"עושים עליהם סיבוב ניצול שכול"

אין כמעט אדם במדינת ישראל, שלא שמע על החתונה הערב של אריאל ושרה תחיה. אין, כמעט, יהודי בעולם שלא שמע על הטרגדיה המרה שפקדה את משפחתה של הכלה.

לפני כשבועיים אמורה היתה להתקיים בבנייני האומה בירושלים חתונת זוג, אלמוני למדיי, לבית משפחות ביגל-ליטמן. חתונה משמחת, אירוע מרגש של עוד זוג שבונה את ביתו - אך לא מעבר.

החתונה המפורסמת ביותר במדינה הגיעה לכך שלא בטובתה: ביום שישי, בדרכם מקריית ארבע לשבת חתן במיתר, נרצחו האב והבן לבית משפחת ליטמן.

הרב יעקב ונתנאל בנו היו מוכנים, במיטב מחלצותיהם, לשבת המיוחדת. מרצחים שפלים ארבו להם סמוך לעותניאל וריססו את רכבם בכדורים, שקטעו את השמחה.

החתונה, שהייתה אמורה להתקיים ביום שלישי באותו השבוע, נדחתה ליום חמישי הנוכחי. בטווח הזמן הזה נעו שתי המשפחות, ובמיוחד הכלה שרה תחיה, בין אבל לשמחה. בין יגון לאושר. היא מתחתנת, זו שמחה. אבל בלי אבא. ובלי נתנאל. הי״ד. השמחה אינה שלמה. סערת רגשות שלא תתואר במילים.

עם ישראל, כדרכו, השתתף עם המשפחה לכל אורך הדרך. מהדיווחים הראשונים על ירי קטלני בדרום הר חברון, ועד לחתונה הציבורית משהו, שהתקיימה אמש. עם ישראל התאבל, הצטער, ליווה למנוחות, ניחם את המשפחה, התרגש למשמע קביעת תאריך חדש, ואף השתתף בחתונה של הזוג.

חוץ מההשתתפות הרגשית, הייתה גם השתתפות מסוג אחר: אתמול פורסם כי סוכנות רכבים העניקה לזוג הטרי רכב במתנה. בנוסף, אדם פרטי בחר לממן לזוג שלושה חודשי שכירות במתנה, וגרם לכלה הנרגשת לשלוח לו מכתב תודה במתנה, המכתב דלף. יוזמות רבות נוספות, מסחריות ופרטיות, גלויות לעין יותר או פחות, בוצעו על ידי גופים ואנשים שונים.

כל היוזמות הברוכות הללו גורמות לציבור הרחב שמסתכל מהצד לתחושת הערצה ו״כפיים״: איזו אמפתיה. איזה לב טוב יש לחברות ולאנשים פרטיים שמפרסמים כי תרמו כך וכך לזה ולהוא, בפרט אם יש כאן סיפור אנושי קורע לבבות. ואכן, הם גם ראויים להערכה וברכה, אבל מה שמציק לי זה המניע. האם אין כאן ניצול ציני של סיפור אנושי למטרות פרסום?

נכון, אנו לא באים לפסול קריאה לעזרה. הדבר מבורך וחשוב. אך לא ניתן להתעלם מהתחושה שאולי, ואני אומר זאת בזהירות, אולי נח לתורמים לעזור לזוג המוכר. אולי טוב להם לתרום דווקא לאנשים שנמצאים בכותרות. אולי נחמד לצלם רכב שיורד לו מעדנות ממשאית, עטוף בסרטי חתונה מנצנצים, דווקא כשמדובר בחתונה מתוקשרת.

האם ישנם אנשים שתורמים דווקא למקום מסויים, דווקא לזוג מסויים, דווקא דברים מסויימים, וכמובן דואגים לפרסם - וכל זאת רק לשם שמים? האם יש בתרומות המיוחצנות הללו גרם של ניצול ציני של הטרגדיה לצורך פרסום? האם התרומות האלו היו נתרמות גם לזוג פשוט שמתחתן בלי פרוטה בכיסו?

והעיקר, האם יש גורמים עסקניים כאלה ואחרים, המשתמשים בטרגדיה כזו כואבת כקרדום לקידום דברים אחרים?

בטח תשאלו למה דווקא עכשיו? הרי התופעה הזו קיימת במקומות ומישורים נוספים, מה עורר אותי להציף כעת את השאלה. וכאן אני רוצה לומר כי הגבורה ועוצמות הנפש של המשפחה היקרה הזו שבתה את ליבי. מאז ההלוויה קורעת הלבבות במוצאי שבת בהר-המנוחות, עקבתי אחר כל פיסת מידע וראיון של בני המשפחה - הם ריגשו וחיזקו אותי מאוד.

לא הכרתי אף אחד מבני המשפחה, עד לאותן דקות בערב שבת כששמות ההרוגים נודעו. אך מאז, אני ממש במעקב אחר בני המשפחה המיוחדת זו. לא הכרתי ולא ראיתי אנשים כה ערכיים, כה חזקים באמונה ה', כל כך פשוטים מצד אחד ומצד שני מיוחדים, הכי מיוחדים וגבוהים שיש.

דווקא בגלל זה מציק לי בלב, כי קיימת אפשרות שגורמים זרים "עושים עליהם סיבוב" תוך ניצול השכול והשמחה בצל הטרור.

תחשבו על זה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!