ישר, אבל עושה צרות סדרתי • טור

את יוסי שריד הכרתי ב-1999, בתחילת כהונתי הראשונה כחבר כנסת, בהיותנו שותפים (ש"ס ומרץ) בקואליציה עם מפלגת העבודה, בתקופת ראשות ממשלת אהוד ברק.

בקואליציה זו התמנה יוסי שריד לשר החינוך, שעשה רושם של אדם שקט ונינוח למרות עמדותיו הקיצוניות והקשוחות בכל מה שקשור לדת ומדינה והנושאים המדיניים, בהם האמין כי יש מקום למשא ומתן עם ערפאת, ומבחינתו חלוקתה של ירושלים לא הייתה מקודשת, הוא האמין כי ניתן היה להגיע להסכם שלום, והאמין בערפאת כמו שלא האמין במשיח, ואף היה בטוח שהשלום עם הפלסטינאים יביא אותנו לגאולת עולם ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו.

הוא היה פוליטיקאי חד לשון, מדבר ברוגע - גם אם היה אומר דברים בוטים וקשים. נהג לומר את מה שהוא חושב, גם אם הדברים היו מרגיזים ומקוממים ביותר.

ב-2000, כאשר מפלגת העבודה בראשותו של אהוד ברק הובילה מהלך מדיני עם הרשות הפלסטינאית בשיחות "קמפ דייויד", הוא דחף קדימה את ברק ואף נפגש עם ערפאת למימוש החזון והשאיפה שלו לקידום השלום עם הפלסטינאים, אך היא נגדעה ונכזבה כאשר המשא ומתן עלה על שרטון. כולנו זוכרים את כברת הדרך שהלך אהוד ברק עם ערפאת כשהשניים הגיעו עד לחלוקתה של ירושלים במשא ומתן.

יוסי שריד התאכזב מאוד ובעקבות כך מרץ פרשה מהקואליצייה. האמונה לשלום שלו הייתה עיוורת מתוך כמיהה לשלום, למרות האמת שטפחה על פניו ועל פני הממשלה כולה, כשתוך כדי המשא ומתן קיבלנו את אינתיפאדת "אל אקצא" העקובה מדם, שבה נרצחו למעלה מאלף אנשים נשים וטף, ועוד למעלה מחמשת אלפים פצועים.

היו לו התבטאויות קשות ואנטי דתיות שלא זה הזמן לפרטן, שמרן זצ"ל התבטא קשות כלפיו וכינה אותו המן הרשע ואמר: "כמה מצער אותנו, כמה נלחם ביהדות ובתורה", אך חשוב לציין שהוא היה רחוק מאינטרסים אישיים, למרות דעותיו הפוליטיות והקיצוניות שהיו מוזרות בעיני רבים.

בין הדברים שעורר סערה בהיותו שר החינוך, כאשר החליט כי יש ללמד בבתי הספר את שיריו של המשורר המסית והמדיח הפלסטינאי מחמוד דרוויש, שהתבטאויותיו היו קשות ואנטישמיות, אבל הוא הסתכל על השיר ולא על האיש.

בתקופת כהונתו כשר החינוך נקלעה רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס למשבר גירעונות של כ-150 מיליון ₪, במקביל לפרישתו של יו"ר התנועה הנוכחי השר אריה דרעי שנאלץ להיכנס לכלא, היו"ר החדש אלי ישי התבקש לעשות תכנית הבראה, כאשר יוסי שריד כשר החינוך הקשה על המלאכה והיה מקפיד על כל דבר ודבר וכל סעיף וסעיף, יותר ממה שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה.

הייתה לו שפה רהוטה ומדוקדקת, ואף היה דואג לתקן את חברי הכנסת שהיו מדברים בשגיאות. היה איש כנה, גשמי ולא רוחני ואתאיסט מוחלט.

לפני כשנתיים שמעתי אותו מדבר בגלי צה"ל לאחר שעבר מוות קליני וסיפר איך נשמתו התנתקה מהגוף והרגיש כי הנשמה שלו הייתה למעלה ושהוא מסתכל מלמעלה על הכל וחש שהוא כבר לא בין החיים, והנשמה שלו רואה את כל מה שנעשה למטה, איך הוא מתנתק מביתו וממשפחתו, אך גם בעקבות המוות הקליני שחווה - קשה היה לו לקבל כי יש מציאות השם, כי זה בניגוד לאידיאולוגיה שלו שאין נשמה ואין עולם הבא ואין מציאות השם, ונוגד את כל השקפת עולמו עליה חונך כל ימי חייו.

זכרו נשאר ומונצח תמיד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!