אלמנתו של אמיר אוחנה: "קרעתי את השמים בתפילה"

נר שמיני של חנוכה. אלפי אנשים מצלמים תמונות משפחתיות, תמונות של חנוכיות עם שמונה נרות דולקים. אבל מיטל טוהר אוחנה, מעלה תמונות מסוג שונה.

מיטל, אלמנתו של אמיר אוחנה ז"ל, שנמצא ללא רוח חיים באגם באומן, בחודש ספטמבר האחרון, מעלה תמונה משותפת שלהם, והיא מקדישה לו שיר. מדובר בשיר שבצעה סיון גנות, אלמנה מאסון הכרמל.

אמירי אהוב שלי.. אוהבת אותך כל יום יותר.. ולא שוכחת לרגע. חיים שלי!
כבר בוקר, לידך שוב מתעוררת
לו ידעתי שימינו כה ספורים
חשבתי שלנצח תישאר פה
חשבתי שנהיה כל החיים
פתאום הכל נגמר ונעלמת לי
מאותו הלילה לא נרדמתי
לא, יכולה עוד בלעדיך
רוצה שכבר תחזור, להרגיש את חום ידיך
לא, לא יהיה אחד אחר
שימלא בי אור, לא יבוא עוד אחריך
כבר לילה לידך אני נרדמת
לא יודעת אם חלום או מציאות
מה הלאה, בלי מילים אני שואלת
מתי יגיע קץ לריקנות
פתאום הכל נגמר ונעלמת לי
מאותו הלילה לא נרדמתי
לא, יכולה עוד בלעדיך
רוצה שכבר תחזור, להרגיש את חום ידיך
לא, לא יהיה אחד אחר
שימלא בי אור, לא יבוא עוד אחרייך...

בשיחה עם 'לובי נשי' משתפת מיטל - "למעשה זה שיר שאומר הכל. עוד שאמיר היה בחיים התחברתי לשיר הזה. בכל פעם שחוויתי עם אמיר התקף אפילפטי והרגשתי פרידה של שניה, האמונה המלאה שעוד רגע הוא מתייצב וחוזר לעצמו - חוזר אליי, לבנות, עם כל זה תמיד היתה הרגשה של פחד, שאולי הוא לא יחזור...

"לאמיר היתה אפילפסיה לא מאוזנת. אמיר היה בחור צעיר, נמרץ ועצמאי, עם יראת שמים ואמונה אדירה - וחיבור לרבי נחמן ולחסידות ברסלב. במשך כל השנים אמיר ביקש ממני לזכות להיות באומן 3 מועדים רצופים: חנוכה. שבועות. וראש השנה. והסכמתי.

"כמובן שתמיד היו לנו כללים ברורים וקשר רציף. כשאמיר חזר השנה בשבועות מאומן, באחד הערבים הוא הלך לישון ומתוך שינה קיבל התקף אפילפטי קשה שנקרא התקף סטטוס (התקף אחר התקף רצוף) כשראיתי שאמיר בהתקף לא רגיל, מיד הזמנתי טיפול נמרץ. בבית חולים ראו שהוא לא יוצא מהמצב, החליטו להרדים ולהנשים אותו. במשך חמשה ימים אמיר היה מורדם ומונשם. בימים אלו הסתובבתי בבית חולים, קרעתי את השמים בתפילה ובבקשה שיחזיר לי את אמיר בריא ושלם הביתה. והאמנתי באמונה שלימה שהוא יצא מזה! ואכן כך היה. אמיר התעורר בטיפול נמרץ כרגיל, אך מיד אמר; 'ראיתי את רבנו... הוא הבטיח שאני לא אהיה חולה יותר. אני חייב להגיע בראש השנה - רבנו הבטיח, הוא ייתן לי ישועה!'

"אלו היו המילים של אמיר. כמובן הוא מאז הרגיש טוב, אבל ללא ספק - קיבל את הישועה שלו".

אז נכון, אמיר ז"ל לא נמצא עם מיטל והבנות כדי להדליק את נרות החנוכה, אבל אור האמונה והתקווה – מאיר את לבה ומעשיה, ועל כך רק נותר לחזק את ידיה ולהתחזק ממנה, כי מי יכול לראות כל כך הרבה אמונה ואמת ולהישאר אדיש אליה?

בתפילה שאור נרות החנוכה ימשיך ללוות אותנו לאורך כל השנה, ונראה את כף ידו של הקדוש ברוך הוא מונחת ומלטפת, שולחת מרפא לכל אחד ואחת. והסיום של מיטל, הוא תפילה לגאולה פרטית וכללית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!