טבק או סוכרייה, העיקר לא לדבר בתפילה. קוק שב מבורו-פארק

1.ערב שבת. שכונת בורו-פארק, ברוקלין, ניו-יורק. מאות חסידים בלבוש שבתי נוהרים לרחוב שמניינו 'יסוד שבמלכות'. פניהם מועדות לעבר בית-מדרשו של כ"ק האדמו"ר מבאבוב. הוא יושב במקומו, לגופו בעקיטש'ע שחור, מתפלל בהתלהבות.

לפתע, בעיצומה של התפילה, הוא נוטש את 'כסא המלכות' ומתחיל להלך אנה ואנה – מזרח ומערב, צפון ודרום – בין ספסלי החסידים.

הוא צופה ומביט, סוקר ומונה: מי מבין תלמידי הישיבה נעדר מן התפילה (אחר-כך יברר שמא לא הרגיש טוב), ובעיקר – מי מעד בלשונו, ושכח את כלל-היסוד "אסור לדבר בשעת התפילה". כאשר מדובר בחזרת הש"ץ, המבט יהיה נוזף יותר, שהרי השולחן-ערוך כתב על-כך בחומרה: "לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפילה, ואם שח הוא חוטא, וגדול עוונו מנשוא, וגוערין בו".
תקופה קצרה לאחר שעלה על כס-ההנהגה, החל ה'באבובע'ר' רוּב בהנהגה זו. אחד המשמשים בקודש ניסה להעיר לו, ביראת הכבוד הראויה: "אין זה מכובד שהרבי יסתובב בין החסידים בשעת התפילה".

"אני מוכן לוותר על כבודי, למען כבוד התפילה", השיב לו הרבי. אם לא די בכך, הוסיף: "גם אם יהיו חסידים שיחליטו להפסיק להתפלל אצלי בגלל המאבק שלי בנושא הדיבורים בתפילה, גם לזאת אני מוכן".

אין אלה דיבורים בעלמא, כי אם מעשים בפועל. ומעשה שהיה באורח שהגיע מעיר רחוקה לתפילת שבת בבית-מדרש גדול זה, ופגש בחבריו משכבר הימים, והחל משוחח איתם בשעת התפילה. הבחין בכך הרבי, ושיגר אליו את גבאיו להעיר לו. משלא נענה לקריאות, קם הרבי, ניגש למקום האורח, הושיט את ידו, וליווה אותו עד לפתחו החיצוני של בית-המדרש.

ממנו ילמדו וכן יעשו. אסור לדבר בשעת התפילה.

2.
יום למחרת השבת, פגשתי ברחובות בורו-פארק את הרה"ח ר' יואל קלפהולץ. הוא עסקן ירושלמי פעיל, מאיר-פנים לכל אדם, ממייסדי ארגון זק"א. לניו-יורק בא כחלק מפמליית רבו, כ"ק האדמו"ר הצדיק הסגפן מרחמיסטריווקא. הוא מנצל את השהות כדי להפיץ את תרופת ה'פטנט' שלו - ה'שְתִיקוֹפֶן'.

ר' יואלי מקדים שלום לכל אדם, ומגיש בפניו את ה'תרופה', בליווי דף-הסבר בלתי-שגרתי: "השתיקה בתפילה משפיעה ומונעת באופן מיידי את כל בעיות הבריאות למיניהן וכן גורמת לפרנסה ברווח, לנחת, לאריכות ימים, לזיווגים הגונים, לאושר תמידי וכו'.

"תופעות לוואי: פחות ביקורי רופאים, בדיקות ותרופות; פחות ריצות לגמ"חים; פחות עצבות, מרירות ועוגמת-נפש; פחות טלפונים לשדכנים; מופץ על-ידי יואל קלפהולץ".

הסטיקר מודבק על ה'תרופה' עצמה, המוגשת בדמות סוכריה למציצה או קופסת טבק זעירה להרחה. אלה ניתנות להזמנה מיוחדת עם כיתוב מיוחד עבור בית-המדרש שלכם, או לכבוד שמחת ה'אופרוף' במשפחתכם.

"יצאנו במבצע עולמי בגלל המצב הביטחוני הקשה בארץ ישראל", מסביר יואלי. "גדולי ישראל אמרו לי כי החיזוק בנושא השתיקה בתפילה חשוב מאי-פעם. אני מוכן לבוא לכל מקום, כדי לדבר על הנושא ולארגן חומרים כתובים".

