זה אמיתי: הקנאה מוציאה מהעולם

הקנאה מוציאה את האדם מהעולם: בראשית פרק לז פסוק (ג) וְיִשׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכּל בּנָיו כּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשׂה לוֹ כּתנֶת פּסּים:(ד) וַיּרְאוּ אֶחָיו כּי אתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכּל אֶחָיו וַיּשׂנְאוּ אתוֹ וְלא יָכְלוּ דּבּרוֹ לְשׁלם: (יא) וַיְקַנְאוּ־בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר:

כתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק לז ה) ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו. היינו דתנן הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. חז"ל מלמדים אותנו כי קנאת השבטים מיוסף הביאה אותם למוכרו לעבד ולצער את אביהן ולגרום לגלות ולהריגת עשרת הרוגי מלכות.

והן דברי התנא בפרקי אבות פ"ד [כג] רבי אליעזר הקפר אומר, הקנאה, והתאוה, והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם: וכתב הרמב"ם בפירושו וז"ל רבי אלעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, אמר הקנאה והתאוה ואהבת הכבוד מוציאין את האדם מן העולם. והוא כי באלה המדות או באחת מהן יפסיד אמונת התורה בהכרח ולא יגיעו לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות עכ"ל:

כתב בספר שערי קדושה - חלק ב שער ד וז"ל הקנאה, היא גרמא לבא לידי שנאה, וגם היא יותר קשה כי מורד על הקדוש ברוך הוא למה השפיע טובה לחבירו יותר ממנו, ואמרו ז"ל (אבות פ"ד כ"א) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, צא ולמד כי כל הראשונים לא נענשו אלא בשביל הקנאה, כי הנה קין המדבר פה אל פה עם השם יתברך נטרד מן העולם הוא וזרעיותיו על שקנא לתאומתו של הבל ועל ידי כן עבר כל אותם העבירות, ועשרת השבטים לא גלו למצרים אלא בעון ויקנאו בו אחיו וסוף סוף נענשו בעשרה הרוגי מלכות, וירבעם שכל חכמי דורו לפניו כעשבי השדה נטרד מן העולם בקנאתו ממלכי בית דוד, גם שאול בחיר השם כבן שנה שלא טעם טעם חטא ולא היה במלכותו שום דופי כמו שאמרו ז"ל (יומא דף כ"ב ע"ב), נטרד ממלכותו ונהרג הוא ושלשת בניו ונהרגו נוב עיר הכהנים וגלו ישראל ביד פלשתים ונחרב משכן שילה, והכל על שקינא לדוד בענין גולית סרה מעליו רוח הקדש ונחה עליו רוח עועים עכ"ל:

כתוב בשיר השירים פרק ח (ו) שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל־לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל־זְרוֹעֶךָ כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה: וצריך ביאור מהו הלשון קשה כשאול קנאה?

ונראה ששלמה המלך מרמז לדברי התנא שהאדם צריך לדעת כי מידת הקנאה כל כך גרועה וקשה שהיא מזיקה לאדם ולכן צריך לברוח ממנה כמו שבורח מהשאול שזה המות, מאחר וכל מי שיש בו מידה זו מביאתו עד לשאול מאחר ומאבד את השפיות ואת דעתו ופועל ועושה מעשים שיגרמו לו להגיע לשאול, ולכן כמו שהוא בורח מהשאול כך צריך לברוח ממידת הקנאה.

ולכן המשילו את הקנאה כמו שכתב במגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ד ולפי שהתאוה מוציאה את האדם מן העולם הזה, היה הדיבור האחרון מעשרת הדברות, מזהיר על החמדה ועל התאוה. ומשלו בספר מבחר הפנינים על הקנאה ועל החמדה, משל יפה. כי הקנאי והחומד, פגע השטן בהם ואמר, אחד מהם ישאל דבר אחד וינתן לו, ולחברו כפלים. הקנאי לא רצה לשאול תחילה, שהיה מתקנא לחברו שמא ינתן לו כפלים. והחומד, היה מתאוה לשתיהן. דחק החומד את הקנאי לשאול תחילה, ושאל שינקרו לו עין אחת ולחומד שתים.

וכן מבואר במסכת סוטה דף ט ע"א תנו רבנן סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה, ומה שבידה נטלוהו ממנה שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו. [ובדף ט ע"ב] וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו, מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו [בראשית ג] ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, עכשיו על גחונו ילך אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו עפר יאכל הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה. וכן מצינו בקין, וקרח, ובלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי, ואבשלום, ואדוניהו, ועוזיהו, והמן, שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם.

סיפר הרב דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" חלק א' עמ' א בנידודי דרך ארצות הצפון ראיתי עדת זאבים רעבים רצים ומחפשים מזונם וימצאו נבלת חיה קטנה מושלכת על דרכם ויקפצו כולם עליה מבוהלים ודחופים אבל לא יכלו לאכול טרפם כי כל אחד קפץ על גבי חבירו מבלי לוותר על נתח בשר לרעהו וכה נשכו זה את זה וילחמו זה בזה עד אשר כולם היו פצועים ושסועים ויזוב דמם לרוב כה המשיכו בעקשנות במלחמה עזה על חתיכת הנבלה עד אשר כולם נפלו חסרי אונים על השלג וחלקם נהפכו גם המה לנבילות רק אחדים הגיבורים שבהם המה שמו שיניהם בנבילה ויעבור רגע ואביטה והנה גם אלה נלחמו זה בזה ויכו וינשכו זאב את רעהו נשוך ופצוע עד שגבר אחד חטף את הנבילה וינוס כל עוד רוח חיים באפו התבוננתי למראה וראיתי את המנצח נס רחוק וכל דרכו אשר רץ עליה מליאה דם מפצעיו אשר פצעוהו חביריו שבתי וראיתי בנשארים והינם פצועים קשה והרוגים דמם אבד וכוחם סר מעליהם ומה הועילו במלחמתם.

