חנוכה: מידה כנגד מידה • מאמר שבועי

בראשית פרשת מקץ פרק מא אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך. ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו. וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים. ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים

עלינו להתבונן כיצד יתכן שזכה יוסף למלוך על מצרים ועל פיו ישק כל דבר למרות שמדובר במדינה אסלמית אמפריית העולם דאז ומאידך יהודי עבד עברי נגד חוקי המדינה שעבד לא ימלוך הלא דבר הוא?

ונקדים המבואר במסכת סוטה דף ח ע"ב מתני'. במדה שאדם מודד בה מודדין לו וכו', ובגמ'. אמר רב יוסף אף על גב דמדה בטילה, במדה לא בטיל, דאמר רב יוסף, וכן תני ר' חייא מיום שחרב בהמ"ק, אף על פי שבטלה סנהדרי, ארבע מיתות לא בטלו, והא בטלו? אלא דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו, מי שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי.

וכתב בספר דף על הדף סוטה דף ח עמוד ב במשנה: במדה שאדם מודד בה מודדין אותו כו'. בטעם שעונשי השי"ת הם מדה כנגד מדה, כתב בס' חסידים (דפוס פארמא) סי' רכ"א: כיצד יפשפש אדם במעשיו, לעולם אין נפרעין מן האדם אלא מידה כנגד מידה, שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה, כדי שיהא חושב באותה מידה של פרענות - כנגדו, העון כנגד הפרענות. כגון שכמעט נפל ממקום גבוה, יחשוב שמא גרם בביתו שיבאו לידי נפילה, כגון (ב"ק נ' ע"ב) אותו שהשליך אבני כותלו לרה"ר, ולבסוף לפי שלא שמע בקול אותו חסיד, נכשל בהם. או הי' יכול למחות ביד אחרים שלא יאיימו על אחרים ושלא יתנו מכשולות בבית גם לא ברה"ר. ושמא שם ספרים במקום קצר שעלולין ליפול או נפלו עכ"ל. וכן כתוב בספר חסידים (מרגליות) סימן סט אם תראה אדם חשוב שמתלוצצין עליו פשפש באותה מדה ודע כי התלוצץ על שום אדם חשוב או ראה שמתלוצצין עליו ולא מיחה בידם ונענש מדה כנגד מדה. עוד כתב בספר חסידים (מרגליות) סימן צב סייג לחסידות החי יתן אל לבו מקראות ופגעי בני אדם וידע כי על חטאיהם הי' להם כן ובדבר אשר זדו נפרע להם מדה כנגד מדה ומתוך כך יפשפש במעשיו פן יקרה לו כאשר קרה להם.

כמסופר בירושלמי (וילנא) מסכת דמאי פרק א ה"ה מעשה ברבי פנחס בן יאיר שבא לעיר אחת שהיו העכברים אוכלים את תבואתם באו ובקשו מר' פנחס שיתפלל בעדם, גזר על העכברים להתאסף וכאשר נאספו התחילו מצפצפים אמר להם אתם יודעים מה הם אומרים כיון שהתבואה שלכם אינה מתוקנת בגלל שאתם לא מפרישים תרומות ומעשרות כראוי, אמר להם לכו והפרישו תרומות ומעשרות כראוי והם יותר לא יבואו וכך היה.

וצריך להבין מה הקשר בין העכברים לבין תרומות ומעשרות מה המידה כנגד מידה שיש כאן? ויבואר על פי דברי הגמרא במסכת עירובין דף ק ע"ב דאמר רבי חייא: מאי דכתיב באיוב פרק לה פסוק יא מלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ: מלפנו מבהמות - זו פרידה שכורעת ומשתנת מים, ומעוף השמים יחכמנו - זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל. אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול ע"כ.

וכך ילמד אדם מעכברים מדת חסד לפמ"ש בירושלמי (פרק ג' דב"מ ה"ה), אלין עכברייא רשיעייא כד חמיין פירי סגין, קריין לחבריהון ואכלין עמהון. ע"ש. והיינו אם עכברים מוצאים הרבה אוכל מיד קוראים לחבריהם לאכול עמהם, ולכן גם חובתו של האדם שאם נתן לו הקב"ה ברכה בממונו שיהנה וישתף בשמחתו גם אחרים ויתן תרומות ומעשרות לכהן וללוי, ואלו שלא למדו מעכברים ולא נתנו לכהן וללוי בגלל קמצנותם שזה היפך ממדת העכבר, לכן נענשים מידה כנגד מידה ובאו עכברים ואכלו את תבואתם, וכך ידע ר' פנחס שהם לא נתנו תרומות ומעשרות כראוי. כ"כ בשו"ת יביע אומר חלק ב - יורה דעה סימן ח סק"ז.

