מחיר השררה ומגבלות הכוח • טור

א.
מתוקף תפקידי כיו"ר ועדת הכספים בחדרה, השתתפתי במהלך השבוע בכמה וכמה ישיבות מרתוניות בנושא התקציב. בכל עיר ברחבי הארץ, ימים אלו של סוף שנת 2015, הם ימים מתוחים. ככלל, העברת תקציב אינו דבר פשוט.

בעיר חדרה, הרגישות בנושא התקציב היא רבה אף יותר שכן בקדנציה שעברה, פוזרה מועצת העיר בעקבות אי העברת התקציב במועד הקבוע בחוק. על כן אם תקופת תקציב היא תקופה מתוחה, בחדרה על אחת כמה וכמה.

לכל חבר מועצה, המייצג ציבור המצפה ל"תוצאות", ימי התקציב הם הזדמנות . בפרט אם אותו חבר מועצה הוא לשון מאזניים. שכן אז הוא משנס את מותניו, מחדד את כלי מלחמתו, ויוצא למאבק חסר פשרות וללא מעצורים כנגד התקציב המוצע, במטרה לגרוף עוד ועוד נקודות זכות אצל מצביעיו.

דווקא ברגעים הללו, אני פונה לעצמי ואולי מכאן לכל נציגי הציבור באשר הם, לזכור את "מגבלות הכוח". בסיום מערכת הבחירות הקודמת פרסמתי מכתב, שהגיע למאות נציגי ציבור ברחבי הארץ. כתבתי: "יש רגעים שבהם נדמה לך כי כל הכוח בידיים שלך. באבחת הרמת יד אתה יכול לשנות סדרי עולם, ולגרום לכמה אנשים להזיע על כיסאותיהם. זה יכול לקרות פעמים רבות, אתה בדיוק לשון מאזנים, הקואליציה מקרטעת ועוד שלל הזדמנויות. לכאורה די בהחלטה אחת שלך, על מנת להראות "פעם אחד ולתמיד" לראש העיר ולפקידות הבכירה מי באמת קובע ועל פי מי ישק דבר... זה בדיוק הזמן לעצור, לקחת אויר או/ו כוס מים (מומלץ את שניהם...) ולהבין את "מגבלת הכוח".

אתה רק שליח. רק המשתדל, ואתה שייך לחלק גדול ממך, וכללי ממך. את המסר הזה יש לחדד יום יום. שעה שעה. המערכת גדולה ממך, הייתה לפניך ותישאר אחריך. תפקידו של נציג ציבור הוא לתמרן בחכמה ובתבונה בתוך המערכת הגדולה והאימתנית".

לפני כחודש נפגשתי עם כמה מפעילי "יהדות התורה" בחדרה, בנושא מסוים ועד כמה "להקשיח עמדות" במהלך הפגישה שמעתי רעיון נפלא מהרב משה רוט, מזכיר פעילות "לב לאחים" בחדרה ואחד מפעילי "יהדות התורה", על מאמר חז"ל "תפסת מרובה – לא תפסת". הוא שאל, מדוע הניסוח הוא "תפסת מרובה-לא תפסת", הרי הניסוח המתאים יותר הוא "תפסת מרובה – אולי תפסת..." ותירץ שחז"ל באים ללמדנו, שכאשר אתה חושב שתפסת מרובה, דע לך שהפסדת במקום אחר, כך שלמעשה לא תפסת כלום...

ב.
בפרשת השבוע "ויגש", וכן בפרשה הקודמת ובזו שלאחריה, אנו קוראים את סיפור יוסף והאחים. והלקח והמוסר כמובן לדורי דורות אתמקד בנושא שהוא אולי שולי בסיפור יוסף והאחים, אך הלקח ממנו הוא עצום.

יוסף היה השליט במצרים. מלך מצרים אמר לו "רק הכסא אגדל ממך", כלומר, אתה הוא השליט על מצרים לכל דבר ועניין ממדרגה נחותה של עבד בבור, הגיע יוסף לדרגה גבוהה של מלוכה, עד שכולם קדים ומשתחווים לו.

לכאורה, היינו מצפים, שאדם המגיע לדרגה כה גבוהה, יחיה את חייו על זרי הדפנה. לא עוד צרות וייסורים, דאגות ומכאובים, והדבר ישפיע על איכות חייו ברמה הכי בסיסית. כמו למשל... אריכות ימים...

מפתיע לגלות, כי דווקא יוסף, שהיה כמעט הצעיר מבין האחים, הוא נפטר הראשון מבין שאר אחיו. כידוע, לוי האריך ימים, ואילו יוסף הסתלק לבית עולמו מוקדם מבין אחיו. מדוע?
חז"ל הקדושים אומרים: "ושנא את הרבנות" - לפי שמקברת את בעליה. כדאמר מר: מפני מה מת יוסף קודם אחיו, מפני שנהג עצמו ברבנות". ולכאורה השאלה זועקת: באיזו רבנות הנהיג יוסף את עצמו? האם מינה עצמו להיות הרב הראשי של ק"ק מצרים?!

אלא, הכוונה היא כמובן לשררה, לתפקידו הרם כמשנה למלך, ו"רבנות" זו "מקברת את בעליה". למדים אנו מכך, כי בכל מקצוע שאדם עוסק בו יש "שררה" מסוימת, שעלולה לקצר חיים, ושראוי לשנוא אותה כמאמר המשנה. יש לסלוד מההתעסקות בשאלת המעמד, השררה, הקידום, התואר, התחרות וכו'; ובכל מקצוע יש לאהוב את עצם המלאכה, ולעסוק במה ששייך ומתאים לו ובמה שהוא אוהב ושמח בחלקו. כמובן שאינני בא לעסוק בדמותו של יוסף הצדיק, אלא אך ורק בגדר של "תורה היא-וללמוד אנו צריכים".

רגע לפני שסיימתי לכתוב את הטור, מתפרסם סקר עולמי שבו נקבע שתוחלת החיים של ראשי מדינות בכל העולם נמוכה ב4-5 שנים מהממוצע של כלל האוכלוסייה... בהמשך כמובן החלו הפרשנויות מדוע זה כך?

אבל לנו יש רק את דברי חז"ל הקדושים שקבעו שמי שנוהג בשררה-משלם את המחיר.

ג.
עלינו לחדד כל העת את תפקידנו, לעשות את המקסימום בתחום ההשתדלות, אך בוודאי שלא לנהוג בשררה. וכפי שפתחתי, לזכור את מגבלות הכוח, ולשנן שאין מתפקידנו לשבור הרים ולנפץ סלעים, אלא אך ורק לעשות את ההשתדלות המצופה מעמנו. וכשאנו מדברים על נציגי ציבור על אחת כמה וכמה. גדולי ישראל הטילו עלינו שליחות קודש, לסייע במה שאפשר למען ביסוס וחיזוק הדת ברחבי ארץ ישראל, ואת זאת עלינו לעשות בלא לבקש שררה, ותמיד תמיד לזכור שהמערכת הייתה לפנינו – ותישאר גם אחרינו.

יחד עם זאת, ברור מאליו שבמסגרת ההשתדלות והיכולת שלנו כנבחרי ציבור לפעול, פעלנו בחדרה ועשינו ככל יכולתנו בכדי לשמור על העקרונות החשובים לנו, עצמאות החינוך התורני, תמיכה בכוללים, ותקציבים לפעילות התורנית הענפה בחדרה. לא קיפחנו אף מוסד ולא פסחנו על אף סעיף. הכל עשינו בשליחותם של גדולי ישראל למען הציבור.

שבת שלום

הרב בן ציון נורדמן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!