מדברים קבוע: מי נגע בחנוכה שלי?

אני לא ממש סגורה על זה, מתי הפך חג החנוכה לסוג של עול בשבילי, מה שאני כן יודעת – שזה די מעציב אותי. לא יודעת אם עצב זו ההגדרה, אבל תחושת אי נוחות, החמצה, משהו לא כיפי כזה – מבינות מה אני מנסה לומר?

המציאות מוכיחה שחנוכה הוא חג יפה ונפלא, שמח ומאיר – בעיקר לילדים. אולי גם לך, אם את עקרת בית, או אפילו עובדת עד ארבע. על אף שזה לא אותו דבר, ברור.

אני נזכרת בערגה בימי החנוכה העליזים והיפים שלי כילדה. רוב החג אני בבית, בחופש, למי יש זמן ללחץ? הכל ממש כיף. בשעת ערב אבא מגיע, מדליק נרות חנוכה, ואני כבר הספקתי לעזור לטגן לביבות, סופגניות, וכל דבר שיש בו מלא שמן. שיחקנו בהרבה משחקים, וסוף סוף יכולנו להסתובב עם נרות דולקים (בסביבת אחד ההורים כמובן) מבלי שיעירו לנו שאנחנו משחקים באש וזה מסוכן. את היצירות שעשיתי עם טפטופי השעווה אפשר היה לתלות על קירות מוזיאונים, באמת. ובלילה, בשעת לילה מאוחרת, הלכנו לישון, אחרי מסיבות ונסיעות ובלגן ואוכל.
ובבוקר? לא נעים לומר באלו שעות היינו הבנות קמות. ופלא – אבא ואמא לא בבית, האחים, הבנים, אף הם אינם. רחמנות, נאלצו לקום מוקדם. ואנחנו עוד התמתחנו במיטה ופיהקנו, מתלבטות אם לצאת מתחת לשמיכה או לא. אמא היתה סוף סוף תופסת אותנו בטלפון (מהשעה שמונה אני מנסה להעיר אתכן, קדימה, רוצו שתספיקו תפילת שחרית!)

ובחזרה למציאות.

היום, הו היום... אני בהחלט יודעת מה קורה עם אבא ואמא כשהבנות בחצי עין מנסות להבין מה השעה ואיזה יום היום. היום כשאני בעמדה של האם ולא של הילדה, אני מבינה כמה חוסר צדק יש בו, עם החג מלא האור הזה.

אמא צריכה לצאת בבוקר לעבודה – כרגיל. הבנים לומדים לפחות חצי משבוע החג, והבנות על שלל גילאים, פשוט בחופש חנוכה. את צריכה לחזור מהעבודה, אחרי שתפקדת כחצי אמא בשלט רחוק, או שבמקרה הטוב הצלחת לדאוג לקטנה לקייטנה תמורת 50 שקלים ליום, טבין ותקילין, ולהתחיל להתארגן למסיבות החנוכה שמתקיימות מצד כל צד – במידה וזה לא מתרחש בסלון ביתך... ורק מה שהבטחת להכין לגיסה, ולסייע לאמא, או לערב החברות, עובדות, מה שזה לא יהיה.

והוא? הוא עדיין מתלבט, לעשות סיבוב הפוך בעבודה כדי להספיק להיות מוקדם להדלקת נרות ואחר כך להמשיך? איך לסדר את העניין הזה בדיוק?

אבא ואמא במרוץ, בין עבודה לבית והילדים, להדלקת נרות, למסיבות, לנסיעות חזרה הביתה בשעת לילה, ומי ישיב את שעות השינה האבודות? מי יעשה בזמן הזה את המשימות הרגילות של הימים הרגילים?

אם זה חג – תנו לכולנו ליהנות ולחגוג. אם זה לא חג, אז רחמנות.

אבל אז הסתכלתי וחשבתי לעצמי, למה את כזאת כבדה? אפשר לחשוב. שבוע בסך הכל שבו מכריחים אותך לקצת חיי חברה, קצת ערבי משפחה, אם לא החג הזה, לא היית עושה את זה לעצמך הרי בחיים, כי תמיד יש דברים חשובים ודחופים ושגרת יומיום מאיימת שאינה מאפשרת.

אני פשוט טיפוס לחוץ, ורוצה שהכל ייכנס במסגרת סדר היום ויהיה ברור ולכולם יהיה נוח, אני עונה לעצמי בשכנוע כזה. בינתיים אני רצה להספיק לעבוד כמה שיותר, כי מישהו צריך בערב לדאוג לחנוכיה ליד החלון, ללביבות שהילדים אינם מוותרים, לסלט ירקות חתוך – כדי לכפר על נקיפות המצפון של חוסר הבריאות המשווע של החג, ו... זהו. מנסה ליהנות מהימים האלו על אף הקושי שהם מביאים עמם ולומדת לשחרר, כי מי אמר שאמא אינה יכולה ליהנות מחג חנוכה?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!