כך תכננו ה'פלג' וסאטמר קרע עם המדינה

אם עשרה קבין של שנור ירדו לניו יורק, לפחות שישה מהם מתרכזים בבית הכנסת הגדול של סאטמר (מהרז"ל) ברחוב רודני שבוויליאמסבורג. קנאות יש שם בשפע, אבל היד פתוחה לרווחה עוד יותר. כמעט שלא בודקים שם בציציות ובצבע הכיפות, כל הפושט יד נותנים לו. סיבוב אחד של חצי שעה - אין מצב שלא יניב יבול של לפחות מאה דולר. וזה כשמדובר ביחידים הבאים עם צרותיהם הפרטיות, אבל למטרות שבקדושה אמיתיות הסכומים קופצים לגבהים לפעמים בלתי מוכרים.

וכך, ביום ראשון השבוע התנחלה במקום קבוצת אברכים בעלי חזות ליטאית מובהקת ותפסה שלושה שולחנות באזור די מרכזי. לא כל שנורר זוכה לשבת שם אבל הכרזות הסבירו בדיוק למה. האברכים לא באו לחתן ילדים אלא למען מטרה ציבורית נעלה עד מאוד. הנה לשון אחת הכרזות שהונחה שם על השולחנות: עשרות בחורים ואברכים נמקים בכלא הציוני לאחר שסירבו להתייצב בלשכת הגיוס בהוראת גדולי ישראל שליט"א. התמיכה במשפחות הרעבות ועורכי הדין עולה הון תועפות. כרזה שניה: בהוראת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א כל אחד ואחד ייתן שלושים ושישה דולר לפדיון נפש עבור השבויים. אדם שנכח במקום סיפר שהתור למתן התרומות הגיע כמעט עד הדלת האחורית.

בדקנו כמה אברכים ובני ישיבות יושבים כעת בכלא בגלל אי התייצבות בלשכת הגיוס. נכון למועד כתיבת השורות - אף אחד.

במצטבר מאז הטלת האיסור הנורא של התייצבות לצו ראשון בגלל 'אוי, גזירת הגיוס' ישבו כעשרה בחורים ושלושה אברכים לפרקי זמן שהארוך שבהם לא עלה על שלושה שבועות. אף אחד לא נמק בכלא ואף משפחה לא גוועת ברעב. אמנם נהוג ומקובל בעולם השנור להפריז בעומק הצרה למען הרבות תרומות אבל הבדותא של תמיכה במשפחות אברכים היושבים בכלא היא חריגה מכל נורמה. הכסף הנאסף הולך למטרות אחרות שחלקן נפרשו בימים אלו באחד העיתונים ובמודעות ענק ברחובות.

למי שלא הבין עדיין מדובר בצינור החמצן של הפלג הירושלמי שהתחבר למקום הנכון, לפחות בכל הקשור לאיסוף תרומות למטרות קנאות. יש עיתון נטול מודעות שצריך להחזיק, יש קווי הטרדה שצריך לממן, יש אופרציה שלמה של עסקנים שמתכננת לכבוש את ההנהגה בציבור הליטאי. לבינתיים צריך לחיות ממשהו, והסאטמרים עם היד הפתוחה נלחצים חושים למטרה הקדושה.

הקייס הרשמי להתגייסות שמעבר לים הוא כמובן צרת הגיוס לצבא הציוני, כמו צרת הקברים וחילולי השבת. בכל מקום שבו ישנה התנגשות בין שלטונות המדינה לשומרי משמרת הקודש יש מאחור את הכסף שמעבר לים שמזין את המערכה. לא תמיד זה פסול. יש באמת מאבקים שקנאי ירושלים מובילים שהביאו תועלות לא מעטות (אין ארכיאולוג שלא חושב חמש פעמים לפני שהוא מחטט בקבר קדמוני), אבל כמו כל דבר שהפך לפרנסה מתעורר לעיתים החשש שלא התוצאה היא העיקר אלא הפעולה. כלומר: גם כשאין סיבה למאבק, הצורך בפרנסה מייצר אותה.