והנה כאשר נתבונן בפרשיות האלו נראה עד כמה הקב"ה נוהג עם האדם מידה כנגד מידה, ואפילו עושה מצוה מכל מקום אינו נפטר מהצער שנעשה לאחר, כגון יעקב אבינו כאשר נתבונן בקבלת הברכות כתוב שרבקה ביקשה ממנו להביא שני גדיי עיזים להכין מטעמים, ואף גם זאת השתמשה בעורן לכסות צוארו וידיו להטעות את אביו, זאת ועוד כאשר בא עשיו גרם לאביו שנחרד יצחק חרדה גדולה ואמר מי איפה הצד וכו', וגם גרם לעשיו שצעק צעקה גדולה ומרה. ולכן כנגד זה נענש יעקב בגדי עיזים ששחטו השבטים וטבלו תוך דמו את הכתונת, וגם נענש שנצרך להגיע לומר לבניו מי איפה תורידו מעט צורי וכו', וגם נענש על צעקת עשיו, שמיוצאי חלציו מרדכי נאמר באסתר פרק ד (א) וּמָרְדֳּכַי יָדַע; אֶת־כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי; אֶת־בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָֽה: ועוד מבואר בחז"ל כנגד כ"ב שנים שנבצר ממנו כיבוד או"א למרות שזה במצות או"א, נענש שיוסף נעלם ממנו כ"ב שנים.

וכן ביוסף נענש על הוצאת דיבה על אחיו כמבואר במדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן ב איזה דבה הביא ר' מאיר אומר כך אמר חשודין בניך על אבר מן החי, אמר הקדוש ברוך הוא חייך אפי' בשעת הקלקלה הן שוחטין, שנ' וישחטו שעיר עזים (בראשית לז לא). ר' שמעון אומר כך אמר תולין בניך עיניהן בבנות הארץ, אמר הקדוש ברוך הוא חייך שאני מגרה בך את הדוב, שנא' ותשא אשת אדוניו וגו' (שם לט ז). ר' יודא אומר כך אמר מזלזלין בניך בבני השפחות וקורין להם עבדים, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך שאתה נמכר לעבד. ר' יודא ב"ר סימון אומר על שלשתן הוא אומר פלס ומאזני (משקל) [משפט] לה' (משלי טז יא):

וכן בשבטים נענשו מידה כנגד מידה שמסופר לאחר שזרקו אותו בבור ישבו לאכול לחם, איך היה להם לב לשבת לאכול אחרי כזה מעשה, וכן מכרו אותו בעשרים כסף, וכן מכרו אותו לישמעלים שנשאו צורי ולט, וגם כאשר בישרו לאביהם על יוסף קרע שמלותיו, וכנגד זה נענשו שהובאו לבית יוסף לאכול אך נפל עליהן פחד שמא רוצים להתעלל בהן כנגד שישבו לאכול, וכן בעבור הכסף שלקחו במכירתו התגלגל העונש על יד מציאת הכסף בשקיהם שחרדו מאוד, ואף כאשר שיכנעו את אביהם לשלוח את בנימין אמר להם תקחו מעט צורי ולוט וכו' בכדי להזכיר להם את המכירה לישמעלים, ולאחר מכן שנמצא הגביע אצל בנימין קרעו שמלותם כנגד מה שגרמו לאביהם לקרוע שמלותיו. וכנגד שמכרו אותו לעבד נענשו לומר הננו לך לעבדים.

גם אצל יהודה נענש על שהציע לשחוט גדי עזים שדמו דומה לאדם להטעות את אביו ואמר לו הכר נא הכתונת בנך היא, לכן נענש שהבטיח לתמר גדי עזים ונגרם לו ביזיון וכאשר הוציאוה לשריפה אמרה לו הכר נא למי מידה כנגד מידה.

מעשה נורא סיפר מרן החתם סופר זצ"ל כמה צריך להזהר בכבוד הזולת, בימי המהרש"א זצ"ל מת איש אחד שהיה רשע גמור בשעת הטהרה עבר בן ישיבה אחד על פני המת השוכב ניגש והקיש על אפו וכל הסובבים צחקו על המעשה, בלילה לאחר הקבורה בא הנפטר בחלום לאותו בחור ואמר לו שהוא קורא אותו לדין תורה בבי"ד של מעלה על שביזה אותו, בבוקר קם הבחור בבהלה וסיפר את הדבר לאביו, אבל אביו ניחמו והרגיעו, אלא שהדבר חזר על עצמו במשך כמה לילות המת בא אליו בחלום ואמר שהוא מוכרח לבוא לבי"ד של מעלה כדי לעמוד לדין תורה על הבזיון שעולל לו, מרוב הצער שנצטער אותו בחור על הישנות החלום כמה וכמה פעמים חלה והיה במצב מסוכן, הואיל וכך היה הדבר הלכו למהרש"א וסיפרו לו על כל הענין מיד ציווה כי יביאו את הבחור לביתו, ולאחר שהביאוהו לביתו ציוה כי כאשר יתעורר הבחור בלילה מבעתה ימהרו להודיעו על כך, וכך הווה באמצע הלילה התחיל הבחור לצווח מבהלה ומיד הזעיקו אליו את המהרש"א, לאחר שהגיע המהרש"א למיטת הבחור שאל למת מה אתה רוצה ממנו, והמת עונה הוא ביזה אותי, אמר לו המהרש"א הלא רשע גמור היית כל ימי חייך כלום זה לא ראוי לך, ענה המת לא לא הייתי רשע גמור פעם אחת ראיתי יהודי תלמיד חכם נופל לתוך הנהר וטובע מיד קפצתי לתוך המים והצלתי את חייו והודות להצלה הזו נעשינו ידידים ומחמת קשרי הידידות שנוצרו בינינו התחלתי לתמוך בו ופירנסתי אותו כל ימי חייו וכאשר באתי לעולם העליון קיבלו אותי בכבוד גדול כמו תלמיד חכם ולא הזכירו לי שום עוונות כי המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובמיוחד שפירנסתי ת"ח ויש לי חלק גדול בתורה שלו יש לי דין ת"ח וממילא אני תובע את הבחור כדין מי שביזה ת"ח.

