שמונה שנים לא דיבר עם אביו

השבוע הייתי עד לסיומה של דרמה משפחתית, שהחלה בסכסוך שיצא משליטה, והסתיימה בס"ד בהשכנת שלום.

לפני כחודש וחצי ישבתי עם חתן וכלה לשיחת היכרות ראשונית, כפי שאני רגיל לעשות עם כל הזוגות אותם אני מחתן. במהלך השיחה דיברנו על אופן כניסת הזוג לחופה, היכן עומדים ההורים ומי המלווים הנוספים. החתן הגיב ביובש ש"האבא לא יהיה בחתונה..." כשאומרים משפט כזה, מיד מפליגים למחוזות האבל והשכול. כמובן ששאלתי אותו כיצד הוא מעוניין להזכיר את אביו המנוח בחופה, שאגב לדעתי, זהו החלק הקשה והרגיש ביותר בלחתן זוגות.

להפתעתי, החתן אמר שאביו חי וקיים, אך הם אינם בקשר כבר במשך כשמונה שנים. ומדוע? הוא סיפר שיש לו אח תאום, ומאז שהם ילדים קטנים, ההורים שלו מעדיפים את אחיו על פניו. כך חי החתן במשך שנים עם תחושת קיפוח. תחושה זו ליוותה אותו יום יום, שעה שעה. תחושת קיפוח שהובילה לקנאה שנגמרה בשנאה וסכסוך משפחתי, עד כי החתן לא הזמין את אביו ליום שמחת לבו. בסיעתא דשמיא, יש לסיפור זה סוף טוב. זכיתי להפגיש ביניהם ובחתונה שהתקיימה השבוע, האבא ליווה את בנו החתן.

בפרשת השבוע וישב נאמר: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". הגמרא במסכת שבת אומרת: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל ב' סלעים שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים"

מידת הקנאה, מתפתחת כבר מגיל צעיר. אם ניקח זאת למשל למחוזות בית הספר, כאנשי חינוך, הדבר שאנו נתקלים בו כל העת, זה אי היכולת של תלמיד לקבל את העובדה שהוא לא וחברו כן . כאשר תלמיד ייבחר לתפקיד מסויים, תמיד יקום תלמיד אחר שישאל: "למה אותו ממנים לתפקיד, ואותי לא?" כמעט בדרך קבע כשתלמיד מקבל עונש, תבוא לאחריו השאלה: "מדוע רק אותי מענישים ואת פלוני לא".

ואתם יודעים מה? הפלא הגדול ביותר הוא שמידה זו אינה חולפת עם השנים. אנו שומעים כל העת טענות של הורים, שמתלוננים על עונש שהושת על ילדם. המעניין הוא שלכל התלונות של ההורים נלווה המשפט: "אבל בשבוע שעבר ילד אחר בכתה עשה אותו דבר, והוא נענש הרבה פחות בחומרה..."

אגב, זה מזכיר לי את אותה שיחת טלפון של אמא, שהתקשרה וזעמה על כך שילדה הורחק מבית הספר לאחר שהתחצף למורה, בעוד יום קודם לכן, ילד אחר התחצף והמורה "רק" גערה בו ואיימה... עניתי לאמא, שהסיבה שהילד שלה נענש כל כך בחומרה, היא כיוון שיום קודם לכן המורה כבר גערה ואיימה...

שני אנשים הולכים ביער, כשלפתע הם שומעים מרחוק נהמת אריה אימתני המתקרב אליהם בצעדי ענק. בעוד האחד תופס את הרגליים ובורח מהמקום כל עוד נשמתו בו, השני מתיישב על סלע, מוציא מתרמילו נעלי ספורט, ומתיישב לנעול אותם על רגליו. צועק לו השני: "מה אתה חושב, שעם הנעליים הללו תצליח להשיג את האריה???" עונה לו חבירו: "אינני צריך להשיג את האריה. אני צריך להשיג אותך..."

בעל ה"מסילת ישרים" כותב שתכונה של קנאה אינה רק דמיון, אלא תחושה אמיתית שהאדם חי עמה, ויתרה מכך, ניתן אף לנתבה למחוזות חיוביים ורוחניים. יבוא אדם ויאמר "מה אכפת לי האם אהיה בגן עדן במקום גבוה או במקום נמוך? העיקר שאהיה בגן עדן..." אומר ה"מסילת ישרים", אם היה לך חבר שהיה כמוך, למדתם יחד באותה כיתה, עברתם יחד את כל שלבי החיים, או יתירה מכך, שהיה אותו אדם שפל ממך, ולפתע הוא עולה לגדולה, האם היית יכול לעמוד בכך???

האדם אינו מסוגל לראות את חברו מתרומם ומתנשא ממנו. ומשכך, יעשה הכל בכדי שלא להגיע למצב הזה. הנה כי כן, ניתן לקחת את הקנאה גם למקום רוחני.

שבת שלום

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!