"אי אפשר להיאבק בראש ממשלה, בגלל התבטאות של יועץ"

מחויבים לתפקידיהם הממלכתיים, הדליקו השרים החרדים את מכשירי הסלולר תכף עם צאת השבת. עוד לפני שהספיקו להדליק נר שביעי של חנוכה, הבהבה על צג הטלפון שיחה נכנסת ממספר חסוי. כששיחת הטלפון נענתה התבקשו דרעי וליצמן להמתין על הקו לפני העברת השיחה לראש-הממשלה. דרעי קיבל את השיחה ראשון. ליצמן שמוציא את השבת כמנהג רבינו תם, קיבל שיחה זהה כמה דקות אחר כך. המחשבה הראשונה שחלפה לשניהם בראש הייתה: "מי יודע מה כבר קרה".

מה שקרה זהו עוד מינוי כושל בלשכת ראש הממשלה. "תשמע על זה תכף בתקשורת, ולכן רציתי לעדכן אותך לפני כן אישית", הסביר נתניהו לדרעי ואחר כך לליצמן, "אני מתכוון להביא מחר לאישור הממשלה את מינויו של פרופ' אבי שמחון לראשות המועצה הלאומית לכלכלה ומבקש שתצביע בעד המינוי".

הבהילות והדחיפות ששידר ראש הממשלה הדליקו אצל מקבלי השיחה נורת חנוכה אדומה. דרעי גירד בראשו וניסה להיזכר בחשד מאין מוכר לו השם: "זה לא ההוא שעבד עם שטייניץ כשיובל היה שר אוצר?", שאל יו"ר ש"ס.

נתניהו זיהה מנימת הקול כי דרעי לא מרוצה ותלה זאת בטינה שהוא נוטר לשר האנרגיה, על רקע מאבקי מתווה הגז. "הוא אומנם עבד עם שטייניץ בעבר אבל כיום הוא איש שלי", לקח ביבי חסינות אישית על המועמד לתפקיד.

"הקרבה לשטייניץ לא מפריעה לי", השיב דרעי, "רק שלדעתי היו לו התבטאויות בעייתיות בעבר. לא הייתי בכנסת ובממשלה באותה תקופה אבל אני זוכר שהיה איזה שמחון שדיבר נגד משפחות ברוכות ילדים. זה הוא?"

נתניהו אישר בחצי פה ומיהר לסייג: "הייתה לו איזו פליטת פה מיותרת לפני שש שנים, אבל זה לא משקף ולא מבטא את עמדותיו. הדבר לא יחזור על עצמו ודיברתי איתו על כך. אני לוקח על זה אחריות ומבקש שתצביע בעד".

"תן לי לחשוב על זה כמה דקות", ביקש דרעי ומיהר לערוך שיחת טלפון עם פוליטיקאי חרדי שמכיר היטב את פקידי האוצר ויודע לחלק להם ציונים (מאחורי הגב). חוות הדעת שדרעי קיבל על האיש אפשרה לו לחזור לראש-הממשלה תוך דקות ספורות עם תשובה חיובית: "הוא לא כוס התה שלנו אבל היות והבהרת שתיקח עליו אחריות, לא אתנגד למינוי".

תשובה דומה אם כי יותר מהירה, קיבל נתניהו גם מהשר ליצמן שכיהן כסגן שר הבריאות בקדנציה בה שימש שמחון כיו"ר הוועדה המייעצת לשר האוצר. ליצמן מכיר את האיש ולפיכך לא נדרש לסיועו של חבר טלפוני כדי להשיב בחיוב לבקשת ראש-הממשלה.

השיקולים של השניים שלא תיאמו את תשובתם מראש היו דומים. על זהות תפקיד יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, לא יוצאים למאבק מול ראש-ממשלה שקיים בחודש האחרון את שתי ההתחייבויות המרכזיות של הקדנציה. התקציב עבר בהתאם להסכמים הקואליציוניים וחוק הגיוס תוקן כמובטח. למי שמשלם במעשים, לא גומלים במשבר בגלל דיבורים.

