אברהם עמרם, וטור המשאיות בחדרה

מי שהסתובב בראשית השבוע ברחובות העיר חדרה, צפה במחזה סוריאליסטי שמעולם לא ראה. רחובה הראשי של העיר, כמו גם מבואותיה באזור כביש 4 וכביש 9 נחסמו לתנועה. אך לא על ידי מחסומים ואף לא על ידי המשטרה. הכביש נחסם בעקבות תהלוכת משאיות וכלי עבודה כבדים. למעלה מ-100 משאיות, דחפורים ורכבי תובלה נסעו להם באטיות. המאפיין של כל כלי העבודה, היה הלוגו הטבוע בהם: "חברת אברהם עמרם ובניו".

תשאלו מה פשר התהלוכה? השבוע נפטר בפתאומיות אברהם עמרם, בעלי חברת הבניה המוזכרת לעיל. אברהם עמרם מוכר לישראלים רבים מסיפור נפילתו בשבי בסוף שנות השבעים, לאחר היתקלות עם חוליית מחבלים בלבנון. הוא היה חייל מילואים שעבר מחסום צה"לי עם חמישה חיילים נוספים, ומצא את עצמו מול המחבלים. ארבעה מחבריו נהרגו, אחד הצליח להימלט. עמרם נתפס בשבי, ובמשך 340 יום הוחזק אצל אנשיו של אחמד ג'יבריל, מנהיג החזית העממית לשחרור פלשתין, במפקדה הכללית בסוריה.

לאחר כ-11 חודשים הוא שוחרר בעסקת השבויים הראשונה שביצעה מדינת ישראל אי-פעם. הוא התגורר בכל השנים בעיר חדרה, והקים את חברת הבניה, מהגדולות בארץ.

זמן מה טרם מותו, הוא ניגש לכל הנהגים שעבדו אצלו, וביקש מהם שכאשר ימות, יבואו ללוותו עם המשאית בדרכו האחרונה. והדבר היה לפלא. אברהם היה ידוע כאיש צנוע ונחבא אל הכלים, ומה פתאום הוא מבקש בקשה גרנדיוזית שכזו, שיבואו ללוותו עם הכלים הכבדים?

*

מהיכרותי עם האיש, אני יכול לשער שהוא בא ללמד את כולם לקח חשוב ועצום, שכל מה שאדם צובר בעולם החומרי, לא הולך יחד עמו. "הנה, ראו משאיות, מנופים וכלי עבודה, ומה אני לוקח עמי לקבר? מאומה. המשאיות ילוו אותי עד הקבר. אבל לא מעבר לזה. כי מה שמלווה את האדם לאחר פטירתו, אלה המעשים הטובים שעשה".

*

הדבר הזכיר לי את הסיפור הידוע על יהודי עשיר ובעל נכסים, שלפני פטירתו קרא לבניו וביקש מהם בקשה אחרונה "שייקברו אותו עם גרביים". הבנים לא הבינו את הבקשה, אבל הוא דרש מהם להבטיח לו שכך יעשו. אחרי שנפטר באו הבנים לחברא קדישא וביקשו מהם שיקיימו את צוואת אביהם, הלכו לשאול דעת תורה, והרבנים פסקו שאפילו שזו בקשתו האחרונה של הנפטר ו"מצווה לקיים דברי המת", אך הבקשה המוזרה הזו אינה לפי הלכה, לפיכך אסור לקיימה ויש לקברו רק עם התכריכים.

אחרי הלוויה חזרו הבנים לביתם ופתחו את הצוואה, שם רשם להם האב כך: "מכל הכסף הזהב והנכסים שהיו ברשותי, אפילו גרביים לא יכולתי לקחת עמי לקבר... מה כן לקחתי עמי? רק מצוות ומעשים טובים שעשיתי, שאלה ילווני לנצח נצחים, כי מה שמלווה את האדם, אלו הם מעשיו הטובים שנחקקו בנפשו ובאישיותו..."

*

במשנה באבות כתוב: "בשעת פטירתו של האדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד". במקרה של הקבלן המנוח אולי היה נדמה שחלק מכספו ונכסיו מלווין אותו בשעת פטירתו, אבל גם זה עד הקבר... בזה אין תחבולות אלא רק מעשיו הטובים של האדם מלווים אותו לעולם הבא ומסנגרים עליו לפני הקדוש ברוך הוא. "והלך לפניך צדקך - כבוד ה' יאספך".

האדם בכל חייו משקיע בחומר, בכסף ובזהב, אך שוכח שלמעלה הוא יקח עמו רק מצוות ומעשים טובים. לפעמים, מהאנשים הפשוטים המסתובבים בנינו, אנו יכולים ללמוד המון. הלוואי ונלמד כולנו על עיקר וטפל – ונדע היכן להשקיע.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!