לעבוד עם רובוטים: דברים שצריך ללמוד לפני האוניברסיטה

באחד הטורים הקודמים דיברנו על הסיכון שרובוט או אלגוריתם יחליפו אותנו בעבודה והזכרנו שאם ניתן לכתוב הוראות הפעלה לעבודה שאנחנו מבצעים, סביר להניח שבסופו של דבר היא תבוצע על ידי מכונה. היה מי שטען שיש משהו דרוויניסטי מאוד בעולם כזה, שהרי גם בעתיד לא כולם יוכלו להיות חדשניים ויצירתיים, ואם לרוב האוכלוסייה אין יכולות כאלה, איך ישתלבו אנשים בשוק העבודה?

כדי לענות על השאלה הזאת, יש לעצור לרגע ולראות מה עשתה הטכנולוגיה למקצועות השונים. ראו את מקצוע המזכירות, לדוגמה. לפני כמה עשורים תפקידה של מזכירה היה להחליף את המנהלים בפעולות שגרתיות כדי לשחרר אותם לעבודה "יותר חשובה". בהגדרה של "פעולות שגרתיות" נכללו בין השאר הדפסה ותיוק, אבל אז הופיעו מעבדי התמלילים ואחריהם תוכנות המחשב האישי אל חיינו ויותר ויותר בעלי תפקידים כתבו בעצמם מכתבים ומיילים ותייקו באופן ממוחשב רבים מהמסמכים. בכל זאת, עדיין יש תפקיד מזכירה, רק שהגדרתו היום כולל תחומים שהיו פעם נחלת בעלי מקצוע אחרים במשרד, כמו הדרכה, חיפוש ועיבוד מידע, שימוש במגוון טכנולוגיות משרד, פתרון בעיות בסביבה משתנה ותקשורת בין-אישית.

כך, בעולם שבו איבדנו את מוכר הכרטיסים לקיוסק, את הקופאית לסורק הממוחשב ואת עובד הייצור למכונה, יש מקצועות רבים אחרים שבהם המחשב משלים את התפקיד ואולי אף משפר אותו.

בחג הזה, של האור, מצאתי את עצמי משוחחת עם אנשי עמותה הדואגת להכשיר ילדים בסיכון לשוק העבודה. עסקנו בשאלה איך אנחנו מקנים לתלמידים הללו כלים לעבוד לצד המכונות ולמנוע את החלפתם על ידיהן. קחו לדוגמה את מכונאי הרכב שכבר היום נאלצים להתמודד עם כניסתו של המחשב למערכות רבות כלי הרכב, ובעתיד הם יצטרכו להתמודד עם מערכות לנהיגה עצמאית. או את מכבי האש, שיצטרכו ללמוד לעבוד עם רובוטים בתוך האש, בהתמודדות מול גזים רעילים וביכולת לשלוח החוצה תמונות מתוחכמות.

כלכלן MIT, דיויד אוטור, והחוקרים פרנק לוי וריצ'רד מורניין מאוניברסיטאות הרווארד ו-MIT, החוקרים את השלכות הטכנולוגיה על שוק העבודה, טוענים שלרוב מחשבים מחליפים אנשים בביצוע משימות מסוימות, לא בתפקידים מלאים, ולכן אנחנו צריכים לדאוג לא להחלפתנו על ידי מכונה אלא להשגת הכישורים הנדרשים לשינוי בתוך המקצוע שלנו. הסכנה למקצועות מעמד הביניים איננה מהאוטומציה ומהטכנולוגיה כי אם מהחלטות ההשקעה בהון האנושי.

במחקר שעשו שלושת החוקרים הם מתארים חמישה סוגי משימות במקום העבודה:

פתרון בעיות לא מובנות: היכולת לטפל בבעיות שאין "מתכון" לפתרונן. לדוגמה, רופא שמאבחן מחלה על סמך אוסף תסמינים, מכונאי שמתקן בעיה ברכב שאינה מתוארת בהוראות היצרן, עורך דין הכותב סיכום תיק, שף שמכין ארוחה ללא מתכון. מחשבים אינם יכולים להחליף בני אדם בפעולות כאלה אבל יכולים לספר להם מידע קיים שעשוי להביא להם תועלת.

עבודה עם מידע חדש: היכולת להשיג ולעבד מידע חדש לצורך פתרון בעיות. דוגמאות לכך הן מנהל המבצע פעולות להגברת מוטיבציה של עובדים, מורה שמלמד באמצעות דוגמאות והמחשות, מהנדס המסביר את ההשלכות של תוספת מסוימת לעיצוב קיים.

