על המחשבות מאחורי החיוך של אסתר פולארד

כמו כל עם ישראל, וכנראה גם היושבים באמריקה הגדולה, אני מביטה על תמונתה של אסתר פולארד, עומדת נרגשת מאחורי בעלה, יהונתן, ששוחרר מבית הכלא האמריקני ביום שישי האחרון.
החיוך המאושר על פניה אינו מצליח לגרום לי להיות שם רק עם השמחה בלבי. שלא תבינו לא נכון. ברור שאני שמחה בשבילה, בשבילו, בשביל המשפחה, זה נשמע לי כמו אחד המאורעות המרגשים ביותר שקיימים. סה"כ יהונתן יושב בכלא משנת 1985 – שזו השנה בה נולדתי. אני מנסה לחשוב מה הספקתי לעשות מיום היוולדי, כמה תמורות חלו בחיי, כמה השתנו המאורעות סביבי, ובכל הזמן הזה הוא ישב כלוא מאחורי סורג ובריח. זה מרגש – ברור.

אלא שמאחורי החיוכים והלב המאושר, ישנה מחשבה שלא ממש מרפה בתוכי. מה גרם לה להינשא לו?
אסתר נישאה ליהונתן פולארד לאחר 8 שנים בהן ישב בכלא, ולפניו עוד 22 שלמות.

האם זה הגיע מכוח האמונה כי ישתחרר בקרוב? האם האידיאל היה כה עוצמתי שהיא ויתרה על חיים רגילים של אישה נורמטיבית שחפצה לחיות לצד בעלה ולהקים משפחה? הרי היה ברור שהיא לא תצליח להגשים חלום של הקמת משפחה, עם בעל שחי בכלא ויחיה בו עד שיהיה בן 60 – אז איך?

אומרים שהרצון הכי גדול של אישה זה ללדת תינוק. שזה צורך טבעי שקשה להלחם בו, ולא סתם ישנה שכחה על טבעית לרגעי האימה מחדר הלידה, כי אם לא היו נשכחים מאיתנו, הנשים – לא היינו רוצות עוד ללדת.

אבל כשאסתר החליטה להינשא ליהונתן, זו לא היתה חתונה שכל אישה חולמת עליה. שמלה לבנה, אולם מואר, מוזמנים שאוכלים ורוקדים, ואחר כך הולכים הביתה כדי להתחיל יחד חיים חדשים ולבנות בית מלא צחוק של ילדים.

זו חתונה של אישה שלאחר מכן שבה לביתה הריק, למלחמות ההתשה מול ממסד ענק ודורסני, בלתי מתפשר, בוגדני, כזה שזנח את האדם לו נישאה, ויישב בכלא משך זמן בו יכול היה להיות לה ילד שיכול היה להיות אב בעצמו.

יותר משני עשורים – זה כמעט בלתי נתפס. זה עוצמתי בעיניי, וזה לא ממש קיים עוד בדור שלנו. זה ממש מתאים לאורח החיים שיהונתן הכיר כשנתפס. אפילו פלאפונים לא היו... התמונות שלו עפות היום בווטסאפ, והוא אפילו לא יודע מה זה.

אני ממשיכה לקרוא פרטים על שחרורו, על פועלו השנוי במחלוקת, על ההתערבות של שמעון פרס – שלא ברור בדיוק מהי באופן מדויק, ואני מגלה עוד אישה בסיפור. זו שהיתה אשתו הראשונה של פולארד, אן, ושגם היא ישבה בכלא בעקבות מעשיו של בעלה באותה תקופה.

בכל השנים שעברו היא נותרה ללא בן זוג. כשהשתחרר קשה היה לה לכלוא את רגשי השמחה שהציפו אותה. היא סיפרה על תקופה לאחר שחרורה מהכלא, בה אושפזה בבית חולים, "הגיע למיטתי אדם שהציג את עצמו כעורך דין שעובד עם מי שהיה באותה עת ראש הממשלה, שמעון פרס, והניח על מיטתי את מסמכי הגירושין".

"הייתי חמש שנים בכלא, לא עשיתי רעש והייתי שקטה. איך שיצאתי מהכלא ועשיתי רעש - קיבלתי מסמכים. לדעתי זאת מזימה שנבנתה במשרד עו"ד שגם שמעון פרס קשור אליה", האשימה אן.

לאחר 30 שנה בכלא אמריקני, יהונתן פולארד השתחרר. אני מביטה על התמונה כולה, רואה אישה אחת שהיתה נשואה לו, התגרשה בצורה תמוהה ומאז חיה בציפייה כי ישתחרר ואולי היא תזכה לתשובות, ומנגד אישה שלא חיה איתו מעולם בשותפות, אך נשואה לו 22 שנה ורק מחכה שישוב הביתה. אני רואה את המבטים, את החיוכים, ולא מצליחה להפסיק לחשוב על כל הכאב והאמוציות שמסתתרות מאחורי החיוכים בתמונות – ומאחלת להם שהמציאות תהיה הוגנת כלפיהם בעשורים הבאים המחכים להם. כי המציאות לפעמים עולה על כל דמיון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!