ציטוטי העבר של שמחון ראויים לכל גינוי אבל למשרת הייעוץ הבכירה אליה נבחר, ממילא אין כל משמעות מעשית. ובכלל, מדוע להיתמם? הרי האיש אמר לפני שש שנים, את מה שכל השרים והפקידים החילוניים חושבים. נתניהו עצמו התבטא באופן דומה בעת שכיהן כשר אוצר, בראיון שהעניק לשלי יחימוביץ', בתפקידה כמגישת הכל דיבורים.

נתניהו מודל 2015-16 תלה השבוע את העלייה באחוזי העוני בהפחתת קצבאות הילדים בקדנציה הקודמת. לרגע ניתן היה לחשוב שהדובר, בנימין נתניהו, שימש לפני שנתיים כראש אופוזיציה ולא כראש ממשלה. כשהנסיבות הקואליציוניות מאלצות, אין לנתניהו בעיה להפוך ברגע למגן הילדים החרדים. כולם היו בניו ומקבלי קצבאותיו.

הגומל רעה
נתניהו נחשב במשך השנים לאלוף הדיבורים אבל בקדנציה הנוכחית הוא פורע את התחייבויותיו במזומן ולא בצ'קים דחויים. "אני בוחן את האיש במעשים. אי אפשר להיאבק בראש ממשלה שהחזיר תקציבים וקצבאות, בגלל התבטאות של יועץ כלכלי שהוא רוצה למנות", אומר ליצמן, בצדק.

השרים החרדים נהגו בשיקול דעת. ראש ממשלה אינו נשיא מדינה, ומבחנו המרכזי אינו בהצהרות אלא בקיום התחייבויות. דרעי שסימן בתקציב המדינה האחרון וי גדול על רשימת המכולת שהכין, יכול להיות מרוצה. ליצמן שיעביר בממשלה ביום ראשון הקרוב את הרחבת טיפולי השיניים חינם עד גיל 14, יכול לחייך מאוזן לאוזן ולחשוף שיניים צחורות.

מה שנכון לגבי נתניהו, לא רלוונטי בעניינו של נשיא המדינה. רובי ריבלין עלה לגדולה בקולות החרדים, שחלקם הצביעו עבורו בסיבוב הראשון, ורובם ככולם תמכו בו בסיבוב השני. השכר היחיד שנשיא יכול לגמול לבוחריו הוא שיחה נאה, ולרובי שלנו, מעולם לא הייתה בעיה לפטפט וללהג ללא הגבלה.

חברי הכנסת החרדים שבחרו בריבלין לנשיאות (למעט החבר הטוב ליצמן) הגדירו השבוע את האיש בשתי מילים: "כפוי טובה". אם לתמצת זאת בשורה תחתונה מעשית, אל תצפו לראות את האיש בקרוב באירועים חרדיים ובוודאי שלא במסגרת אירועי החתונה והשבע-ברכות לבתו של דרעי שיתקיימו בשעה טובה בשבוע הבא. במשכן נשיאי ישראל לא התקבלה הזמנה, והשיבושים בדואר ישראל אינם הסיבה.

איש ירושלים, שתחזק במשך כל שנותיו בכנסת תדמית של אוהד חרדים, תומך היהדות האורתודוקסית ויריב מר של הרפורמים, שינה את עורו ואת חברבורותיו. מאז שעלה לגדולה בקולותינו, הוא לא מפסיק לדבר בגנותנו. כבר במו"מ הקואליציוני האחרון, הוא קרא לנתניהו לצרף לממשלה החדשה מפלגות נוספות - עם קריצה ברורה לכיוונו של יאיר לפיד. כשתיקון חוק הגיוס עמד על הפרק, הוא מצא לנכון לתדלק את ההסתה ויצא בהצהרות על חובת השוויון בנטל.

בחג החנוכה החולף מצא כבודו נטול הודו את ההזדמנות לסתור את כל הצהרותיו בעבר נגד שילוב הרפורמים בממסד הישראלי ושימור היהדות האורתודוקסית. ריבלין השמיע במשך השנים הצהרות נחרצות, כולל בראיון שהעניק לחתום מעלה, בתקופת כהותנו כיו"ר הכנסת: "בכל הגלויות שעברנו נשארנו עם יהודי כי שמרנו על הסטטוס היהודי על פי ההלכה. אם לא נמשיך לשמור עליו, נתבולל ולא יישאר מאיתנו שריד ופליט". מתתיהו המכבי לא היה מנסח זאת טוב יותר.