כך או כך, אם אכן האברכים הליטאיים שנצפו בבית הכנסת שייכים לפלג הירושלמי, מובטחנו שגם לאחר שהכנסת אישרה את חוק הגיוס והוא הפך לעובדה מוגמרת - שקט לא יהיה כאן. הכספים שנאספו עבור האברכים הנמקים ברעב ימשיכו להזין את האש בחזית הפנים חרדית, מאמרים נוטפי רעל ימשיכו להיכתב, פשקווילים ימשיכו להציף את הרחובות, וכל מעצר של בן ישיבה שלא יתייצב לצו ראשון (כפי שנכתב כאן בעבר, אף אחד מהעצורים הוא לא מילדיהם של בני האליטה של הפלג, רק בחורים ספרדים תמימים מהפריפריה, ראו להלן) יהפוך לפסטיבל של הפגנות, תהלוכות ליד הכלא וביקורים עם פרחים. התורמים הסאטמרים הם אנשי עסקים ממולחים והם דורשים דו"חות ביצוע חודשיים.

הצורך של אנשי הפלג במימון הוא ברור. מה שאומר דורשני זו ההתגייסות הטוטלית של התורמים מעבר לים. כלום יש כאן עוד איזו חזית מקומית נגד השלטונות שהם שמחים להבעיר אותה, או שהחבר'ה שם מכוונים בגדול למטרה אסטרטגית חשובה הרבה יותר. היקף התרומות מלמד כנראה שהאפשרות השנייה היא הנכונה.

איתור הסיבה לכך לא מחייב ידע פוליטי או אידיאולוגי מעמיק. צריך רק לחבר כמה קווים והפאזל המלא נחשף. נפליג לרגע למה שאמור היה לקרות במחוזותינו בחודש מאי 2017. בהתאם לחוק הגיוס של לפיד את בנט שבוטל ביום שני השבוע - ממשלת ישראל הייתה נדרשת להתכנס ולדון בדו"ח ששר הביטחון מגיש לפניה על היקף הגיוס החרדי לצה"ל. היעד שנקבע לשנת 2017 הוא חמשת אלפים ומאתיים מתגייסים ומשרתים חרדים. כבר כעת, בשלהי 2015, לא הושג היעד לשנה זו ועל אחת כמה וכמה ביעד של עוד שנתיים הגבוה כמעט כפליים.

אי העמידה ביעדים היה מחייב את הממשלה, ללא כל שיקול דעת מצידה - כפי שקובע החוק שבוטל, להורות לשר הביטחון להוציא לאלתר צווי גיוס לכל בני הישיבות למעט אלף ושמונה מאות עילויים.

המנגנון לבחירת העילויים לא נקבע בחוק ולא הייתה כל דרך שייקבע בלי שיתוף פעולה עם הציבור החרדי. שיתוף כזה כמובן לא היה מושג. ישראל של שנת תשע"ה היא לא רוסיה של שנת תר"י. אין כאן ראשי קהילות שימסרו לגיוס כפוי את בני העניים. מאחר שכך, כל בני הישיבות ללא יוצא מן הכלל היו מקבלים צווי גיוס. חוק לפיד-בנט לא נותן פתח מילוט לשום דבר אחר.

ההמשך היה צפוי וידוע. משלוח צווי גיוס לכל בני הישיבות היה מוחק את ההבדלים האידאולוגיים בין הזרם המרכזי החרדי והפלג הירושלמי. הכול היו מסרבי גיוס והמלחמה הייתה פורצת. במישור המעשי, משאיות לא היו מגיעות להיכלי הישיבות ובתי הכלא הצבאיים הקטנים (מקסימום 600 מקומות כליאה) לא היו הופכים לאתרי קידוש השם. מה שהיה קורה בפועל זה הטלת חנק כלכלי על עולם התורה. בני ישיבות ואברכים שאינם מתגייסים לא זכאים לשקל אחד מהמדינה, לא בהקצבות ישירות למוסדות התורה, לא בהבטחת הכנסה ולא בכל דרך ישירה אחרת.

בשלב השני הייתה מגיעה פגיעה בכל מערך השירותים שהמדינה מעניקה לאזרחיה. משתמטים אינם זכאים להנחות בארנונה, להנחות במעונות ובשלב מאוחר יותר היו שוללים גם את קצבאות הילדים.

במקרה של מלחמה חזיתית אמיתית, השלב האחרון היה פגיעה מוחצת במוסדות החינוך החרדיים היסודיים והתיכוניים. מי שיוצא לקרב חניתות עם המדינה לא יכול לצפות שהיא תמשיך לממן את אורחות חייו כבימים ימימה.

