נשי הכותל, יריתן לעצמכן ברגל

הדרישה האחרונה של נשי הכותל היא הדלקת נרות חנוכה בעזרת הנשים בכותל המערבי. אני מביטה על ההתלהמות סביב הנושא ותוהה ולא מבינה אותן, מדוע יריתן לעצמכן ברגל?

אם נביט רגע לאחור, הרי לפני 20 שנה לא היה קיים מושג 'נשי, (או נשות) הכותל'. עבורנו נשים וכותל תמיד הזכיר את הדודה הירושלמית שהקפידה לפסוע רגלית כל יום לשריד בית מקדשנו ולסיים את ספר התהילים היומי. בעשר – חמש עשרה השנים האחרונות נוצר בעקבות דרישה של ארגוני הנשים, לקרוא בתורה ברחבת הכותל. תחילה תססו המחנות והרוחות נשבו בחוזקה, כל מי שיכול היה להילחם, נלחם.

מזה תקופה, הסיפור של הנשים שרוצות להכניס ספר תורה לכותל, כבר לא ממש מעניין את המגזר החרדי. אפשר לומר שהן נוהגות כמנהגן, גם אם הוא אינו ראוי בעיני ציבור שלם, והציבור אומר לעצמו: נו שוין, מה חדש? הן סתם מחפשות תשומת לב ופרובקציה. את זה אנחנו כבר יודעים ורגילים, ואפשר לומר שהן הצליחו כבר על ידי מאבקיהן הציבוריים, להשריש את המנהג הפרובוקטיבי שלהן. תוך שימוש פסיכולוגי במושג אידיאליזציה, הצליחו להכניס את האצבע ולקבוע יתד במקום הקדוש, והן פשוט שם.

אז שתקו להן – אבל זה התחיל כנראה לשעמם. או – שזה הזמן לחשוף את הכוונות האמיתיות שלהן. אז הן החליטו לפרוץ את הסטטוס קוו שנוצר, וכך, חוברת חברות הכנסת קסניה סבטלובה ותמר זנדברג לפרובקציה, והעלו דרישה לערוך טקס הדלקת נרות חנוכה ברחבת הכותל לנשים. וכאן כבר מתעוררת מהומה. משום שכשאדם מסתפק בדבר שלקח, גם אם בניגוד לרצון האחר, והגיע לידי "הסכמה" שבשתיקה, ניחא, אבל פתאום כשהוא מפר את השתיקה ומביע דרישה נוספת, הקערה עלולה להתהפך ולהרוס גם את הדבר הראשון הקיים.

ייתכן מאוד שבהצבת הדרישה לקבל עוד פעילויות רוחניות בכותל, יישברו הכלים גם על מה שעבר בשקט עד עכשיו. במכתב תגובה מטעם רב הכותל, הרב רבינוביץ', נכתב: "אני חושש כי התביעה להדלקת נרות בעזרת הנשים, אינה אלא פרובוקציה תקשורתית נוספת, המבקשת לדרדר את הדיון מחדש אל עמדות המוצא המקוטבות, במקום לעודד מציאת פתרון לטובת עם ישראל כולו". אפילו בלשכת היועמ"ש קיבלו את עמדת רבת הכותל, כשהוא הוכיח להן כי כבר בשנים עברו הוזמנו נשים להדלקות.

ואלו הדברים אליהם אני מכוונת. נניח שבמשך 10 שנים היתה שתיקה על מעשיהן של הנשים הללו, שדרשו לקרוא בתורה ברחבת הכותל. יכול היה המצב להימשך בשקט שלו, מבלי שאף אחת תעורר מהומות. אפילו תפילות ראש חודש שגררו במשך תקופה קצרה התלהמות מצד חרדים שתקפו ונעצרו וניסו לחבל – דעכו מהר מאוד. כי כפי שכתבתי, זה באמת סוג של נמאס לציבור – והבינו שהן צריכות את ליטרת הבשר שלהן ומוכנות לפעול בכל דרך ציבורית פרובוקטיבית ואין טעם להילחם בהן. רוצות לקרוא בתורה? תקראו בשקט. עזבו אותנו.

אז למה המהומה עכשיו? מה הבעיה בהדלקת נרות חנוכה? אפילו שנניח ואין בכך כל איסור הלכתי, פתאום הציבור קולט. מה הוא קולט? שאין פה עניין תמים ורצון כן, להכניס תפילה לכותל. יש פה מגמה של השתלטות והכנסת רוחות זרות בדרכים פרובוקטיביות בחסות החוק. זה לא ייעצר בתפילה, זה ימשיך להדלקת נרות חנוכה ויגיע להיכן? אני לא רוצה לתת להן רעיונות, אבל הם עולים לי בראש וזה בהחלט מכעיס.

לפחות עכשיו הציבור מבין את הכוונות האמיתיות, לא עוד "תנו להן ושישתקו", אלא מאבק על צביון, על עיקרון. חבל שלא יכולתן להסתפק באצבע ששמרה על האינטרסים שלכן, כי כשכבר תקימו זעקה לקבל את כל היד, ברור לכן שיקפצו למולכן את הלב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!