כה אמר כבודו, בעת כהותנו כח"כ. דברים נחרצים לא פחות הוא השמיע גם בראיונות לעיתונות החילונית, כשכינה את הטמפל הרפורמי "כנסייה", ואת התנועה הרפורמית הגדיר, "זרם ביהדות... דת חדשה לגמרי... אגודה המקיימת פולחן שכל קשר בינה לבין היהדות, אינו מתקרב אפילו למציאות".

אלא שריבלין הנשיא שעושה נפשות לעצמו ולא לבני עמו (שבחרו בטרור, כלשונו), עשה גם בנושא הזה סיבוב פרסה. בבית הלבן הוא הדליק נרות לצידה של "רבה" רפורמית שבירכה "שעשה ניסים לאבותינו ו...לאמותינו". כך נראה הנשיא שהקפיד כפוליטיקאי פעיל להשמיע מסרים של אהבת ישראל ברוח עלוני 'שיחת השבוע'. הקולות שהוא משמיע כיום בפומבי, לקוחים מדף המסרים של עלוני 'שיחת הטמפל'.

אתרוג בחנוכה
סוכות חלף מזמן, גם חג החנוכה, אך נשיא המדינה התאהב בפוזת האתרוג החדש של השמאל הישראלי. הטקסטים שהוא משמיע בכל התחומים מכוונים לתדרים השמאליים בסקאלה, בכיוון ההפוך מזה שאליו כיוון בכל הקריירה.

אפשר להבין נשיא ישראלי שמבקר בארה"ב ומנסה ללכת על גחלים מבלי להיכוות. נתניהו עצמו, בביקורו האחרון בבירה האמריקאית, נפגש עם נציגי הרפורמים והשמיע טקסטים שהקפיצו את הנציגים החרדים. ההבדל הגדול הוא שנתניהו נחשב מאז ומתמיד כמקורב לתורמים הרפורמים האמריקאים. הוא זקוק לתמיכתם הכספית והפוליטית, ובסופו של דבר הוא משלם להם במטבעות-מילים, ועם שובו לישראל אינו פורע את ההבטחות במעשים.

לריבלין לעומת נתניהו, הייתה מאז ומתמיד עמדה מוצקה, מבוססת כמו אבן הראשה. הוא לא זקוק לתרומות כדי להיבחר בשנית וכל הווייתו היא ייצוגית-מילולית. כשהאיש הטקסי הזה, עמד על הבמה המרכזית בעולם והשתתף בטקס רפורמי של הדלקת נרות, הוא הבין טוב מכולם את המשמעות. הבין, והשתתף במשחק.

ד"ר רן ברץ שנתפס בהשחרת פני הנשיא, היה יכול לשזור פנינים מהאמירות שהשמיעו השבוע הח"כים החרדים על ריבלין. הנחמה היחידה של חברי הכנסת החרדים היא בכך שהצרה של ריבלין היא צרת רבים. הימין הישראלי שמשח למלוכה את הביתרי האידיאליסט, תופס את ראשו בין ידיו בחוסר אמון.

להחניף לערביי ישראל בעיצומו של מסע טרור ברחובות, זה עניין מקומם בפני עצמו. רק שמבחינתו של ריבלין אמירותיו המתחנחנות בישראל היו הקדמה לבאות - לקראת נסיעתו לחו"ל. וכי מה תאמרו על האזרח מספר אחת שיושב בפאנל בחסות הקרן החדשה, באירוע בו משתתפים נציגי 'שוברים שתיקה' ודגל ישראל הופך לדגל שחור? כיצד אפשר להתייחס בסלחנות לנשיא ששוהה בחו"ל ומפרסם בוושינגטון פוסט מאמר עוין לישראל שאינה נוהגת בשוויוניות ראויה באזרחי מזרח ירושלים? אם זוהי ציונות, מהי ציניות?