התסריט הממש לא דמיוני האמור היה התגשמות חזון העדה החרדית ותומכיה שמעבר לים. התבדלות מוחלטת מהמדינה ותקציביה, עימותים בלתי פוסקים בין שומרי התורה לשלטון הציוני, וחיים על פלנטה אחרת המנותקת מהעולם הסובב אותה. עם הקמת המדינה נרשם כידוע וויכוח עמוק ויסודי בנושא זה בין כל גדולי ישראל מהזרם המרכזי ובין האדמו"ר מסטאמר זצ"ל והקנאים הירושלמים. הראשונים דגלו בהכרה דה פאקטו והכלה של המאבקים עם המדינה לנושאים שהנשמה תלויה בהם. התוצאה הייתה פריחה של עולם התורה בהיקפים שכמותם טרם היו מאז חורבן הבית. הראשונים דגלו בהתנתקות שתוצאותיה אף הן ידועות: שכונה אחת בירושלים ואחת בבית שמש המתוחמות בחומות המכילות כמה אלפי קנאים בלבד. ולא אנחנו שנכניס את ראשינו בין ההרים הגבוהים.

הגיוס בכפייה לו ציפו חוגי הקנאים-ואנשי הפלג הירושלמי שהפכו לגרורה אידיאולוגית ותקציבית שלהם - היה מסיים את הוויכוח הזה בשנת תשע"ז. כשלוש מאות אלף חרדים היו הופכים לאזרחים סוג ב' ונאלצים להתפרנס מהפגנות נגד קברים והשגחות כשרות של בד"צים.

בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ומתקציביהם אין אנו מתפרנסים. ומי יחזיק את כל עולם התורה ואלפי מוסדות התורה החרדיים? בבית המדרש ברודני ובעוד כמה בתי מדרש בוויליאמסבורג יש עוד הרבה שולחנות הממתינים לשד"רים.

ופתאום החזון הזה נגוז. אין התבדלות ואין מלחמות ברחובות. החוק החדש אינו רק דחיית הקץ ל-2023 ומתן ארכה של עוד שבע שנים (אפרופו תאריכים. השבוע ביקרו אנשי דגל התורה בבית מרן הגראי"ל שטיינמן ודנו עמו בחוק החדש. גפני הציג את הדחיה בשבע שנים ואז נקטע על ידי הגראי"ל בשאלה חדה: לפני שבוע היית כאן ואמרת לי דחיה לארבע שנים. גפני הסביר שארבע שנים זו תקופת ההסתגלות הראשונה שעליה הוסיפו עוד שלוש שנים. מכל המקום השאלה הממוקדת מסבירה למי שצריך להסביר שיש בדורנו הנהגה שחרף גילה אי אפשר להונות אותה, אפילו בפרטים הקטנים ביותר), החוק החדש קובע שגם אם לא תהיה עמידה ביעדים לא יהיה מצב של גיוס מחויב חוק ומלחמת גוג ומגוג בין חילונים וחרדים במדינה.

במקרה הגרוע ביותר הסמכות חוזרת לשר הביטחון, שיחליט האם הוא בכלל רוצה לגייס וכמה. דומה שחוץ מאנשי הפלג והתורמים ברודני אין מי שיצטער על כך.

גירוש ספרד
הכרוזים ברחובות ומאמרי ההסתה בעיתון היו רק קצה הקרחון של הקרב האמיתי נגד חוק הגיוס החדש. המערכה האמיתית התנהלה מאחורי הקלעים והשתתפו בה משלחות של קנאים ותומכיהם מצד אחד, וראשי המפלגות החרדיות מצד שני. בשלב מסוים דומה היה שידם של הראשונים תהיה על העליונה.
למרבה ההפתעה מצאו משלחות אנשי הפלג אוזן קשבת גם בתוככי הזרם המרכזי הליטאי. בעקבות הפגישות דרש אחד מראשי הישיבה בגבעה הכי גבוהה של בני ברק לכנס את מועצת גדולי התורה של דגה"ת לדון מחדש בחוק הגיוס. ראש ישיבה מגבעה אחרת בירושלים הוקלט בסתר על ידי אורחיו כמי שאומר שהוא ועוד כמה מחברי מועצגה"ת לא ראו את כל פרטי החוק. ההקלטות נחשפו בדרשות ובכתובים שעשו מהם מטעמים.

