גפני דורש: שיויון להתנחלויות חרדיות

"עזוב הכל ותגיע לכנסת", קיבל ראש עיריית מודיעין עילית יעקב גוטרמן קריאת S.O.S מהמקום הכי לא צפוי - לשכת יו"ר ועדת הכספים, ח"כ גפני. המזמן מעבר לקו היה יועצו לעניינים מיוחדים של יו"ר הוועדה, שמוליק ליטוב. עיתוי הזימון, בצהרי רביעי, תפס את גוטרמן בעיצומן של פגישות עבודה שנקבעו מראש (במודיעין עילית הכינוי המדויק הוא: פגישות תעסוקה). כמי שישב באותה משבצת של יועץ במעמד מיוחד בתקופת כהונתו של הרב אברהם רביץ ז"ל כיו"ר הוועדה, הבין גוטרמן תכף ומיד את חשיבות הפנייה, ביטל את הפגישות ביומן ועלה למשכן.

על זימונו של גוטרמן ללשכת גפני ניתן לומר כי חשיבות הפנייה היא בעצם קיומה. קל יותר למצוא מילת שבח על יוסי שריד בעיתונות החרדית, מאשר לחלץ מפיהם של שני האישים המוכשרים הללו מילה טובה זה על זה – לפחות עד לאחרונה. גפני הצהיר כאן מפורשות לאחר הבחירות לרשויות כי גוטרמן אינו מייצג עוד את דגל, וזו הייתה מהעדינות שבהתבטאויותיו.

'מר תעסוקה' גוטרמן הוזמן ביחד עם ראש עיריית ביתר עילית רובינשטיין ('מר תחבורה' לפי תוצאות תחקיר 'המערכת' בערוץ 2), כדי לנסות ולקדם בהסכמה חרדית את הסדרת מעמד החטיבה להתיישבות. בקדנציית לפיד באוצר וסלומינסקי בוועדת הכספים, ישב גפני על ספסלי האופוזיציה והכין ספר עב קרס שסיכם את תקציבי העתק שמועברים דרך מכבסת החטיבה להתיישבות. המסקנות גובשו ונשלחו במכתב משותף ליועמ"ש, עליו חתמו גפני הוותיק וסתיו שפיר הצעירה. המסמך גדוש הטענות הובא כאן בשעתו בפרסום ראשון והקפיץ את כיתות הכוננות בהתיישבות.

גפני חשף את השיטה, וגילה כיצד נתפרים מאות מיליונים ליעדים סרוגים - כולל גרעינים תורניים שהתיישבו במרכז העיר תל-אביב. "בקדנציה שעברה הייתה פה אפליה בלתי נתפסת של החרדים גם בסעיפים לא הגיוניים", אומר גפני, "בתקציב הישיבות העבירו לישיבות הציוניות תשלומי ארבעה וחמישה. ראינו העברות כספיות אבסורדיות פי ארבע וחמש לישיבות ציוניות לעומת ישיבות חרדיות. בתקציבי העתק שהועברו לגרעינים תורניים לא נכללו חרדים. מסעיפי התקצוב המרכזיים ליישובים מעבר לקו הירוק, הודרו במכוון הערים החרדיות. הסיפור הזה נגמר. הפעם נדרוש שוויון מלא לשתי הערים החרדיות הגדולות ביהודה ושומרון, ביתר עילית ומודיעין עילית". השורה התחתונה של גפני הקפיצה את הסמוטריצ'ים: "עד שגוטרמן ורובינשטיין לא יישבו ויגידו לי שמבחינתם יש שוויון תקציבי, אתנגד לכל הצעת הסדר של החטיבה להתיישבות".