בביקורו בבירה האמריקאית, ריבלין שבר את כל הכלים ופרץ את כל הגדרות. נשיא מדינת ישראל נהנה מכל רגע בו נשיא ארה"ב הראה לכל העולם ואשתו כי לרובי, ולא לביבי, נאה לשבח. אלא שנשיא המדינה צריך היה לקחת דוגמה מיאיר לפיד, שמדלג בין בירות העולם ולא מגנה את מדיניות ישראל, אלא מגבה את מדינת ישראל והממשלה היושבת בירושלים. אותה ירושלים, בשמה התיימר רובי לדבר במשך כל השנים.

בשעה שנשיא מדינת ישראל נתן לגיטימציה להסרת דגל המדינה מבימת הנואמים, עמד על דוכן הכנסת ח"כ חרדי שהתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. מאיר פרוש שהושבע מחדש לסגן שר ועשה חפיפה עם קודמו, הוא הח"כ החרדי היחיד שיכול להוכיח כי לא הצביע בעד ריבלין לנשיאות. כשהתקיימו הבחירות לנשיאות, פרוש שהה במכוון בחו"ל. בניגוד לנשיא המכהן, את מאמרי הביקורת נגד ממשלת לפיד דאז, פרוש המשיך לפרסם גם מארה"ב, ב'המבשר' ולא בוושינגטון פוסט.

פרוש נזכר השבוע ברובי ריבלין מהגלגול הקודם: "הרי לפני האינתיפאדה הראשונה, ראש עיריית ירושלים דאז טדי קולק שפך הון על ערביי מזרח העיר. המתנגד הגדול לאותה מדיניות היה איש האופוזיציה רובי ריבלין, שנוסע כיום לארצות הברית כדי לפרסם נגד ישראל מאמרים ולספר לגויים שלא העברנו מספיק תקציבים לערביי מזרח ירושלים".

המסקנה הברורה של חברי הכנסת החרדים היא שראש-הממשלה גם בעניין הזה, היה הראשון שזיהה. "היינו צריכים לשתף פעולה עם נתניהו ולמנוע את בחירתו של ריבלין בכל מחיר", נאנחו השבוע בכירים בש"ס וביהדות התורה, "אבל גדעון סער הפעיל עלינו בשעתו מכבש לחצים. גדעון סער נשאר מחוץ למערכת הפוליטית ואנחנו נתקענו עם נשיא כפוי טובה למשך שבע שנים. כרתנו איתו ברית אבל האיש לא עמד במילה".

הוצאת נשמה
"תעלו את משה גפני על הקו", ביקש ראש הממשלה נתניהו במהלך ישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שמתקיימת מדי שבוע, בתום ישיבת הממשלה. זה קרה אחרי ששר החינוך בנט התלונן במעמד צד אחד כי יו"ר ועדת הכספים מעכב במכוון את הסדרת מעמד החטיבה להתיישבות.

בנט שפך את מררתו וביבי ניסה לצנן את האווירה. "גפני לא פה, בוא נעלה אותו על הקו ונשמע מה הוא אומר", הגיב ראש הממשלה והצטער על ההצעה, אחרי שגפני החל לדבר ללא הפסקה. בשטף שאינו ניתן לעצירה השמיע גפני את הטיעונים שהובאו פה בשמו בשבוע שעבר בנוגע להפליית החרדים לרעה, לא רק בתקציבי ההתיישבות אלא גם בתקציב הישיבות.

ביבי הבין שמהפורום המורחב בו יושבים כל השרים לא תבוא לו הישועה: "שבו ותסדרו", הוא ביקש, "הרי עמדתי בכל מה שהתחייבתי. העברתי את חוק הגיוס המתוקן, הכללתי את כל התקציבים שהבטחתי במסגרת התקציב. ביקשתם שנסדיר את מעמד החטיבה להתיישבות אחרי העברת חוק הגיוס והסכמתי. כעת הגיע הזמן לבצע, ועם הבית היהודי אתם יכולים להסתדר גם בלעדי".

