"חסידים שוטים באו להרביץ לרב"

נפל דבר בישראל. אלימות קשה נגד רב, ת״ח, מורה הוראה בישראל. הרב זמיר כהן מראשי תנועת התשובה בארץ ובעולם, הוכה באלימות לאחר שסיים הרצאה רבנית למבקשי תורה, דעת ובינה. המכים: יהודים עבדקנים, חסידי רב, מחזיר בתשובה ידוע אחר.

סכסוכים בין חצרות, פלגים, שיטות, יורשים למיניהם ידענו. הרמת ידיים מכוונת ומאורגנת נגד אישיות רבנית בכירה בסיום שיעור! שומו שמיים! זה לא ויכוח שהתלהט ויצא משליטה. זה אפי׳ לא ויכוח או מאבק על שליטה בעמדות כוח ונכסים. זה חסידים שוטים, שבאו ל״הרביץ״ לרב אחר, באמתלא של הגנה על ״כבוד רבם״!

עפרא לפומיה: את כבוד רבם ומורם, רב ידוע ומפורסם, שגדולי ישראל סמכו ידיהם עליו, ת״ח ואישיות בכירה בתנועת התשובה! השפילו עד עפר ופחות!
בבחינת, אלו תלמידך???? היכן תורה ופירותיה שנטעת במוחם? היכן ״עדינות של בן תורה״ אמיתי??
עליהם ניתן לומר: ״באו לברך ונמצאו מקללים״.

״הפטנט״, של לחנך ״בידיים״ באלימות גופנית ומילולית גם מצד בני תשחורת משולהבים וטיפשים, גונה בחריפות ע״י כולם. על אחת כמה וכמה כשהוא מתבצע ע״י אנשים מבוגרים בעלי משפחות, שבמקום להיות עם משפחותיהם, או שקודים על תלמודם, בחרו באלימות כדרך. האלימות חייבת להיעקר, להיות ״נטע זר״ במחנה. היא בבחינת ״רבם דקרו״. כבוד רבם שלהם.

אין מנוס מ״לחשוב״ ולהפנים. שברגע ״שהותרה הרצועה״ בהפגנות אלימות נגד ״מוסדות שלטון״ ושלוחיהם בנושא ״חיטוטי שכבא״. חסימת צירי תנועה ראשיים בנושא גיוס בני ישיבות. מלחמות פונוביז הידועות לשמצה. כשהותרה הרצועה, נופלות המכנסים, ו״ערוות הציבור החרדי״ מתגלה ונחשפת.

עדיין ניתן לומר למשחית! הרף!! הסר ידיך. מחאה כן. אלימות לא ולא! כוחו של הציבור החרדי לאורך הדורות, ״בפה״. בתפילה, במחאה, בזעקה, בתחנונים. בפה ולא ביד. אוי לנו שלכך הגענו.

השבוע אסיים באפיזודה לא שיגרתית:

השבוע, השתתפתי, פיזזתי ורקדתי עם מאות אנשים בשמחת הכנסת ס״ת של ר׳ משה הלפרין לביהמ״ד טשורטקוב העתיק בצפת.

מאחורי ביהמ״ד העתיק וס״ת שהוכנס, יש סיפור. בית המדרש חווה רנסנס. המתפללים התמעטו והתקיימו תפילות רק בשבתות. גם אז, המניין מצומצם.

המבנה שופץ ובסיוע ר׳ משה נפתח בו כולל אברכים, ו3 תפילות כסדרם כל ובכל יום. ס״ת שהוכנס, הינו ספר עתיק בן 110 ששופץ, הוגה ותוקן, אות אות, מילה מילה, בעלות כבדה ומכופלת. ואכן יש עניין מיוחד בשיפוץ ס״ת עתיק וחידושו, למרות העלות הכפולה.

כשבחוץ יהום הסער וההרג, אנשים נדקרים, נדרסים, נפצעים ונפגעים מדי יום ביומו. מחדרים אימה, הדרכים סכנה וברחוב פחד. נאספים מאות רבות של אנשים, נערים, נשים וטף ברחובה של עיר. באחדות ואהבת ישראל נדירה! חסידים עם שטריימלך ובגדי שיראין. סרוגים, לצד ברסלברס ארוכי פיאות, חבדניקים עם דגלי משיח צהובים. בני-תורה בפראקים, חליפות שבת עם ״עמך״ בבגדי יום יום. בני-ישיבות בחולצות לבנות וכובעים שחורים ומקפצים טפח למעלה, מפזזים ומרקדים לכבוד התורה, שמחה שפורצת ועוברת גבולות ומקרבת הלבבות בלכידות נפלאה.

יש ונאחזות ״דמעות״. עינים רבות דמעו ונרטבו במעמד. דמעות שמחה וגיל, ״אשרי עין ראתה זאת״. שמחת כינון וחידוש בית המדרש ותלמודו, יחד עם שמחת שיפוץ וחידוש ס״ת עתיק. חדש בניחוח של פעם. הלבבות פועמים בעוז, הרגלים רוקעות בכוח, הגוף מתעלה ועולה. נצחון הרוח היהודית העתיקה, שלא נס ליחה ואדרבא, מפעמת ומפעימה.

שיא האירוע לדידי, כשס״ת העתיקים הובלו מהיכל הקודש ונישאו בגאון ובגובה, ברחובה של עיר לקראת קבלת ה״רע החדש״ - ס״ת המחודש. אזי, ראיתי והבנתי בחוש, את סיפור שרשרת הדורות, טבעת בטבעת אחוזה. זהו ״עם הנצח״. כאן ועכשיו ניתן לומר: ״נצח ישראל לא ישקר״. זה העם ששרד חורבנות ובונה היכלות. יכול נוכל להם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!