הצהרת הכוונות של גפני הובילה לפגישה דחופה אליה זומנו ראשי הערים החרדיות, רובינשטיין וגוטרמן. מצד החתן, יו"ר ועדת הכספים, הוביל את הישיבה המשפטן שמוליק ליטוב. מצד הכלה, מועצת יש"ע, ניהל את המגעים ח"כ בצלאל סמוטריץ'. שלא כנהוג בפגישה ראשונה, גלש המפגש גם לארוחת צהריים במזנון הח"כים. ניסיונות השידוך לא עלו יפה וכשהפגישה עלתה על שרטון (וסרטון רץ ברשת) יצא סמוטריץ' עם בטן מלאה, ופצח בסבב ראיונות בכל הערוצים החרדיים שהתמסרו כאילו היו ערוץ 7.

סמוטריץ' שנתקל בפעם השנייה תוך חודש במארב מתוכנן של יו"ר ועדת הכספים (למארב הראשון הוא נקלע במאבק על מפת אזורי עדיפות לאומית), התלונן שיו"ר ועדת הכספים מנסה לסחוט את המתיישבים. משעה לשעה, ככל שהערוצים החרדיים התמסרו יותר, כך הוחרפו הטון וסגנון הדיבור - שלתומנו סברנו כי נגמלנו מהם עם פרישתו של ינון מגל.

זה התחיל בשאלה תמימה: "תמכנו בחוק הגיוס, למה גפני מפריע לנו בחוק ההתיישבות?", ונגמר במתקפת זעם. "זורע פירוד ושנאה, שקרן וחסר מצפון", כינה את גפני בערוצים החרדיים נציג המפלגה שמצפונה נקי מחוסר שימוש. בדרך, התקלקל גם המצפן של העיתונות החרדית החופשית. ההבדל בין הענקת זכות התגובה לדוברי הצד השני לבין פינוי הבמה לסולו בלעדי, הוא כמרחק שבין סמוטריץ' לגפני. במצב הפוך, גפני היה יכול לחלום לקבל סיקור תקשורתי אוהד ובלתי מוגבל שכזה בכלי התקשורת שמזוהים עם המתנחלים.

מלחמה גרעינית
בראיונות לערוצים החרדיים המתמסרים, טען סמוטריץ', במידה לא מבוטלת של צדק, שהוא נחשב לח"כ הקרוב ביותר לחרדים: "למה גפני נלחם דווקא בי?", הוא שאל. בלשכת יו"ר ועדת הכספים הסבירו השבוע, כנהוג במאבקי כנופיות, ש'זה לא אישי'. "סמוטריץ' לא היה בבניין בשנתיים האחרונות. הוא לא ישב בוועדות הכנסת בקדנציית בנט-לפיד ולא ראה איך בכל פעם שרצו לפגוע בחרדים נמצא מסלול עוקף דרך החטיבה להתיישבות.

"בבית היהודי דאגו לכך שבתקציב הישיבות, ישיבה ציונית תתוקצב בלי פרופורציה לישיבה חרדית, אבל זה עדיין לא סיפק אותם. כשבאו לקצץ בסעיף הישיבות, שאלו בבית היהודי 'מה יהיה איתנו? הרי בעקיפין גם הישיבות הציוניות ייפגעו' הנוסחה של פקידי האוצר הייתה: אתכם נפצה בחטיבה להתיישבות.

"מאתיים מיליוני שקלים הועברו כסיוע לרשויות מקומיות, מתוכם כמאה וחמישים מיליוני שקלים למועצת יש"ע, כאשר לביתר עילית ולמודיעין עילית שמאכלסות כארבעים וחמישה אחוזים מהתושבים שמתגוררים מעבר לקו הירוק לא הגיע שקל. הרי זה בלתי נתפס, ומדובר רק בקצה הקרחון. חמישים ושישה מיליוני שקלים הועברו לגרעינים תורניים כולל במרכז הארץ, בתל אביב ובחולון, ומתוך זה לא הועבר אפילו שקל אחד לגרעינים חרדים. גפני עומד על כך שעניין החטיבה יוסדר, רק אחרי שתהיה שקיפות מלאה וחלוקה ראויה. לא יכול להיות שכאשר אנחנו מגדילים בהסכם הקואליציוני את תקציב הישיבות גם הישיבות הציוניות נהנות ועוד מתוקצבות לפי ערך נקודה גבוה יותר, ולעומת זאת כשמגדילים את תקציב החטיבה להתיישבות, ההתיישבות החרדית לא מקבלת שקל".

