י"ז כסלו התשפ"ה
18.12.2024

סופי: מחברי "תורת המלך" לא יעמדו לדין

בית המשפט העליון הכריע בעתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה ברוב של שניים מול אחד

ההפגנה למען מחברי תורת המלך, צילום: נתי שוחט, פלאש90
ההפגנה למען מחברי תורת המלך, צילום: נתי שוחט, פלאש90


בית משפט העליון דחה את העתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את מחברי הספר "תורת המלך", בגין הסתה לגזענות והסתה לאלימות.

בפסק הדין נדחתה העתירה ברוב הדעות של הנשיאה מרים נאור והמשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין - כנגד דעתו החולקת של השופט סלים ג'ובראן.

כזכור, מחברי הספר הרב יצחק שפירא והרב יוסף ירמיהו אליצור, רבנים בישיבת "עוד יוסף חי" חיברו את הספר "תורת המלך" שפורסם בשנת 2009. הספר עוסק, כהגדרתו, ב"דיני נפשות בין ישראל לעמים" וכולל פרקים דוגמת "הריגת גוי שעובר על שבע מצוות" (פרק שני); "נפש יהודי מול נפש הגוי" (פרק רביעי); ו"פגיעה מכוונת בחפים מפשע" (פרק שישי). הספר נפתח ב"הסכמה" – מעין המלצה מאישיות רבנית מוכרת המופיעה בפתיחת ספרים תורניים – מאת הרב יצחק גינזבורג, הרב דב ליאור ורבנים נוספים.

בעקבות חשיפת קיומו של הספר בכלי התקשורת, הוגשו ליועץ המשפטי מספר תלונות שביקשו לפתוח בחקירה נגד מחברי הספר. מספר חודשים לאחר מכן אכן נפתחה חקירה פלילית נגד המחברים ונגד הרבנים הממליצים שנחקרו באזהרה. המחברים שמרו בחקירתם על זכות השתיקה, ונמנעו מהתייחסות לטענות שהועלו נגדם. עם זאת, נמצאה עמדת המחברים כלפי הטענות, במסגרת תשובתם בהליך שונה ונפרד; מדובר במכתב שמסרו המחברים לעורך-דינם, במסגרת הליך מינהלי שהתנהל בין משרד החינוך לישיבת עוד יוסף חי. המכתב הגיע לידי היועץ המשפטי, והוא התחשב בו במסגרת החלטתו שלא להעמיד את המחברים לדין.

המחברים טענו במכתב, כי מדובר בספר הלכתי שנועד לעיון תיאורטי ולא לקביעת הלכה למעשה; זאת הסיבה, לטענתם, שהספר יצא במהדורה מוגבלת אשר נועדה ל"לומדי סוגיות תלמודיות בעיון". בנוסף, כך נטען, זאת הסיבה שבמהדורה השניה של הספר שונה שם החלק בספר שהוגדר כ"מסקנות" ל"מהלך הספר בקצרה"; זאת כדי להדגיש "שמדובר בסיכום הדיון ולא במסקנות למעשה". עוד הוסיפו המחברים, כי ספרם מהוה חידוש הלכתי דווקא בכך שהוא מדגיש, כי "הדרך הנכונה היא לעבוד דרך מוסדות של שלטון וממשל". בנוגע להיבט הגזעני, המחברים טוענים שהספר אינו מתיחס ספציפית לבני הלאום הערבי, אלא לכל מי שאינו יהודי מבחינה הלכתית. עוד נטען, כי הספר פורסם תוך הסתמכות על חוות דעת משפטית שניתנה להם, הקובעת שהספר מוגן מכוח הגדרת "פרסום מותר" בסעיף 144ג(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק) – "פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה".

בחקירתו הכחיש הרב גינזבוג שנתן הסכמה לספר, וטען שמדובר ב"ברכה לעוסקים במלאכת לימוד התורה". עוד הוסיף, כי אין הוא מסכים לכל האמור בספר, ושממילא "עיקר הספר הוא סברות". הרב ליאור ציין, כי לא קרא את כל הספר אלא חלקים בלבד.

ביום 2.4.12 הוגשו שתי עתירות נגד היועץ המשפטי, המבקשות להעמיד לדין את המחברים, את הישיבה בה הם עובדים ואת הרבנים שנתנו הסכמתם לספר, בנוסף ביקשו להעמיד לדין משמעתי את הרב דב ליאור ולהשעותו מתפקידו הציבורי כרב עיר בקרית ארבע (מאז סיים הרב ליאור את תפקידו כרב עיר, מסיבות שאינן קשורות לעתירה).

זמן קצר לאחר מכן החליט היועץ המשפטי לסגור את תיק החקירה, בשל היעדר ראיות מספיקות. בנוגע לעבירה של הסתה לגזענות, נומקה ההחלטה בכך שיש קושי לקבוע כי פרסום הספר נעשה "מתוך מטרה להסית לגזענות"; זאת, בין היתר, כיון שמדובר ב"בירור הלכתי" החוסה – לפחות בחלקו – לשיטת היועץ המשפטי, כיון שהספר מתיחס ל"גויים" ולא לציבור הערבי באופן ספציפי; וכיון שאינו קורא לביצוע מעשים, אלא עורך "בירור הלכתי" שהוא רלבנטי בעיקר לתקופת מלחמה – ולא לשגרה.

נשיאת בית משפט העליון כתבה בהחלטה "כפי שציינו חברַיי, היוהרה של המשיבים כלפי מערכות אכיפת החוק, והתגובה שלהם לעתירה, מקוממת ומתריסה. לא אכחד: שדון שובב שהופיע מאי שם לחש באוזני – שיעמדו המשיבים לדין, שיעמדו בפני בית המשפט ואולי שם יטרחו להסביר את עצמם, ולעמוד לחקירה שכנגד, גם אם לא יצא מכך כלום, והם יזוכו כפי שחושש היועץ המשפטי לממשלה. דברי השדון השובב, זכו בלבי תחילה לאהדה לא מעטה. אולם, בסופו של יום צוויתי על השדון: לך מכאן, חזור למקום ממנו באת, ואל תשוב. אנו שופטים - אמרתי לאותו שדון. עלינו לשקול שיקולים עניינים, ושיקולים עניינים בלבד. לא נעשה צו החלטי רק כדי ללמד את המשיבים לקח ו"לטרטר" אותם; גם לא נעשה צו החלטי כדי לרצות חלקים מן הציבור ולהביע שאט נפש מן הגזענות. נבחן את הדברים לגופם. אכן, שדון שובב זה, המשקף ומבטא – אולי – את נטיות הלב הראשוניות של כל מי שמתקומם מהתבטאויותיהם הבזויות של המשיבים – אסור לו שיכתיב לשופט את התוצאה המשפטית עצמה, גם כאשר נטיות הלב מנסות לגרור אותנו למחוזות אחרים".

בדיון שנערך היום בבג"צ, הוחלט כאמור ברוב הדעות של הנשיאה מרים נאור והמשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין - כנגד דעתו החולקת של השופט סלים ג'ובראן - שלא להעמידם לדין.
תורת המלך דין בית המשפט חקירה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}