מה אתם יודעים על מוזיקת החשמונאים?

הנושא שאני מעלה היום הוא נקודות למחשבה. הנושא זקוק עדיין למחקר מעמיק, זאת בהתחשב במגבלות ההיסטוריות.

אבל נוכל ללמוד דבר או שניים על המוזיקה של החשמונאים.

המוזיקה היהודית העתיקה לוטה בערפל. יש לנו אמנם במקורות העתיקים שלנו ידע, שמתוכו אנחנו למדים מעט מזער, על עוצמתה של המוזיקה היהודית העתיקה ובייחוד מוזיקת בית המקדש, שהיה למעשה, מלבד מרכז רוחני ותורני, גם מרכז מוזיקלי מקצועי הטוב ביותר בעולם העתיק.

מתוך מעט הידע שיש לנו על המוזיקה העתיקה, ישנו נושא אחד שהוא עוד יותר לוט בערפל, והוא ההבדל בין המוזיקה בבית המקדש הראשון לבית שני.

בגמרא במסכת ערכין דף י: כתוב: ״היה רבן שמעון בן גמליאל אומר 'הרדולים לא היה במקדש'. מאי הרדולים? אמר אביי טבלא גורגדנא, מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימה״.

רש״י מפרש שזה זוג וענבל. אך תוספות נותן פירוש אחר, שהרדולים זהו תרגום ארמי לעוגב. כאן נצטרך לשאול מהו העוגב הזה? ישנן מספר פרשנויות מהו העוגב המקראי, אני לא אכנס לזה עכשיו, רק אומר שכנראה אין כוונת תוספות לעוגב המקראי שפירושו כנראה חליל, או אבוב, כי זה היה בבית המקדש הראשון. אלא מסתבר שכוונתו לעוגב שלנו, או בשמו המקורי אורגן.

חיזוק לכיוון זה מגיע מהירושלמי במסכת סוכה פרק ה' הלכה ו' - ״רשב"ל אמר עוגב זה ארדבליס. תני רבן שמעון בן גמליאל לא היה ארדבליס בירושלים, מפני שהוא סורח את הנעימה״. יש להדגיש שאין הכוונה ממש לעוגב כפי שאנו מכירים אותו היום, אלא לגלגולו הקדום ההידראולוס, והוא עוגב מים.

אלא שהגמרא ממשיכה ומספרת על כלי מרתק: ״אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל, מגריפה היתה במקדש עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר. במתניתא תנא היא אמה וגבוה אמה וקתא יוצא הימנה ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר, אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך מתניתא גוזמא״.

מגמרא זו אנחנו לומדים שכן היה כלי בבית המקדש וצורתו מזכירה להפליא צורת אורגן.
את הסתירה הזאת מקובל להסביר בפשטות, בבית המקדש הראשון לא היה מגרפה או הידרואולס אך בבית המקדש השני, בייחוד בזמן החשמונאים, הכלי נכנס לבית המקדש.

למעשה ההסבר, כפי שנראה, הוא כזה: בבית המקדש הראשון הייתה יותר הקפדה על השילוב בין הצלילים שהוא יהיה עדין יותר. איני יכול לומר בוודאות, אך אנחנו יודעים שבית המקדש השני היה פחות מבית המקדש הראשון בכמה מובנים, ונראה שגם בנושא זה. בבית המקדש הראשון היה יותר ידע מוזיקלי ייחודי, שאבד בעיקר בזמן בשיעבוד של אנטיוכוס ועד המרד.

למעשה, הגמרא נותנת לנו פתח להבין יותר. בערכין כתוב ׳מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימה׳ דבר דומה כתוב על ילדי הלווים שבאו לשיר עם הבוגרים. נראה שכוונת הגמרא, שהקול של ההידראולוס היה חד וצלול, עד כדי שהפריע לשמוע את שאר צלילי הכלים בתזמורת.

אולי, וזו השערה שלי, הבעיה הייתה, שהצליל החד, שהוא בעצם נוצר בתדרים גבוהים, גרמו להיפוכי פאזות בין הצלילים של כלים כאלה ואחרים. בבית המקדש הראשון היה את הידע של השילוב המתאים בין הכלים השונים, ידע שאבד בתקופת החשמונאים.

ישראל שליטא, בספרו 'המוזיקה היהודית ויוצריה', מעלה נקודה מעניינת נוספת. במקרא אנחנו מוצאים בהרבה מקורות שהיחס לשירה, מלודיה, וכלי הנגינה, היה שווה. והוא נותן כמה דוגמאות: ״שיר מצלתיים (נחמיה יב כז)״ ״אזמרה לך בכינור (תהילים ע״א כב)״ ועוד. לעומת זאת, בגמרא מובא מחלוקת תנאים ואמוראים האם עיקר שירה בפה או בכלי. והגמרא מכריעה שעיקר שירה בפה.

אני מעלה השערה, ואיני בטוח בנכונותה, שבזמן שהוכנס ההידרואולוס, סברו שעיקר שירה בכלי, שהרי ההידרואולוס סרח את הנעימה. אם כי אני חייב לציין שישנה דעה שהחשמונאים הכניסו כלי זה לתקופה מסויימת, בשל צרכים דיפלומטים כאלה או אחרים.

כל תגובה, ובמיוחד מקורות נוספים, יתקבלו בברכה.

כל הזכויות שמורות למערכת 'מידע מוזיקלי' ולכותב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!