מה שמרגיז את ח"כי הבית היהודי זו העובדה שלפי כללי המשחק הפרלמנטרי, הכדור בכלל היה אמור להיות במגרש שלהם. חקיקת הסדרת החטיבה להתיישבות, לא נדונה בוועדת הכספים אלא בוועדה חוקה שבראשה עומד ח"כ ניסן סלומינסקי. אלא שגפני טוען כי הוועדה שינתה את נוסח הצעת ההסדר שאושר בוועדת שרים לחקיקה. באקט פרלמנטרי מתריס, הוא דחה את דיוני ועדת הכספים והתייצב בוועדת החוקה: "לנוסח שאושר בוועדת השרים לחקיקה אני מחויב, אבל לא לתיקונים שאנשי הבית היהודי הכניסו בוועדת החוקה, ולכן נצביע נגד ההסדר", הוא הבהיר ונהנה מכל דקה.
גפני מרשה לעצמו ללכת עד הקצה, מתוך הבנה שבמלחמה הזאת, הוא נהנה מגיבוי תקשורתי ופוליטי של חברי האופוזיציה בוועדת הכספים הרואים ביו"ר הוועדה שותף וחבר ל'ברית השפויים'.

בקואליציית 61 שבה אי אפשר לחלק פירור בלי שיתוף פעולה, תימצא לבסוף הדרך לחלק בין הבית היהודי לחרדים את פרוסות העוגה, אם כי בנוגע לחטיבה להתיישבות ההגדרה היותר מדויקת היא: סופגנייה עם ריבה.

יכה יוסי
"אם קוראים לי, אני בא", ציטט גוטרמן את אמרתו של גנדי ומיהר להגיע למשכן. בתום הישיבה פגשתיו במסדרונות הכנסת, נינוח ורגוע למרות התוצאה המאכזבת. "קיבלתי את הטלפון והרגשתי כמו בחזון אחרית הימים", הוא אמר וחייך מאוזן לאוזן.

גפני הוא הפרפורמר מספר אחת של היהדות החרדית בכנסת וגם לגוטרמן אין מתחרים בתחומו. האיש מצליח זו קדנציה רביעית ברציפות, לספק פרנסה לתושבי עירו (תושבות, תושבות), ולנהל בצורה מאוזנת את תקציב הענייה שבערים החרדיות. אין חולק בנוגע ליכולותיהם המוכחות של השניים, כל אחד לחוד, אך את שניהם יחד, מזמן לא ראינו.

אז מה קרה שלפתע פתאום ראש העיר היחיד של דגל, הפך לאישיות רצויה בלשכת יו"ר דגל התורה? הולכי רכיל תלו זאת השבוע בעובדה שהחכ"ל יעקב אשר החל למזכ"ל את התנועה בפעלתנות, אחרי שהבין כי הפתח למימוש החוק הנורווגי הולך ונסגר, והחלון הופך לחלום.
לפי אותן נשמות טובות, גפני שכיהן כמזכ"ל התנועה מיום היווסדה, לא ממש מתלהב מהרעיון שיעקב אשר יתרוצץ ברחבי הארץ, יפיח רוח חיים בפעילים, יפתח סניפים במקומות נידחים, ויפודבק ביתד יום ג' עם כתבות מחמיאות על סיורים בטובא זנגריה ובבועיינה נוג'ידאת.

לפי התאוריה הזאת - שדווקא פעילים באגו"י נהנים להשמיע בחדווה יתירה של שמחה לאיד - עיניו של גפני נשואות לכנס הארצי של דגל שמתכנן המזכ"ל החדש אי שם בתקופת האביב, כשהעננים יתפזרו. מלחמות כבר לא קורות בחורף, אך לכנס המתוכנן, גפני לא מתכוון לבוא כשהוא בודד בצריח אחרי זמן חורף של הסתגרות בוועדת הכספים.