דגל התורה טיפלה במהירות בניצני המרד שהחל להתפתח. אישים בכירים בדרג הרבני של התנועה נשלחו לראשי הישיבות האמורים והציגו את החוק במלואו, על יתרונותיו ועל חסרונותיו. מלאכתם לא הייתה קשה במיוחד. בפרט לאחר שהציגו ראיות לכך שכל פרטי החוק היו לעיני מרן הגראי"ל שטיינמן וקיבלו את אישורו.
את ההצלחה היחסית שלהם נחלו משלחות הקנאים במגרש הש"סי. מקורביו של יו"ר התנועה אריה דרעי אומרים שאת הלחץ שניכר על פניו במשך כמה שעות השבוע הם זוכרים רק מליל ההמתנה המיוסרת לתוצאות הבחירות. דרעי, אומר לנו אחד המקורבים, נראה כמי שהשמיים עומדים ליפול לו על הראש.

האירוע המצער הזה נרשם באור ליום שני השבוע, פחות מח"י שעות לפני תחילת הדיון על חוק הגיוס המחודש. המקום: ביתו של נשיא מועצת החכמים הגר"ש כהן בעיר העתיקה בירושלים. אורח מוזמן נוסף: חבר הכנסת יואב בן צור. הרקע: שינוי דרמטי בעמדתו של בעל הבית בכל הקשור לחוק הגיוס החדש.

בדרך לעיר העתיקה עשה דרעי קצת שיעורי בית שהבהירו לו עד כמה מלאכת השכנוע שלו עומדת להיות קשה. לגר"ש כהן יש מחותן הנמנה על חוגי העדה החרדית הספרדית שאינם הולכים להצביע בבחירות. אם לא די בכך הוא זכה לנכדים בני תורה יקרים שאיכשהו יצא שרבים מהם משתייכים לזרם הנקרא בעגה הישיבתית 'מחבלים' (הקשר בין המחלוקת בפוניבז' לפלג הירושלמי 'שווה' מאמר בפני עצמו). לא קשה לנחש איזו תמונה שחורה משחור הציגו בני המשפחה בפני נשיא מועצת החכמים. לתוספת חיזוק פקדה את ביתו בשעות הבוקר של יום ראשון משלחת של רבני הפלג שהתריעו על גודל הסכנה.

מעבר לטענות הידועות נגד החוק - יעדים, הסכמה עקרונית לגיוס, חשש מפני העתיד - ניגנו המתנגדים גם על הכינור העדתי. לטענתם, כל החוק הוא סוג של מזימה לפטור את בני הישיבות האשכנזיים מגיוס ולשלוח לצבא בני ישיבות ספרדים תמימים.

הכיצד ייעשה דבר כזה במדינת חוק מתוקנת? הנה ההסבר שהוצג בפני נשיא מועצת החכמים וקודם לכן גם בפני חבר המועצה הגר"ש בעדני. החוק, לטענתם מבוסס על יעדים ועל פיתויים להתגייס בדמות מסלולים מותאמים לחרדים. על מי יעבדו הלחצים והפיתויים? שימו לב לתשובה: "לא על המגזר האשכנזי שמלומד במלחמות אידיאולוגית מאז ימי ההשכלה באירופה, אלא על הספרדים התמימים בנתיבות ובביתר עילית. משפחות ששולחות את ילדיהן לת"תים וישיבות קדושות, אך לא ממש מבינות מה רע אם אחרי כמה שנים בישיבה הבן ילך לצבא ומשם לעבודה". סוף ציטוט של אחד מחברי המשלחת. כלומר: האשכנזים יישארו ללמוד, והיעדים יושגו מתוך בני התורה הספרדים.
דרעי שקלט את רוח הדברים עוד בדרך לבית נשיא ה'מועצת' הבין שמחכה לו עבודה קשה. אבל רק כשנכנס לשם הבין עד כמה. הוא עוד לא הספיק להתיישב בכיסא וכבר נחתה עליו ההודעה הדרמטית: "זה חוק גרוע מאוד שיפגע בתלמידים שלנו, ואסור להצביע עבורו".