שמע המהרש"א כל זאת ואמר לו שמע לאמיתו של דבר יש לך מטען גדול של עבירות אבל א"א לתבוע אותך כי המעשים הטובים שעשית העמידו מחיצה עבה בינך לבין הס"מ וכל המקטרגים עליך, אבל עליך לדעת שהעוונות שלך לא נמחקו עכשיו רוצה השטן להכשיל אותך כי אם אתה תגרום שהבחור ימות אז יציג השטן בשבילך מידה כנגד מידה כלומר נכון שפעם הצלת ת"ח אבל עכשיו אתה רוצה לגרום שת"ח ימות ודבר זה יגרום שתתבטל המחיצה החוסה ומגינה עליך ויוכלו לתבוע אותך על העבירות שלך אל תהיה איפה טיפש תוותר ותמחל לו ומאותו זמן לא בא אליו יותר בחלום. [ברית עולם]. מכאן למדנו כמה זהירות יש לאדם להזהר בכבוד זולתו הרי אותו אדם היה כאבן ללא רוח ובכל זאת עבור בזיון מעט שנתבזה אותו רשע בית דין של מעלה היו מוכנים להזמין את המבזה ולהמיתו שלא בזמנו והרי מדובר בבזיון פעוט הקשה על אפו נורא למתבונן.

והנה כבר אמרו חז"ל בכמה מקומות במסכת יומא דף עו ע"א וכי אי זה מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות? הוי אומר: מדה טובה ממדת פורענות. וכן במסכת סוטה דף יא ע"א, וכן במסכת סנהדרין דף ק ע"ב וא"כ גם לטובה הקב"ה נוהג עם האדם מידה כנגד מידה, ולכן כתוב במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צ ג כיצד זכה יוסף למלוכה [מא, מא - מג] ויאמר פרעה אל יוסף, ויסר פרעה וגו', א"ר שמעון בן גמליאל יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעבירה, ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלא נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש, צוארו שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעבירה, ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף, רגליו שלא פסעו בעבירה, ייתון וירכבו על קרוכין, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, מחשבה שלא חשבה בעבירה, תבא ותקרא חכמה, ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים.

והנה אנו נמצאים בעיצומו של ימי החנוכה ועלינו לדעת לפי המבואר במדרש כל חג זה נוסד בזכות מידה כנגד מידה, שהנה מבואר במדרש במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו ג-ו למה נסמכה פרשת הנשיאים לפרשת בהעלות את הנרות, כיון שראה אהרון בחנוכת המשכן שכל הנשיאים הקריבו כל אחד ביומו ורק שבט לוי לא זכו והיה לו צער גדול מהדבר שמא בגלל מעשיו הדבר נגרם, לכן תיכף לגמר פרשת נשא ציוה הקב"ה דבר אל אהרון בהעלותך את הנרות, ותאמר לו ששלך גדול משלהן בהיות ושלהם מתקיים כל זמן שהמשכן וביהמ"ק קיים ולא בחורבנו, ואילו שלך קיימת לעולם ואינה מתבטלת. והקשה הרמב"ן במדבר פרק ח פסוק ב הרי גם הדלקת המנורה בטילה בחורבן ביהמ"ק ומה ביאור דברי המדרש? ומבאר שבקב"ה רמז לו שבזכות שאתה כל כך מצטער ומשתוקק לחנוך את המשכן תזכה שלעתיד מבני בניך החשמונאים ינצחו את היונים ויהיה נס חנוכה וידליקו את הנרות בכל בית גם לאחר החורבן. ולפי"ז אפשר לומר שלכן עיקר מצות חנוכה הוא בפירסום הנס לאחרים בכדי להראות כיצד הקב"ה נוהג עם האדם מידה כנגד מידה.

למדנו מהאמור עד כמה הקב"ה נוהג עם האדם לפי מעשיו מידה כנגד מידה הן לטוב והן לרע, והכל מפני שרצון השי"ת שהאדם יוכל להתבונן ולהתחזק או לתקן את מעשיו כי לפי העונש ידע האדם מה עליו לתקן, ולפי השכר ידע האדם עד כמה הדבר עושה נחת רוח לקב"ה, זאת ועוד שעל האדם להפנים כי אין העולם הפקר אלא מקבל עונש מידה כנגד מידה כל אשר יעשה לזולת או בינו למקום, ואשרי המשפיע במעשיו הטובים על אחרים שזה מצות פירסומי ניסא לאחרים ועי"ז יזכה לשפע ברכה והצלחה אמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!