כמו נתניהו לפני כינוסי מרכז הליכוד, גפני דואג כבר מעכשיו לחיבור מחודש עם מוקדי הכוח של המפלגה בשטח. הליכודניקים כידוע, לא מתרשמים מסוגיות הרות גורל של עיסוק בענייני המדינה הבוערים וגם לא ממינוי בכירים כמו ראש מוסד ומפכ"ל משטרה במסיבות עיתונאים. לחברי מרכז הליכוד, כמו לחברי המרכז של דגל, יש סדרי עדיפויות אחרים. זהות ומיקום מוקדי הכוח של דגל בכמה רחובות בבני ברק, זהו עניין השווה טור בפני עצמו. על גוטרמן ניתן לומר, כי הוא היה הראשון שזיהה.

אפרופו הולכי רכיל ומינויים מתוקשרים. שר בכיר בליכוד הסתובב השבוע והסביר לכל מי שהסכים לשמוע, כי נתניהו אץ-רץ לכנס מסיבת עיתונאים ולהכריז על מינויו של יוסי כהן לראש המוסד, אך ורק בשל קנאתו העזה בגלעד ארדן. "נתניהו לא היה מסוגל לראות איך אחרי כל התלאות שגלעד עבר, הוא נהנה מכמה דקות של פרגון תקשורתי על מינוי רוני אלשיך למפכ"ל, ולכן היה חייב לשלוף באותו שבוע את המינוי האישי שלו". ממש, יכה יוסי את רוני.

המינויים היוקרתיים הם סיבה למסיבה בתוך הממשלה, אך את הליכודניקים הפשוטים ששמים את החבר במרכז, הם ממש לא מרשימים. כל מפלגה וליבת הכוח שלה.

ביד מעטים
גרסתם של הולכי רכיל בכלל ו'נייעסנים' מיהדות התורה בפרט, מרתקת תמיד וססגונית תדיר, יותר מכל גרסה אחרת. ההיגיון הפשוט, כרגיל, צהוב פחות. זהו אכן הנורווגי שמייצר חיבורים חדשים, אך מזווית שונה לחלוטין. בשבועיים האחרונים נשמעות מלשכתו של הסגן הישן-חדש, מאיר פרוש, אמירות מהן עולה כי נקעה נפשו מהמושג נורווגי ויהיה המחיר אשר יהיה. "כבר לא משנה מה יקרה בחינוך העצמאי, דגל התורה בהתנהלותה, הוציאה לכולנו את החשק לממש את החוק הנורווגי", אמרו בלשכתו.

תחושת המיאוס של פרוש, מורגשת בכל סיעות הקואליציה. שר החינוך נפתלי בנט שהסביר כי הנורווגי יאפשר לו לכהן כשר חינוך מלא-מלא והיה היחיד שמימש את החוק, חזר בו בתרגיל שכאילו נלקח מפנקסי זקני עסקני המפד"ל בשנות השמונים. בעקבות התפטרותו הרגעית מתפקיד שר החינוך, גם סגן השר פרוש מצא עצמו מפוטר: לשבת-קודש הוא נכנס עם שטריימל חגיגי של סגן שר, וברעווא דרעווין של סעודה שלישית, פקעה כהונתו ביחד עם השר המתפטר, ולראשו נותר רק כובע חולין של חכפ"ש (ח"כ פשוט). לרווחת כל מי שהחינוך הטהור חשוב לו, הפרישה זמנית בלבד. פרוש נזקק רק למשאל טלפוני בין השרים ולהודעה במליאה כדי להתמנות מחדש לתפקיד סגן שר.

כל הפארסה הזאת מגוחכת בפני עצמה, אך האבסורד יכול היה להיות גדול שבעתיים, אם פרוש היה מקיים לפני שבועיים-שלושה את מצוות החוק הנורווגי ומתפטר מהכנסת. ברגע שבו פרוש היה חדל לכהן כסגן שר, המושבע הטרי יעקב אשר, היה מפוטר אוטומטית מהכנסת ונדרש להישבע אמונים בשנית, אחרי חזרתו של פרוש לתפקיד.