דרעי שמתחזק לאחרונה קשר הדוק עם יו"ר ועדת כספים, ניסה להנמיך את גובה הלהבות: "תבקש מליצמן שיתווך בין בנט לגפני", הוא זרק לראש-הממשלה בהומור. כמה דקות אחרי שתמה הישיבה הפכה הבדיחה לכותרת מפרגנת שניכס לעצמו אחד המעורבים.

הטענות שהשמיע גפני כוונו בעיקר לאגף הניצי של סיעת תקומה במפלגת הבית היהודי. "כשיושבים איתם הם נותנים תחושה שהכל מגיע להם", אומרים בלשכת יו"ר ועדת כספים, "דווקא בנט, משדר מסר אחר. הוא פרגמטי ואפשר להסתדר איתו".

עם ח"כ סמוטריץ' ושות', בנט מסתדר פחות או יותר כמו גפני. השבוע ניהלו סמוטריץ' ובנט קרב פומבי ברשתות החברתיות, אחרי שהח"כ המלומד סמוטריץ' פרסם מאמר מנומק בעיתון 'בשבע' במסגרתו הסביר כי "הרצח בדומא עם כל חומרתו, אינו אירוע טרור, נקודה". בנט שרואה בעיניים כלות איך הבית היהודי נסחף ימינה, הרחק ממחוזות הקונצנזוס הישראלי, מיהר להגיב: "מי שזורק בקבוק תבערה על בית מגורים הוא טרוריסט, נקודה".

בסיבוב הקרב הקודם בין סמוטריץ' לגפני, בנט גיבה דווקא את יו"ר הוועדה החרדי כשהבהיר כי אינו תומך בצירוף כל ההתנחלויות למפת אזורי העדיפות הלאומית. גם השבוע, הוא תפס את המושכות וביקש מראש לשכתו טל גן צבי, לנהל את המגעים ישירות מול לשכת גפני. סמוטריץ' ממשיך לחולל מהומות תקשורתיות גם בעת כתיבת השורות, אך בלשכותיהם של בנט וגפני מעריכים שהמו"מ הישיר בין שני הקודקודים יאפשר לבסוף לגבש מתווה מוסכם. כשיש עם מי לדבר, יש בדרך כלל גם על מה לדבר.

בנט שהושבע מחדש כחבר כנסת מן המניין בשבוע שעבר מבין כיום שהיעדרותו הקצרה מבניין הכנסת הייתה טעות. "אין ואקום בפוליטיקה ובתקופה שהוא לא היה בבניין, שני החברים הדומיננטיים מתקומה השתלטו על סדר היום", אמרו השבוע בלשכתו.

בנט למד מהטעות של עצמו. דרעי לומד מטעויות של אחרים. יו"ר ש"ס, המשיך להבהיר גם השבוע כי הוא נחוש בדעתו לצרף את יגאל גואטה כח"כ הבא בתור במסגרת החוק הנורווגי. הטוויסט בעלילה הוא זהות הח"כ שיתפטר, וכפי המסתמן, שמו לא יהיה אריה מכלוף דרעי. דרעי ראה מה קרה לבנט בשבועות הספורים שהאיש נעדר מהכנסת וממש לא מעוניין שמצב דומה ישרור גם בש"ס. בתנועת ש"ס של היום אומנם אין שתי סיעות, אבל כמה מהחברים המכהנים (בלי שמות, בלי לפגוע), זקוקים גם אחרי עשור בבניין לחונך מלווה.

המועמדים הפוטנציאליים לפנות את מקומם לטובת הבא בתור הם שלושה, ושמותיהם מוצגים כאן בהתאם להסתברות, בסדר יורד: שר הדתות דוד אזולאי, סגן שר הרווחה משולם נהרי וסגן שר האוצר יצחק כהן. ההנחה הרווחת היא שאיציק כהן לא יתבקש לפנות את מקומו ולסדרת הגמר יעלו בעל כורחם נהרי ואזולאי, שמן הסתם יעשו נפשות בקרב חברי מועצת החכמים. משלושה ייצא אחד, אבל עד שזה יקרה תצא לכולם הנשמה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!