סופגניה או אולי דמגוגיה?

אם השתתפת פעם בקבוצת תמיכה קלאסית לירידה במשקל, סביר להניח שנתקלת בניסיון לגרום לך לפתח סלידה ותיעוב כלפי מאכלים משמינים שאת אוהבת. הניסיונות הללו מופיעים בוואריאציות שונות: החל מניסויים מדעיים שונים, כדוגמת טבילת סופגניה בקערה עם מים, וכלה בהרצאות משעממות על הרכיבים הכימיים, הממכרים, המסוכנים והדוחים שישנם בכל חפיסת שוקולד תמימה.
למישהו, משום מה, ישנה אשליה, כי אם רק יצליח להסיר את המסווה מעל פניו התמימות של השוקולד, יעלה בידו להטיל איבת-נצח בינך לבין החבר הטוב ביותר שלך.

הבעיה היא, שזה פשוט לא עובד. הידידות רבת השנים בינך לבין השוקולד, העוגות, הפסטות, הפיצות, ושאר החברים הטובים שתמיד היו שם בשבילך – חזקה יותר מכל ניסיונות הנפל לסכסך ביניכם.

אומרים, שתמונה אחת חזקה יותר מאלף מילים. ואני אומרת לך, שחוש הטעם שלך – עוצמתי לא פחות. השוקולד עשוי להיות רווי חומרים כימיים דוחים, שלא היית מעלה בדעתך לגעת בהם בידיים חשופות, ועדיין – את תאהבי אותו, וזאת מהסיבה הפשוטה ביותר: הוא טעים לך, הוא מנחם והוא מרגיע!

אלא מה?

את כל כך רוצה לרזות, כל כך נואשת, עד שאת רוצה להאמין שברית הידידות שנכרתה לפני שנים רבות בינך ובין כל מה שמשמין וטעים - הופרה ללא תקנה. אולם במבחן המציאות, אין לזה סיכוי לעמוד. על אחת כמה וכמה שלא לאורך זמן.

כי האהבה העמוקה שבינך לבין השוקולד, היא זו שבסופו של דבר תנצח.

להרשמה לניוזלטר: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!