מיאוס, כמו תפוח רקוב, הוא נגע שמתפשט במהירות לסלסלה כולה. אפשר לדסקס עד מחר על האינטריגות בין לשכת יו"ר דגל התורה ללשכת המזכ"ל, אך כל מי שמדבר עם שני האישים ועם פעילי המפלגה בכל הערים, מבין שהכעס ההדדי שניכר במשך תקופה, הפך לנחשול אחיד של זעם שמופנה כלפי חוץ.

בפיו של פרוש טענות (צודקות עובדתית) בנוגע להפרת הסכם בחינוך העצמאי, אבל בדגל לא מתייחסים לאיש אלא לאישיו. לא למיקרו אלא למאקרו. זהו לא רק חוסר הפרופורציה בין קהל מצביעי דגל שמונה לפחות חמישים אחוזים מקהל הבוחרים, לבין הייצוג בחסר של שניים מול ארבעה. זו בעיקר התחושה שמשדרים הנציגים האגודאיים, אשר כמו נציגי המתנחלים, מנצלים את הסיטואציה עד תום כדי להשתלט על כל המשאבים.

אם דגל תשכיל לתעל את רגשות הקיפוח של מעטים מול רבים, ולמנף אותם לבנייה מחדש של שטח דינמי תוסס, היא תצא מורווחת מהפסד הנורווגי. תחיית היחסים בין גפני לגוטרמן, תהיה מנת הדם הראשונה, בתהליך פוליטי-רפואי של עירוי דם טרי לעורקיה המסוידים של התנועה הליטאית. הדורסנות של אגודה וחוסר הנכונות לביצוע 'תוכנית חלוקה' הוגנת שתאזן מעט את יחסי הכוחות בין הסיעות, עוד תפיח חיים חדשים בעצמותיה של התנועה הליטאית שקפצה עליה זקנה בשלהי העשור השלישי להקמתה.

נורווגי במרוקאית
החוק הנורווגי, הוא בכלל מרוקאי. יו"ר התנועה היחיד שעדיין מדבר, וגם זה בעיקר בשיחות סגורות, על כוונתו לממש את החוק הנורווגי, זהו אריה דרעי שמבהיר כי יאפשר לחבר מועצת עיריית בני ברק יגאל גואטה לכהן בכנסת כנציג ש"ס במסגרת החוק הנורווגי.
גם כאן לא חסרים הולכי רכיל, בעלי נשמות גבוהות שמסבירים לדרעי כי גואטה יהפוך למירי רגב של סיעת ש"ס. את דרעי זה רק מדרבן לבצע את המהלך, יען כי זה בדיוק מה שחסר כיום לסיעה הספרדית המנומנמת: גבר-גבר עם פה גדול, נטול פחד ומורא, שלא יאפשר לח"כים כמו איתן כבל, להשתלח ביו"ר התנועה בפרשת הגז, ואחר כך לרוץ ולהתחבק עם ח"כי ש"ס במזנון כאילו לא נאמרו דברים מעולם.

גואטה הוא מה שמכונה "אחד שיודע", לא רק לפתוח את פיו (השווה לליבו תמיד) אלא גם לסתום פיותיהם של מלעיזים. לאיתן כבל המתחסד הוא היה מזכיר את תמיכתו הבלתי מסויגת ביו"ר מפלגה ששמר על זכות השתיקה בחקירת עמותות ברק, ואת הרצתם לנשיאות של נקי הכפיים פואד בן אליעזר ושוחר המוסר מאיר שטרית. כבל (החביב לכשעצמו) הולך עם חמאה נימוחה על ראשו, אבל בש"ס של היום, אף אחד לא קם להשיב לו כגמולו ולהגן על כבודו של היו"ר. עם כאלו פודלים בסיעה, צריך לפחות רוטווילר אחד לשמירה.