"אני לא המצאתי את זה", הוא מסביר. "בכל תחום בחיים אנחנו נעזרים באנשי מקצוע. כך גם בתחום ה'מורא מקדש' אנו צריכים לממש את הזכויות שלנו, כפי שהבטיח בעל 'תוספות יום טוב' ב'מי שבירך' שתיקן לכל מי ששומר פיו ולשונו שלא לדבר בעת התפילה – "הקב"ה ישמרהו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, ויחולו עליו כל הברכות הכתובות בספר תורת משה רבינו ובכל ספרי הנביאים והכתובים, ויזכה לראות בנים חיים וקיימים ויגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים, ויעבוד את ה' אלוקינו תמיד באמת ובתמים". כן, את כל זה אנחנו יכולים לקבל על-ידי שתיקה בשעת התפילה.

"כל סוגי המתפללים – חסידים וליטאים וספרדים כאחד – מקבלים את ה'פטנט' בהתלהבות רבה, כי הוא נעשה בסבר פנים יפות תוך שמירה על כבודו של כל אדם. אתה לא צועק על אף אחד, אתה פשוט נותן לו קופסת טבק או סוכריה, ולצידה הסבר חיובי מדוע משתלם לו להיזהר לא לדבר בתפילה".
ר' יואלי מעניק לי קופסת טבק עליה מופיעים ראשי תיבות של ה'טַאְבִּיק' – כך במקור: "טאט'ע, בענט'ש יידישע קינדער!". אמן.

3
בזמן שעקבנו אחר המאבקים ברומו של עולם – מי יזכה להאכיל 'פת שחרית' את מתפללי בית-הכנסת 'איצקוביץ' בבני-ברק, 'קופיקס' או 'שלוימהל'ה'? – פספסנו ידיעה דרמטית פי כמה: הושלמה הקומה החדשה ב'מפעל התפילות' הגדול בעולם.

את הקומה החדשה, הממוקמת מתחת לאדמה, גיליתי השבוע, בערב בהיר, ללא ידע מוקדם, בשעה שאני מחפש מניין לתפילת ערבית. המחזה היה מרנין: שישה אולמות שטיבלא'ך חדשים ומפוארים (בנוסף לששת אולמות התפילה בקומת הכניסה ולבית-המדרש הגדול השוקק תורה, בקומה העליונה), המעניקים טעם חדש ומשודרג לתפילה רגילה של חול.

פעם נהגו לספר כי באיצקוביץ' תוכלו למצוא שתי תפילות באותו זמן, זה של מקדימי-המקדימים וזה של מאחרי-המאחרים: בסוף הלילה – ערבית ושחרית; בתחילת הצהריים – שחרית ומנחה; ובשקיעת החמה: מנחה וערבית.

היום, זה כבר לא ממש רלוונטי. שמחתי לגלות מודעה מטעם הנהלת בית-הכנסת, המבקשת 'לחדד נהלים' (כלומר, הכללים היו קיימים מאז ומתמיד) לרגל חנוכת הקומה החדשה: ובכן, באופן רשמי, "שום מנין שחרית לא יתחיל כאשר הזמן הוא פחות משעה לפני חצות היום", "מנין אחרון למנחה לפני השקיעה", ו"מנין ראשון לערבית לא פחות מ-20 דקות אחר השקיעה".

לחסידים 'מהדרים' שיגחכו על 'חידוד הנהלים', נזכיר את אמרתו של רבי נחמן מברסלב זיע"א, מענקי תנועת החסידות: "תפילה בכוונה לאחר זמנה, כמוה כנענוע לולב בימות החנוכה".
כך או כך, איצקוביץ' של היום הוא מפעל-חייו של הגבאי ר' יצחק שיינין, המכתת רגליו לרווחת המתפללים. מגיע לו צל"ש. וכוס קפוצ'ינו מהביל.

4.
אם תזדמנו לבורו-פארק, הנה שני אירועים נוספים שלא כדאי לכם לפספס בחצר הקודש באבוב:
בדרך ל'טיש' המיוחד של ליל שבת – שבמרכזו אמירת ה'תורה' והשירה המיוחדת לבאבוב – הציצו אל מתחת לאדמה, ותגלו מאות איש, חסידים וליטאים, הוגים בתורה בקול רם. בית-מדרש מפואר זה – 'משנת יונה' שמו, לע"נ הרה"ח יונה רובין ז"ל, תרומת בנו הרב לייב'ל, מנגידי החצר – עשיר בספרים והוקם במיוחד למטרה זו. למטה – טועמים מהספרים הקדושים, למעלה – מתבשמים מה'טיש'.

כנסו גם לסעודה שלישית ('שַׁלֶשִׁידֶע'ס') הנמשכת 25 דקות – על השעון – המוקדשות כולן לזמירות שבת באפילה מוחלטת, ובמרכזן קבלת עול מלכות שמים, המעוררת לתשובה. 'רעווא דרעווין' באמת. והכל, בנעימה הבלתי-נשכחת של באבוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!