נטפי דמעה על מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי • טור הספד

בצאת השבת קיבלתי אימייל ממנהל בית-הספר למנהיגות חינוכית המבשר את הבשורה הקשה: "בצער רב אנו מעדכנים כי הישראלי שנרצח בפיגוע ביום שישי במאלי הוא שמואל בן הלל. אנחנו נמצאים בקשר עם משפחתו ומוסרים להם את תנחומינו. נמשיך ונעדכן בהמשך בפרטים על מועד הלוויה וסדרי השבעה.

חטפתי הלם, אבוי, שמואל א' (כך קראנו לו בסדנאות) הלך מאתנו, בדרכו הרצופה שליחות ואהבה אינסופית לחינוך ולאדם באשר הוא.

הקדוש שמואל בן הלל הי"ד היה חבר סגל בכיר בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית. התמחה בתכנון, ניהול ופיתוח מוסדות להכשרת מנהיגות. איש אשכולות, גבוה קומה, מחושב ומשכיל, איש של אהבת חיים עם ברק בעיניים. החינוך היה חלק מעורקי גופו ונשמתו וכך אהבת האדם, באשר הוא.

היה קליק ביננו, הוא עזר לי הרבה בסדנאות, להתמקד, ללמוד ולהבהיר רעיונות. יש תחת ידי רשימות ממנו, של רעיונות למחקר, הצעות למבט, כלים ללמוד ולבדוק שיטות פדגוגיות פורמליות ובלתי פורמליות. הוא נתן לי כתף ביוזמותיי, דחף אותי להעמיק ברעיונות וכיוון אותי ללמוד מודלים, להרחיב אופקים, לכרות בריתות ולהכיר דוגמאות זהות במרחבים גלובאליים. הוא מיקד עבורי את המטרות, כיוון אותי ליעד, עם חשיפת החוליות הבריאות והחלשות שבשיטות הבידוק והחקר, ופיתח בי כיוונים שונים לזהות מכשולים והפרעות, לצד הזדמנויות ותמיכות.

הירושלמי (במועד קטן פרק ג הלכה ה', דף פג טור א) דן על "עשרה קרעים שאסורין באיחוי", וביניהן מורה "על רבו שלימדו חכמה". הגדרות האמוראים בהמשך הגמרא, להגדרת "רבו" מציגות שלוש עמדות בסיסיות של הגדרות - "אי זהו רבו? כל שפתח לו תחילה דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו; רבי יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו אפילו בדבר אחד".

בהמשך דברי הירושלמי מצטיירת מציאות מתאימה, בה יחסי תלמיד ורבו אינם רק שיקוף של ההלכה או של הידע: "ר' אלעזר קרע על שפתח לו תחילה; שמואל חלץ על שהאיר עיניו במשנתו". כלומר, רבי אלעזר ושמואל קורעים שניהם על דמויות שלא לימדו אותם את רוב תלמודם. דווקא הדוגמאות המעשיות הן דוגמאות של "פתח לו תחילה" ו"האיר עיניו במשנתו", הגדרות שמעצם מהותן הן אנושיות יותר, רכות יותר, נוגעות יותר, נקרעות יותר, לא מתאחות.

סיום הסוגיה מטעין את המורה מאיר העיניים במשמעויות נוספות, ופותח את העולם של תלמיד ומורה למקום חדש: "ומה האיר עיניו במשנתו? אמר רבי יוסי בי רבי בון בשני מפתיחות אחד יורד לאמת השיחי ואחד פותח כיון. מהו יורד לאמת השיחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח" - הארת העיניים במשנה היא בנקודה הזו בדיוק. בהבנת שחיית האמה, בהבנת ההתכופפות שבפתיחת הדלת אל הלימוד, בהבנה שהדלת לא תיפתח עד שתתכופף, התכופפות ככבוד וכהודאה. אבל יש עוד מפתח, והוא הפותח כיון, כלומר פותח מיד. לאחר הפתיחה שבאה עם השחיה נותן המורה לתלמידו את האור בעיניים של הפתיחה המיידית, של היכולת להיכנס בקלות, זקוף, להתבונן אל המזבח והמנורה בעיניים, ליהנות ממתיקותם. "ומתוק האור וטוב לעיניים". המפתח פותח כיוון, מראה דרך, מסמן את השביל. אופן ההצבעה אינו על ידי הערה על המסלול אלא על ידי פתיחת הדלת, דבר שבעצם עשייתו מביא לעמידה נוכח הפנים, נוכח האור.

שני המפתחות הללו הם המפתחות אל הבהירות והערפל, אל התוך, אל הפנים. אחד דורש התכופפות ואחד פותח מיד. אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. מי שהאיר עיניו במשנתו, מי שלימד אדם את פתיחת דלתי ליבו ומשנתו, מי שהעביר אל תלמידו את המראה והריח של מה שנמצא מעבר לפשפש, מי שהראה כיוון, שזכה להודאה, שנגע בתלמידו, מי שידע למסור את המפתח הנכון מהשניים, הוא שהקרע על הסתלקותו אינו מתאחה, שמקומו ניכר, הוא רבו.

קראתי על הטרגדיה שבמיתתו של הפדגוג שמואל ז"ל, יקירי, וכך נאמר שם: ג'יהאדיסטים מארגון "אל-מורביטון", שלוחת אל-קאעדה בצפון אפריקה, השתלטו על בית מלון, שבו מתארחים דרך קבע אנשי עסקים זרים וצוותים של חברות תעופה. ונאמר, שבטרם שחררו כוחות הביטחון של מאלי, יחד עם כוחות מיוחדים צרפתיים וכוחות אמריקאיים, יותר מ-130 אורחים ואנשי צוות של המלון - המחבלים שחררו כ-20 בני אדם שידעו לדקלם פסוקים מהקוראן.

לא יכולתי שלא להיזכר באותו מוות מטלטל של דניאל פרל ז"ל, יהודי אמריקני בעל אזרחות ישראלית וכתב הוול סטריט ג'ורנל, שנחטף בינואר 2002 על ידי קבוצה של מוסלמים קיצונים במהלך תחקיר עיתונאי שביצע בעיר קראצ'י בפקיסטן. כעשרה ימים לאחר חטיפתו הוא נרצח באכזריות על ידי חוטפיו. בקלטת שתיעדה את הרצח אומר דניאל: "שמי דניאל פרל. אני יהודי אמריקני. אבי יהודי, אמי יהודייה, אני יהודי".

הקלטת פורסמה בשעתו לפני ימי הפורים הקדושים, וחרוטים בלבי את ה"תורה" ששמעתי מפי כ"ק מרן אדמו"ר מ'תולדות אהרן' שליט"א בסעודת פורים המדבר על המדרגה הגבוהה ביותר שהגיע אליה אותו יהודי, שברגע המטלטל בטרם מסר את נפשו למות, השתמש בדברי מרדכי הצדיק בהתרסתו מול קליפת עמלק: כי הגיד להם אשר הוא יהודי!

בהשראת מילותיו האחרונות של העיתונאי האמריקני דניאל פרל, בטרם הוצא להורג על ידי קבוצת טרוריסטים מוסלמים מפקיסטן - הכרזה זו "כי הגיד להם אשר הוא יהודי!" - שטלטל את העולם היהודי כולו, בשנת 2004 אף יצא ספר בשם זה "אני יהודי", ובו נכללו מאמרים של מאות ידוענים יהודים, מיעוטם מישראל ורובם מארצות־הברית, בעלי דעות שונות, על משמעות הביטוי "אני יהודי" עבורם.

כזה גם היה שמואל ז"ל, יהודי.

יהי זכרו ברוך

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!