דרעי מעוניין במינוי אך נכון לעכשיו ממתין, אם בשל חוסר רצונו להיות המתפטר היחיד ואם בשל נוכחותו הטכנית לעת עתה בבניין הכנסת, כמעט במשך כל שעות היום (למעט גיחה לחופשה משפחתית בצפון בימי החנוכה). עד שתשופץ הלשכה החדשה בבית 'תשלובת ש"ס' בכנפי נשרים (רשת מעיין החינוך, משרד הדתות ומשרדי הפריפריה, נגב וגליל בבניין אחד), הוא ממילא מנהל את פגישותיו בלשכתו בכנסת, אז מה בוער?

עד שתשופץ הלשכה מחוץ למשכן הכנסת, שמו של דרעי מואר בחנוכיית הנוכחות של חברי הכנסת כמעט ללא הפסקה. הח"כ הבכיר היחיד מיהדות התורה שלא מש מבניין הכנסת במסגרת תפקידו, זהו יו"ר ועדת הכספים, מה שמוביל לכך שדרעי וגפני נתקלים זה בזה שוב ושוב. היחסים בין גפני לדרעי ידעו מאז שובו של יו"ר ש"ס לפוליטיקה בעיקר מורדות, כאשר הסיבות והנסיבות תוארו כאן לא אחת, כולל בערב ההצבעה על תקציב המדינה.

בשבועיים האחרונים דומה שמשהו טוב קורה. במעין יציאה מחשיכה לאורה, נראים השניים מסתודדים לעיתים תכופות. על כל שיחה שנצפית בפומבי, מתקיימות לפחות שתי שיחות טלפון ישירות, שנערכות בדרך כלל ללא תיווך המזכירות בלשכות, בטלפונים הניידים של השניים. לראשונה נשמעות גם מחמאות הדדיות בשתי הלשכות. מדובר באישים שגם כך קשה להם להוציא מילה טובה, ואחד כלפי רעהו, על אחת כמה וכמה.

ראש בראש
את שיתוף הפעולה בין גפני לדרעי יש מי שמכנה בתקופה האחרונה 'ברית השפויים'. מדוע ולמה? תשמעו סיפור. בשבוע שעבר, התקבל בלשכת דרעי טלפון מגורם בכיר בדגל התורה ובפיו בקשה כי ש"ס תסייע בארגון כינוס משותף של מועצות גדולי וחכמי התורה.
"מה מטרת המפגש ומי היוזם?", שאל דרעי.

התשובה שהתקבלה מהצד השני הקפיצה את יו"ר ש"ס: "המטרה היא המאבק במחוז החרדי ובאקדמיה החרדית, והיוזמים הם מזכירי מועצות גדולי התורה של דגל ואגודה, הרב רובינשטיין והרב שטרן".
דרעי שחושש ממחטף אנטי-ספרדי במחוז החרדי בחסות קולות הגוועלד של איגוד מנהלי הסמינרים, ביקש לעכב את מתן התשובה ומיהר להתקשר לטלפון הנייד של גפני. "האם אתה זה שמארגן את הכינוס המשותף ועומד מאחוריו?", שאל דרעי.
"לא", השיב גפני בנחרצות, אך באותה נשימה הבהיר כי אין בכוונתו לעמוד בדרכם של המארגנים ולתקוע מקלות בגלגלים.

ליו"ר ש"ס זה הספיק: "תאמרו למזכיר מועצת גדולי התורה של דגל, שעם כל הכבוד וההערכה, התיאום בין ש"ס לדגל התורה ייעשה רק בין שני יושבי הראש, בין הלשכה שלי ללשכה של הרב גפני. אם גפני יפנה ויבקש כינוס כזה, אנו בש"ס נשקול את ההצעה בחיוב, אבל במצב הנוכחי תשובתנו החד-משמעית היא שלילית".

