הסילוף השיטתי של משמעות חנוכה

1.
בליל שבת האחרון, נערך 'טיש' חסידי בישיבה התיכונית 'דרכי נועם' בפתח-תקוה. הרב הגאון צבי-יהודה לאו, לבוש קפוטה חסידית ועניבה, ישב בראש השולחן הארוך, והכין את התלמידים לימי החנוכה. היו גם שירי חנוכה וריקודים, אבל לא פחות מרתקים הם הדברים האמיצים שאמר בפניהם רב בית-המדרש 'קהל חסידים'. כשהם יוצאים מפיו של בנו הצעיר של הגרי"מ לאו, הדברים פחות מאיימים ויותר עַרֵבים לאוזניים.

"חנוכה הוא חג אקטואלי במיוחד בשיח הקיים במדינת ישראל", פותח הרב לאו. "בחנוכה כולם נוהגים כמהדרין מן המהדרין. גם אלו שבמשך השנה מסתפקים בכשרות בסיסית של 'בדיעבד', בהגיע חנוכה הם טורחים להדליק במנורת שמונה קנים ולא להסתפק בפמוט יחידני מדי ערב כנדרש מעיקר המצוה. כל-כך למה? משום שנס פך השמן נוצר רק מהגישה המהדרת של בני חשמונאי. בהיכנסם למקדש, מצאו כמות גדולה של שמן טמא. שמן זה היה כשר לחלוטין להדלקת המנורה, שהרי 'טומאה הותרה בציבור'. אם היו שואלים רב, היה פוסק: 'השמן כשר'. מן הסתם היה גם מי שמכנה אותם 'קיצונים', 'מחמירים'. אלא שרצונם של החשמונאים לעבוד את ה' ולמלא את רצונו עם כל הלב גרם להם לטרוח אחר שמן טהור ומהודר. נס פך השמן שלכאורה היה מיותר, לא היתה בו הצלה ממוות לחיים. כל עניינו היה להראות ברכת 'יישר כח' של הקב"ה לחשמונאים.

"כך גם עצם היציאה למלחמה. הם לא היו חייבים. הם יכלו לפטור עצמם בשמירת המצוות המינימלית בביתם. אולם אנו אומרים "ואחר כן באו בניך לדביר ביתך". התואר הוא "בניך- בנים". בן שפוגעים באבא שלו, לא יכול להישאר שווה-נפש. הלהט היהודי נובע מתחושת קרבה לבורא עולם כבן לאביו".

2.
ימי החנוכה עלולים להטעות אותנו. החילונים מאד אוהבים אותו, כי מבחינתם, הכי קל לחגוג אותו. הוא לא 'מחייב' צום, ואפילו לא מצה ומרור. טקסי הדלקת נרות נערכים בכל משרד תל-אביבי, והסופגניות מהוות להיט היסטרי בקונדיטוריות ובבתי-הקפה. ואפילו אצלנו, דני בן החמש, שאל אותי השבוע: "נכון שחנוכה זה יום-חול?"

ובכן, אלה הם ימי-חול המסתירים את הקדושה. אפילו משחק הסביבון, יסודו בהררי קודש. "במפגשי חנוכה עם ציבור שאינו שומר תורה ומצוות", מספר הרב לאו לתלמידים הצעירים, "אני נוטל את הסביבון ביד ואומר: 'שחקו, שחקו בסביבון, שחקו בו בחרדת קודש, בדחילו ורחימו'. כי זהו משחק זכר לילדי ישראל שלמדו תורה חרף האיסור. כשהגיעו הצוררים מיהרו הילדים להחביא את ספריהם ונפנו לשחק בסביבון. הרי זו אנדרטה נפלאה לילדים שמסרו נפש, על מה - למען השם - על מה?! על לימוד תורה. אימהות שלחו ילדיהן לבתי רבן. כשלא ידעו בבירור שהילד חוזר בריא ושלם. והכל רק למען הערך הנעלה של 'אמר אביי'. ואנחנו, כמה כבר אנחנו נאלצים להקריב בשביל לימוד התורה?".

הרב לאו ממשיך בדברי השקפה: "האתוס החילוני ניסה להציג את חנוכה כחג של לוחמי חירות בעלי מוטיבציה לאומית גבוהה. הרעיון של מעטים מול רבים שבאים לשחרר את המולדת מהכובש הזר התאים מאד. אולם יש לזכור כי החשמונאים לא יצאו למלחמה על עצם נוכחותם של היוונים בארצנו שהרי יוון שלטה בארץ 180 שנה ורק בשלהי ימיה כאשר החלה בגזרות השמד אזי קמו החשמונאים ועשו מעשה. החשמונאים היו משפחת כהנים שכל ימיהם היו בבית המקדש ובבית המדרש, ומאבקם היה על לימוד תורה ושמירת המצוות".