פעולות חשיבה שגרתיות: פעולות שיש להן הוראות או כללים ברורים. לדוגמה, איך ממלאים דוחות כספיים, איך מחשבים מס. אלה פעולות שהן מועמדות טובות למחשוב.

פעולות ידניות שגרתיות: פעולות פיזיות עם הוראות או כללים, למשל השלמת הזמנה במחסן, בדיקות מוצר, ספירת כמויות באריזה. אלו פעולות מדויקות, מחזוריות המועמדות גם הן למחשוב.

פעולות ידניות לא מובנות: פעולות הדורשות דיוק ואין להן הוראות או כללים הן עדיין אתגר למחשוב ולאוטומציה. הכוונה היא למשל לנהיגה במשאית, לניקיון מבנים, לשיבוץ אבנים יקרות בתכשיטים.

למעשה, מחשוב ואוטומציה מחליפים שניים מחמישה סוגי העבודות, ולכן מסיקים החוקרים ששוק העבודה העתידי יכלול 3 סוגי תפקידים ועוד סוג אחד של עבודה - בשכר נמוך מאוד לעובדים ללא מיומנויות כלל.

בדוח מרתק שכתבו לוי ומורניין, שכותרתו "לרקוד עם רובוטים", הם כותבים שהצלחתה של שכבת מעמד הביניים העתידית תלויה ביכולתה של המדינה להקנות יכולות בסיסיות נדרשות לסוגי עבודות אלה ולפתח יכולת למידה לאורך כל החיים. הרעיון הוא שמעמד הביניים העתידי חייב להתבסס על יכולות ייחודיות למוח אדם: גמישות והיכולת לעבד ולשלב סוגים רבים של מידע לביצוע משימות מורכבות.

דמיינו ציר שבקצהו האחד עבודות שניתן להגדירן היטב באמצעות כללים, כמו חישובי מס והפקת כרטיסים, ובקצהו השני עבודות בלתי ניתנו להגדרה באמצעות כללים, כמו טיעונים משפטיים או סידור מחדש של רהיטים. ובין שני הקצוות - עבודות שיש בהן מחזוריות או תבניות, אבל מחשבים עדיין לא מסוגלים להשלים אותן, כמו סגירת תהליך הלוואה, או עבודות שביצוען על ידי בני אדם זול יותר, כמו הזזת רהיטים או אריזת מוצרים במחסנים. במקרים אלה מחשבים לא בהכרח יחליפו את האדם, אבל הם יוכלו לתמוך בעבודתו, כמו הרובוטים במחסנים שמאתרים מוצר אבל לא אורזים אותו.

תפקיד המדינה

התפתחות הטכנולוגיה משנה באופן מהותי את היכולות הנדרשות לעבודה ולקיום של רמת חיים רצויה, ולכן אם לא נשנה את מערכות ההכשרה, ייווצר פעם בין היכולות של העובדים והביקוש לעבודה. כבר היום אנחנו רואים, במקביל לאבטלה, מחסור משמעותי בעובדים, במיוחד בתחומים שבהם עובדים עם ציוד ומכונות מתוחכמים. הפער הזה נובע מחוסר הלימה בין ההכשרה המקצועית לצרכים.

רבים מהמקצועות הללו ידרשו מגוון יכולות שהחוקרים מגדירים "יכולות אמצע" - מתמטיקה ברמה מסוימת, יכולת הבנה במערכות הרלוונטיות, חשיבה אנליטית אבל גם יכולת תקשורת בין-אישית, גמישות, יכולת הסתגלות ופתרון בעיות. את אלה, לטענת החוקרים, ניתן להשיג גם בשנתיים של לימודים מקצועיים ולא רק בהשכלה אקדמית.

הכלכלן ד"ר ג'יימס הקמן טבע את המונח "יכולות מולידות יכולות", ובמילים אחרות היכולת שלנו לרכוש יכולות בגילים מוקדמים מגדירה את היכולת שלנו לרכוש יכולות בגילים מתקדמים יותר. לכן היכולת להתאים את עצמנו לעולם עבודה משתנה תלויה בבניית היכולות בגילים מוקדמים יותר מאשר בהשכלה פורמלית. הבעיה עם היכולות האלה, שאי-אפשר ללמד אותן פשוט על ידי הוספת מקצועות לימוד. השינוי הנדרש הוא ב"איך" מלמדים מקצועות, בדגש על היכולת לעבור מרעיונות מופשטים לעשייה ופתרון בעיות. מה המדינה צריכה לעשות כדי לבצע את השינוי הזה? על כך בשבוע הבא.

הכותבת נירית כהן, היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!