בשבועיים האחרונים הובעה כאן ביקורת בשמם של בכירים בש"ס נגד המניעים הנסתרים של מובילי מאבקי החשמונאים החדשים. יודעי תורת הקבלה מספרים שבנוסח התפילה שפרסם איגוד מנהלי הסמינרים, הוחלפה 'מלכות יוון הרשעה' ב'גזירות המחוז החרדי'. בסופ"ש האחרון, הוחרפה הביקורת, אחרי שלגזירת המפקחים התווספה גזירת הלימודים האקדמיים. "בענייני השקפה, ש"ס היא שותפה נאמנה ליהדות התורה", אומר בתגובה הגורם הבכיר בש"ס, "יחד עם זאת, אין זה סוד שמאחורי המתקפה הנוכחית מעורבים שיקולים זרים של עסקנים ומנהלי סמינרים שחוששים מאובדן שליטה.

"גם אנחנו בש"ס מחזיקים בדעה שיש דברים הטעונים תיקון במחוז החרדי, אך לא זו הדרך. מאיר שמעוני אינו אנטיוכוס של דורנו, ולזכותו נזקפת העובדה שניסה למגר בכל הכוח את אפליית הבנות הספרדיות בסמינרים. גם לקו של הקצנת המאבק נגד המכללות החרדיות אנחנו לא שותפים. מרן הגר"ע יוסף זצ"ל תמך בהקמתן כברירת מחדל הכרחית. ברור שמסגרות כאלו לא נועדו לשמש תחליף לבנות סמינרים אבל מרן שעיניו צפו למרחוק הבין שהברירה האחרת היא זליגה של תלמידות לאקדמיה חילונית על כל הכרוך בכך".

בש"ס תולים את רעש תופי המלחמה לא רק בקרב המאסף של איגוד הסמינרים אלא גם בניסיון של כמה מעסקני דגל ואגודה להשיב מלחמה, או בז'רגון ההשקפתי, 'להשיב חורפיהם דבר'. העסקנים הללו חשים בצורך דחוף להוכיח לפלג הירושלמי-סאטמרי, שגם תומכי חוק הגיוס יודעים לצאת למלחמת מצווה למען קודשי ישראל.

"אנחנו לא שותפים למשחק הזה", אומר דרעי, "בהוראת רבותינו, ובשיתוף פעולה עם חברינו מיהדות התורה, העברנו את התיקונים שנדרשו בחוק הגיוס, הוספנו תקציבים לעולם התורה ולמשפחות האברכים, ונתקן גם את מה שנדרש במחוז החרדי. שיתוף הפעולה הזה ניכר בכל התחומים. רק השבוע הובלנו ביחד את המהלך להעברת הסמכויות לאישור ופסילת חוקי העזר העירוניים בעניין השבת - משר הפנים לממשלה.

"התקפות לא הפחידו אותנו ולא מנעו מאיתנו לקבל את ההחלטות הנכונות בחוק הגיוס. אותם מהלכי אימים לא יפחידו אותנו גם בסוגיות מהותיות אחרות. לצערי יש עסקנים ומנהלי סמינרים שמבלי להבין את תוצאות מעשיהם, לא מפסיקים לייצר כותרות שליליות ומחזירים במו ידיהם את ימי ההסתה התקשורתית נגד החרדים. שוחחתי עם חברי הכנסת מיהדות התורה ושמעתי גם מהם, שהכינוסים המתוכננים, ההצהרות הבומבסטיות ובעיקר המאבקים המתוקשרים שזולגים לתקשורת החילונית גורמים נזק ולא תועלת. אינני חושש לומר בקול את מה שחבריי האשכנזים לוחשים. לא נשתתף בכינוס המתוכנן, ולא נספק במו ידינו את הנשק התקשורתי לאויבינו".

עד כאן פרסומי ניסא נוסח דרעי לחג החנוכה. אומנם לימדונו חז"ל כי 'הדלקה עושה מצווה', אך בשביל לגרש את החושך צריך להדליק נר. לא מדורה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!