פעם יחידה שהיכה - היה זה אברך

כילד חרדי בימיה של ממשלת השמאל שזכתה לכינויים קשים - ואפילו מעליבים - מגדולי ישראל, אשר ראו בשולמית אלוני ויוסי שריד, שתפקדו אז כסמנים הקיצוניים של הממשלה, בטח בכל הנוגע ליחס לחרדים ולחיי הדת - אויבים, לא חשתי צער כששמעתי הערב, מוצאי שבת, על לכתו.

הילדים החרדים של ימינו לא שמעו ביטויים דומים על יאיר לפיד, שמשמש בתפקיד ה'שריד' בימינו. כי אם הרווחנו משהו מהפוליטיקלי-קורקט שהשתלט על העולם, זה שהביטויים של שריד, הפכו ללא-לגיטימיים. כיום, אפילו לפיד מתאמץ להסביר כמה הוא-לא-כזה.

לא רוצה להיות שריד. לא רוצה להידמות לשריד ולכן לא אעתיק את סגנונו ודיבוריו. לא על מרן הרב עובדיה זצ"ל, ולא על שאר קדשי ישראל. מי שחתך את שמו משניידר לשריד, בכדי לבטא ריחוק מהיהדות של פעם, לא ראוי לאבן זיכרון מיוחדת. הוא כן ראוי לאיזכור קצר על הפעם היחידה שהכה אדם, היה זה חרדי.

שיטוט קצר בדברי הימים של אותה תקופה, יוביל אותנו כמובן ל'פורום בחדרי חרדים' – המקום היחיד לשיח חרדי באינטרנט, באותם ימים (ועד היום). בשנים בהן יוסי שריד היה רלוונטי בשיח הציבורי, הוא בהחלט ייצר עניין.

מצאתי למשל עובדה מעניינת: דורית, רעייתו של שריד, הייתה למעשה בת דודתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, חמיו, הרב אריה לוין סירב לחתן את בני הזוג שריד. וכך היא סיפרה ל'ידיעות': "מאוד שימח אותנו שהגיע לחתונה 'רב האסירים' אריה לוין, בן דודו של אבי. למרות שהוא לא רצה לחתן אותנו, הוא עמד איתנו מתחת לחופה".

בראיון הפרישה של שריד, הוא בחר לספר לערוץ 2 על הפעם היחידה שהכה אדם, זה היה אברך חרדי כמובן. "זה היה בערך לפני כשלושים שנה, עת השביעו את הממשלה השניה בראשותו של מנחם בגין. הייתי מדוכא עד קצה נשמתי, יצאתי מבניין הכנסת, היה יום חם ולא היה מזגן במכונית, הייתי נרגן כולי, ולפתע אני שומע מבחוץ איזשהו אברך זועק לעברי - הנה יוסי שריד! הנה יוסי שריד! והחל לכנות אותי בכמה כינויים.

"יצאתי מהמכונית לעברו, והוא תפס רגליים והחל לברוח כל עוד נשמתו בו. ואני רצתי אחריו, ורגליי נעשו קלילות כצבי, והתחלתי להדביק את הפער עד שתפסתי אותו. תפסתי אותו בדש בגדו, והוא החל לזעוק בבהלה שלא אגע בו.

"בראש שלי כל העת היה קול שאומר אל תיגע בו יוסי אסור לך לגעת בו, אך לא יכולתי ופשוט הרמתי את ידיי ונתתי לו חבטה הגונה בפניו. האברך החרדי החל לזעוק מרה 'הוא היכה אותי, הוא היכה אותי', בינתיים הגיעו למקום גדעון לוי ואחד מחבריו, ותוך שהאברך זועק לעברם כי אני היכיתי אותו, הם צעקו עליו כי הוא לא היכה אותך ולא כלום. לבינתיים קראתי למשטרה, והם תפסו אותו ועצרו אותו עם משמר הכנסת.

"לאחר זמן קצר ניגש אליי אברהם שפירא, שהיה מנכ"ל המדינה באותם ימים, והוא אומר לי בלחש, שחרר אותו, שחרר אותו ואני מוכן לתרום סכום לא מבוטל לאיזה מוסד צדקה שקרוב ללבך". כזה היה יוסי שריד, בוטה, ישיר ומסתבר שאפילו מכה.

"ארור יוסי שריד", כך פסק הגר"ע זצ"ל לומר לאחר קריאת המגילה, ועורר בזמנו סערה גדולה. אמנם אנו בפתח החנוכה ולא הפורים, אך בשריד יש בוודאי לראות את הדוגמא האקטואלית ל'מתיוון'. המאבק של האור בבני החושך, בדיוק כבימים אלו, הימים בהם מציינים את נצחון המכבים על המתייוונים. את נצחון בני עם הנצח על פני המבכרים את חיי הרגע.

ובכל זאת, יהודי הלך לעולמו, ואולי ושמא הירהר בתשובה רגע לפני מותו, ללמד זכות בוודאי צריך. לפחות לנסות. נסיים בציטוט משמו של הרב יוסי שריד, אשר נשאל פעם בעיתון 'בשבע' על יוסי שריד השני, וכך העיד: "פעם, בשיחה משותפת, שאלו אותנו אם יש בינינו הסכמות. עניתי שאנחנו מסכימים שהשם אחד. יוסי שריד אמר שזה נכון. אחר-כך הוספתי ששנינו מתפללים לקץ הימין, וגם את זה הוא אישר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!