האיש נשם עמוק עמוק והתחיל לדבר. כבוד הרב, כך דרעי, כל הסכנות שיש בחוק הזה קיימות כבר בחוק שעבר אצל הממשלה הקודמת. יש שם יעדים, יש שם פיתויים. כל ההבדל הוא שבחוק של לפיד - בעוד שנה וחצי אם אנחנו לא עומדים ביעדים הם ישלחו צווי גיוס לכל בני הישיבות ללא יוצא מן הכלל. המשפחות האשכנזיות אולי יעמדו בזה שהילדים שלהן יצטרכו להתחבא מהצבא, אבל הרבה משפחות ספרדיות תמימות לא יעמדו בזה שהבנים שלהן עריקים מהצבא. החוק החדש נותן ארכה של שבע שנים שגם אחריה לא ייצאו צווי גיוס לכולם אלא רק שר הביטחון יחליט.
אבל הגר"ש כהן לא הרפה. "מה שלפיד והרשעים הצביעו היה בלעדינו. אבל אם אנחנו מצביעים כעת על החוק זה מוריד את הערך של לימוד התורה. בחורים בישיבות יחשבו שבגלל שהצבענו בעד החוק הזה יש היתר ללכת לצבא".

דרעי: כבוד הרב. עוד לפני החוק החדש הזה התגייסו לצבא בשנה האחרונה 2,300 חרדים ולפי הנתונים של הצבא בשנה הבאה יבואו עוד יותר. מאיפה באים כל המתגייסים האלה? חלק גדול הם נושרים מהישיבות. בחורים שלא טיפלו בהם, ומצאו את הדרך לרחוב. חלק שני זה אברכים שלא היה להם כסף לשלם במכולת, בגלל שקיצצו בקצבאות. הכוללים לא משלמים הרבה חודשים. מה יעשו המסכנים? הלכו והתגייסו לשח"ר וכל מיני מסלולים של הצבא שיש להם פרנסה.

הגר"ש כהן: "אני ראש ישיבה ואתה צודק. חלק מהבעיה שלנו היא נושרים. מה עושים עם זה?".
דרעי: האמת שזו בעיה שלנו, לא של הצבא. יש משגיחים שעובדים כמו בסרט נע של פס ייצור, כל מוצר פגום שהם רואים הם מוציאים החוצה. מה שאנחנו בכנסת יכולים לעשות זה לטפל בהם אחרי שהם יוצאים. הנה, בתקציב החדש יש עשרות מיליוני שקלים לטיפול בנוער נושר שש"ס השיגה. אם נטפל בהם כמו שצריך הם לא ילכו לצבא אלא יחזרו לישיבות או למוסדות מיוחדים בשבילם.
הגר"ש כהן: "אני שומע".

דרעי: יש לנו גם בעיה קשה עם המצוקה הכלכלית של האברכים שדוחפת אותם לצבא. גם בזה ברוך ה' טיפלנו - החזרנו את קצבאות הילדים, יש הבטחת הכנסה לאברכים, יש עוד מאות מיליוני שקלים לכוללים שיוכלו לשלם לאברכים. בשנה הבאה בעז"ה עוד נגדיל את התקציב לישיבות. אבל אם נצביע נגד חוק הגיוס לא נקבל שום דבר, רק צווי גיוס לכל עולם התורה בעוד שנה וחצי.

ובלי מובאות ממרן זצ"ל כמובן אי אפשר. דרעי סיפר שב-92, כאשר הוקמה ממשלת השמד הידועה של רבין ואלוני, אחת הסיבות שהניעו את מרן להורות לש"ס להצטרף היה החשש מגיוס בני הישיבות. בכנסת דאז היה את רפאל איתן (רפול) שרץ לבחירות וקיבל שמונה מנדטים בגלל ההבטחה לגייס חרדים. מרן חשש מזה ולכן אמר לנו להצטרף - חשף דרעי בפני הגר"ש כהן את מבואות ההיסטוריה.
בסופה של השיחה חזרה לדרעי הנשימה.

ההוראה החדשה שקיבל הייתה תמיכה של הח"כים בחוק אך במקביל להמשיך ולעקוב אם אין פיתויים לבני הישיבות להתגייס. דרעי קיבל את ההסתייגות באהבה. אם יש רוב לחוק החדש - מלחמת גוג ומגוג עם החילונים נמנעת ואפשר לישון בשלווה. לפחות עד פסיקת הבג"ץ הבאה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!