הוא גם מתייחס לשירי חנוכה השקריים, אותם מחדירים לכל תלמיד במוסדות החינוך הממלכתי. "השירה העברית העצימה את עוז רוחם של החשמונאים והשמיטה את הקב"ה מהסיפור. מרדכי ריווסמן ואברהם אברונין כתבו לפני קרוב למאה שנה 'על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים'. מאוחר יותר כתב מנשה רבינא 'מי ימלל גבורות ישראל... הן בכל דור, יקום הגיבור, גואל העם', כשהקב"ה לא בעניין. אבל אנחנו, לשמחתנו, יודעים שעיקר ההודאה שלנו היא על 'ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך'.

"רק בגלות יוון, הגלות היחידה שהיתה כשעם ישראל היה כל הזמן בארצו, מצינו תופעה של 'מתייוונים'. לא שמענו על 'מתבבלים' בבבל או מתפרסים בפרס ('מתייהדים' אגב, היו במגילת אסתר) כך גם 'מתרמאים' בימי הרומאים לא שמענו. רק בגלות יוון היו יהודים רבים מאד שבמסגרת הנינוחות והרווחה הכלכלית אימצו לעצמם את חיי החולין היווניים. המעניין הוא שהם גם המשיכו לראות עצמם קשורים למסורת ישראל בכך שרבים מהם ניסו לרכוש את המשרה הדתית הרמה של כהן גדול בכסף. אולם, בפועל, הם אלו שנתנו את הגב החזק למלכות יוון לפגוע בישראל".

הרב לאו המשיך עוד שעה ארוכה באמירת ה'תורה' הנפלאה, דברי חיזוק, מוסר והשקפה, בנויים לתלפיות. התלמידים שרו שירי אמונה והודיה, שאת חלקם למדו להכיר לראשונה, עד שבאו ואמרו להם: הגיע הזמן ללכת לישון, פן תאחרו קריאת שמע של שחרית בשבת בבוקר.

3.
מצוות הדלקת הנר קושרת באופן מיוחד בין ימי החנוכה לשבת-קודש. זכיתי בשורות אלה לעסוק לא פעם בנושא שמירת השבת בפרהסיה ציבורית. יום שני, ערב עשרה בטבת, הוא יום משמעותי לנושא, באשר תינתן בו תגובת המדינה לבג"ץ בעניין פתיחת המסחר בתל-אביב והסדרת כל עברייני השבת בחוק.

כזכור, לפני כשנתיים פסק בג"ץ כי על עיריית תל-אביב לאכוף את החוק ולמנוע מעסקים המפרים את החוק להמשיך ולעשות כך. בצעד תקדימי, שינתה העירייה את החוק העירוני וגרמה לכ-300(!) בתי עסק ומקומות בילוי – לפתוח בשבת.

'התאחדות הסוחרים' פנתה לבג"צ. שתיקת ראש הממשלה וגמגום השרים (סילבן שלום וגילה גמליאל) בסוגיה, גרם להעברת התיק לפרקליטות המדינה.

בהסכמים הקואליציוניים עם המפלגות החרדיות סוכם שלא יתבצעו שינויים בסטטוס-קוו בעניני דת ומדינה ללא הסכמה, אך הפקעת ההחלטה הנוכחית מידי השרים והממשלה והעברתה לפרקליטות המדינה – שעמדותיה ידועות בנושאי דת ומדינה – מיישרת חלילה את הדרך לתוהו ובוהו.

לטענת הרב יהושע ואן-דייק, רב הישוב רמת מגשימים וחבר מרכז ליב"ה, "זו שעת מבחן לסיעות החרדיות בקואליציה. המדינה עתידה להשיב לבג"ץ מה עמדתה ביחס לפתיחת המסחר בת"א בשבת. אין ספק כי בג"ץ זה, אשר יש לו השלכות רוחב לאופיו של הרחוב הישראלי בשבתות בכלל ערי ישראל, יהווה נקודת מבחן מהותית של הממשלה הנוכחית אשר חרטה על דגלה לעצור את הכרסום באופייה היהודי של מדינת ישראל".

אם יורשה לי להוסיף לדברי הרב ואן-דייק, זו שעת מבחן לסיעות הדתיות – וגם לסיעות הישראליות בכלל.

כי יותר משישראל שמרו על השבת, השבת שמרה עליהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!