להועיל לי. אולי אבין בעולם הבא. איני בדרגה של גדול הדור". אך אותו אדם גדול אמר לנרדף: "הוא אשר אמרתי. כעת אינך רואה זאת, אבל יבוא יום ותבין. איני מדבר רק על העולם הבא. גם בעולם הזה זה יועיל לך".

בשלב מסוים הצליח האיש לעשות כדבריו ופשוט הניח לזה. הוא חדל מלפעול נגד הפרסומים, והם המשיכו זמן מה בלי שיעשה דבר נגדם.

ככל שחלף הזמן, הוא הבין מה שאמר לו אותו אדם גדול.

לימים הוא נוכח לדעת שיש עלייה חדה, בלתי-מוסברת, במכירות. קשה להבין איך זה קרה, אבל אם עד הפרסומים הוא היה סתם אחד שמוכר דברים, לפתע שמו אותו הפרסומים במרכזו של ויכוח, ומטבעו של ויכוח שיש המצדים לכאן ויש לכאן... אם עד עכשיו היה לו נתח של חמישה אחוזים, עכשיו הוא קיבל אוטומטית חמישים אחוז, ועם השנים זה רק גדל וגדל, עד שהוא הפך לגורם משמעותי בשוק, כשאין חנות שאינה יכולה שלא להחזיק את מוצריו.

בכך התגשמה לחלוטין אמירתו של אותו אדם גדול – "זה לא מזיק לך, זה מועיל לך".

הפרסומים הללו בעצם זעקו לציבור: "עצרו הכול ומקדו את הריכוז שלכם. זה לא מוצר תמים, זה מוצר משמעותי ומסוכן. תיזהרו מלרכוש אותו".

הקריאה הזו גירתה את סקרנות הצרכנים, והללו רק רצו לבדוק מה יכול להיות מסוכן במוצרים הללו. הם גילו שמדובר במוצרים לא רעים בכלל שיש להם המלצות מטובי המומחים בתחום. הם הבינו שהפרסומים אינם נכונים, ורכשו את המוצרים.

אותו אדם לעולם לא יכול היה לשכנע את הציבור שהוא שווה יותר מכמה מוצרים. זה הוא, האויב שלו, שהשקיע רבע מיליון שקלים מכספו, כדי לשכנע את הציבור שיש לו מוצרים הרבה יותר משמעותיים מכפי שחשבו לפני כן... את זה ניסה לומר לו אחד מגדלי הדור שליט"א, והוא, בקוצר ראייתו, לא יכול היה לראות.

לא ייאמן כי יסופר.

אחרי עשרים שנה
עברו כעשרים שנה מאז, וכיום בראייה לאחור, הוא רואה את התמונה הרחבה, והיא כל כך שונה מכפי שראה אותה אז. ממש עליונים למטה ותחתונים למעלה. אנשים שחשב שהם אויבים, סייעו להצלחתו, ואילו חלק מהאנשים שכביכול סייעו לו, התבררו לפתע כבעלי אינטרס אישי וכספי.

הוא גילה אנשים שנדמו בעיניו כחזקים וברחו עם האיום הראשון כנגדם ואנשים עדינים שסיכנו עצמם למענו. הוא גילה המון אנשים טובים ונאמנים שהתגלו כחברים בעת צרה, ובעיקר גילה כמה עיוור היה כשחשב שהקשיים שעבר היו רעים לו ושהוא לא ישרוד אותם.

יש קושי? תצליח!
אבל המסר החשוב ביותר, בעיקר לצעירי הצאן, הוא ראייה אחרת לגמרי של קשיים. כפי שאותו אדם יודע היום שהקשיים הללו, שאז כמעט שברו את רוחו, לא היו אלא מדרגות למעלה, כך כל אדם צריך לראות את קשייו הוא.

אין ידע ללא מכאוב ואין צדיק עם פרווה, אין שרירים ללא יזע, ואין עתיד ללא ויתור על סיפוקים מידיים. אין בניין ללא סתירה ואין עושר ללא השקעה. אין אוכל ללא הכנה ואין הערכה ללא עמל. אין השגה ללא כיבוש ואין כיבוש ללא הגעה. אין הגעה ללא התקדמות ואין התקדמות בלא התמודדות. אין התמודדות ללא קושי ואין הצלחה בלא צליחה.

נתקלת בקושי? אתה אפילו לא צריך לדמיין שאולי תהיה לך הצלחה ביום מן הימים. אתה רואה את ההצלחה מול עיניך. הקושי הוא ההצלחה שלך.

חוץ מבורא עולם, אין מי שיכול לנצח אותך, אלא רק אתה בעצמך. לעולם אל תברח. התמודד, ואפילו אהוב את ההתמודדות. בהלל אנו אומרים "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה". כל אדם מגיל ארבעים ומעלה יוכל לספר לכם עד כמה בתוך העינוי שלו טמונות הבנייה והישועה. והעובדה ש"חיי מררו בקושי" אינה אלא הכנה ל"בידו הגדולה הוציא את הסגולה".

הידיעה על כך תסייע לכל נער ואיש להתמודד עם הקשיים, ובסייעתא דשמיא לצלוח אותם.

טורו של חיים ולדר פורסם ב'יתד נאמן' ומוגש בגירסה מיוחדת ל'בחדרי חרדים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!