כשגדולי ישראל מקדשים מלחמה

לפני כ-14 שנים, קיבלנו מעיריית חדרה, לאחר השתדלות גדולה, הקצאת קרקע עבור בית-כנסת ומרכז קהילתי לקהילה בעיר.

ההקצאה הייתה ברחוב המרכזי של העיר. לקראת סוף ההליך, נוצר צורך לעירייה במגרש, והגיעה פניה מראש העיר דאז, לוותר על הקרקע במקום - ובתמורה לקבל הקצאת קרקע גדולה יותר, במקום אחר, בתוך שכונה שקטה. כאנשי ציבור היו לנו שיקולים לכאן ולכאן: מצד אחד לשמור על קשרי ידידות עם ראש העיר ולקבל את ההצעה. מה גם שהשטח היה יותר גדול, והמיקום אולי אפילו טוב יותר. אך מן הצד שני ההליך כבר היה לקראת סיום, ואם מתחילים מחדש מי יודע מה ילד יום...

עלינו לירושלים, ונכנסנו לקודש פנימה למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. לאחר ששמע בקשב רב את כל הצדדים, הכריע שלא לוותר על הקרקע המקורית. מה שהפתיע אותנו, היה הסיבה שבגינה כך הכריע: "בית כנסת צריך להבנות במקום הגבוה בעיר, ואם לא הגבוה אזי המרכזי בעיר". ובית הכנסת נבנה ברחובה הראשי של העיר והפך לאבן שואבת לכל תושבי העיר.

*

אם נתבונן על המצוות שאותן אנו מקיימים בחגים, הרי שהמכנה המשותף שלהם: מצוות של אדם לעצמו, או כלפי משפחתו. אין ציווי לעשות סוכה ברשות הרבים בכדי לפרסם את יציאת מצריים, או לאכול מצה ברחובה של עיר. גם מצווה כמו תקיעת שופר, שיש עניין לעשותה ב"רוב עם הדרת מלך", זהו אך ורק משום הידור מצווה ולא חיוב בעצם המצווה. בנר חנוכה לעומת זאת, אנו מוצאים את העניין של "פרסומא ניסא".

בכדי להבין מדוע, עלינו לחזור לאירועי תקופת היוונים. תרבות יוון דרשה מהיהודים: "כתבו לכם על קרן השור - אין לכם חלק באלוקי ישראל". מלחמת היוונים ביהודים הייתה מלחמה על הפרהסיה - להכריז בכל מקום ומקום שאין בורא לעולם. על כן אנו מצווים לעשות את ההפך הגמור. להפיץ את האור בכל מקום. להדליק את נר החנוכה בפרהסיה, לפרסם את הנס ושכולם יראו שיש לנו גם יש לנו "חלק באלוקי ישראל".

*

לפני מספר חודשים, העיר חדרה הייתה בכותרות, בעקבות מאבק השבת שהובלנו במועצת העיר, בעקבות ניסיון של ראש העיר להורות על פתיחת בתי עסק בשבת. לאורך כל המאבק, עמדתי משתומם מההבחנה הדקדקנית של גדולי ישראל שליט"א, אשר בעיני הבדולח שבהם ניחנו, צופים הם אל מרחוק. זכורני שתוך כדי דין ודברים עם ראש העיר, הונחה על השולחן הצעת פשרה האומרת שחנויות פלוניות יהיו פתוחות בשבת וכנגד רובם יהיו סגורות.

הבאנו את הדברים אל גדולי ישראל שהכריעו באופן חד משמעי "להתנגד לכל מהלך שיוביל לפתיחת בית עסק אחד בשבת". כנציגי ציבור, אנו עושים את אשר יורונו, ללא שאלות וללא תמיהות. על אף שיכולנו להקשות "וכי מה יקרה אם חנות אחת בגבעת אולגה תהיה פתוחה, ועל ידי כך נרוויח דברים אחרים העומדים בבסיס האידשקייט? אולי כיתות נוספות לבתי ספר של הקירוב... יכול להיות גם תקציבים למוסדות התורניים... הרי בין כה מי שרוצה בדווקא, יכול במרחק 5 דקות נסיעה למצוא כל מה שרוצה... אל לא הרהרנו בדבריהם של מרנן ורבנן.

*

עד כמה שידינו משגת, אנו רואים לאורך כל הדרך, שזהו הבסיס לפסיקתם של מרנן ורבנן, שלא לוותר על קוצו של יו"ד בכל הנוגע לפרהסיה. חנות הפתוחה בשבת אינה רק מקום המחלל שבת, אלא מקום המכריז בפרהסיה, קבל עם ועולם, ש"אין לנו חלק באלוקי ישראל" רח"ל. זהו מקום שמצפצפים על הנהגת בורא עולם. כנ"ל חנויות לממכר חזיר או מכירת חמץ בפסח. אין חשש שייכנס יהודי כשר ויאכל חמץ או ירכוש בשר חזיר, אך עצם הקיום של כזו חנות, היא ההכרזה שעלולה להמיט אסון על העם היהודי.

כשמרנן ורבנן מקדשים מלחמה, זו מלחמה על הפרהסיה. שהרחוב לא יזעק כפירה. אולי מפסידים תקציב פה או הטבה אחרת שם, אך להשלים אם חילול שבת בפרהסיה? מאן דכר שמיה! ומהניסיון, כאשר הרחוב אינו זועק כפירה, בעקיפין זה עוזר ליהודים תמימים להתחזק אף הם בשמירת שבת.
זו היא אם כן במילה אחת, השיעור שקיבלנו בבית המדרש של "לב לאחים" בראשות המנכ"ל הרב אליעזר סורוצקין שליט"א, מנכ"ל החינוך העצמאי ומנהל לב לאחים בחדרה הרב יעקב (בושי) בורנשטיין שליט"א. המהות שלנו בכל השנה, ובפרט בחג החנוכה זה להכריז בקול גדול וברחובה של עיר "יש לנו חלק באלוקי ישראל!"

*

אגב, בשבוע האחרון חיתנתי זוג הרחוקים משמירת תורה ומצוות. התייעצתי עם אחד מגדולי הפוסקים שהורה לי, כהוראת יחיד וכהוראת שעה שהתאימה למקרה, שנדליק נר חנוכה בחופה עם ברכה. כידוע זוהי מחלוקת בין גדולי הפוסקים, וכמובן שאין ללמוד מכך הלכה למעשה... אך כאשר ישנה הזדמנות להכריז קבל עם ועולם "יש לנו חלק באלוקי ישראל", יש לעשות הכל בכדי שההכרזה הזו תגיע לכמה שיותר אנשים.

כי זהו תמצית המאבק. לעמוד ולהכריז בקול גדול: "אנו יש לנו חלק באלוקי ישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!