מובא בספר מתוקים מדבש שבליל הסדר היה נוהג הרב הקדוש מנחם מנדיל מרימנוב זצ"ל לספר את המעשה שהיה עם הרה"ג רבנו יצחק נוניס זצ"ל אשר היה יועצו של מלך קונסטנטינופול ובכל יום היה נפגש עם המלך, יום אחד נעדר והמלך התפלא על העדרותו, ויצא לטייל המלך וראה יהודי לבש בגדי חג שאלו מה יום מיומים והסביר לו כי חג הפסח ליהודים, המלך החליט ללכת לביתו של היועץ לראות מה עושים בחג, הגיע לביתו של היועץ דפק על הדלת, כאשר פתח היועץ הופתע למראה המלך, כמובן קיבלו בכבוד מלכים, המלך התיישב וראה כיצד הוא עסוק בהכנת החג, לאחר מכן הגיע זמן הסדר והציע היועץ למלך האם הוא מעוניין לשבת איתם לסעודת החג, השיב המלך כן, ואכן ישב ואף כיבדו ממאכלי החג והמצות, המלך נהנה מאוד ובמיוחד מהמצות שממש יצא מגדו איזה טעם מיוחד יש להם ושייר חתיכה למלכה, והיועץ הוסיף לו עוד מצות, חזר המלך לארמונו ועשה משתה לשריו ובמשתה הציע להם הפתעה שיטעמו דבר שלא טעמו בחייהם, אולם אכלו ולא נהנו כלל ולכן התגובות היו בהתאם, התפלא המלך מה קרא שמע הפקיא את תמיהת המלך, והשיבו האם המצות שחילק לשרים זה אותן מצות שאכל, השיבו לא כיון שהמצות שאכל הן מהשלחן אולם מה שחילק הן מצות שהוסיף לו אח"כ ממקום אחר, אמר הפקיא למלך השקט ושמע המצות שאכלו על השולחן הם מיוחדות כי מנהגם למרוח אותן בשומן חזיר אבל שאר המצות לא, ותדע שהכשיל אותך שהאכיל אותך בשומן חזיר שאסור לפי האיסלם, כעס המלך ומיד קרא לו ושאלו מה ההבדל בין המצות ואם אכן טענת הפקיא נכונים, היועץ תמה מאוד איך יתכן הרי גם לנו אסור כמוכם אבל ביקש שלושה ימים להשיב למלך, והנה בלילה חלם נגלה אליו אדם הדור פנים ואמר לו שיחזור למלך והוא יעזור לו, ואכן למחרת בבוקר כבר חזר למלך ותשובה בפיו, שאל את המלך הרי אסור לכם לטעום חזיר כמונו ואם כן כיצד הפקיא יודע שהמצות של ליל הסדר טעימות יותר בגלל שומן החזיר, לא ידע המלך להשיבו, וביקש היועץ שילכו יחד לביתו, למרות שהיה זמן שהוא מתבודד, הסכים המלך והלכו יחד לביתו של הפקיא וזו היית שעה שהוא מתבודד ולא נכנס אליו אף אחד ולכן אמר להם השומר שלא ניתן להיכנס, אולם המלך פתח הדלת ונכנס, ולא ראו אותו תוך החדר, אמר המלך ליועץ שהוא בזמן הזה עולה לשמים ללמוד עם הנביא ולכן איננו, אולם היועץ התבונן בחדר וראה בקיר אחד שטיח הסיט אותו וראה שיש פתח, אמר למלך הוא נמצא כאן הוא נכנס, נכנסו ורואים בחצר בריכה ומצאו אותו עובד לצלם ומשתחוה לו, אמר היועץ הנך רואה שהוא אינו מוסלם אלא נוצרי ואף טובל בבריכה מהאיסלם בכל פעם, ולכן הוא אכל חזיר ויודע טעמו, המלך לא האמין למראה עיניו כמה הוא שקרן ורמאי ולכן גזר דינו למות, נמצא צדיק מצרה נחלץ ורשע נפל תחתיו. הראת לדעת שהיות והוא היה אכול קנאה מהיהודי העליל עליו לפגוע בו והקב"ה השיב לו גמולו בראשו והקנאה שלו הוציאה אותו מהעולם.

נמצינו למדים שמידת הקנאה קשה מאוד ואפילו גדולים נפלו ברשת הקנאה כמו קין השבטים וירבעם ושאול, ולכן חובתנו להתחזק ולברוח ממידה רעה זו אשר מוציאה את האדם מהעולם שהוא מאבד את האשתונות והדעת ופועל לנקום בכל דרך כדי להרגיע את קנאתו ונתפס ברעתו ומאבד עולמו, והוא אשר התנא מלמדנו ששלושה מידות רעות אלו גורמים לאדם שלא רק שאינו משיג את שאיפתו אלא מפסיד גם מה שיש לו ואינו נהנה מכלום, ולכן חובת האדם ליהנות ממה שיש לו ולשמוח בחלקו ולהסתכל על חצי כוס המלאה ולא תמיד לחשוב על חצי כוס החסרה, כי כבר חז"ל לימדונו שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו, כך שאף פעם לא יוכל למלא כל תאוותו ורצונו, וידע שלכל אדם הקב"ה נותן לו בדיוק הצריך לו לפי שורש נשמתו ותכליתו בעולם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!