וכל הכבוד לשרה: סודות חוק הגיוס

בשקט בשקט, כשהם בטוחים שאין מיקרופון בסביבה, ממלאים הח"כים החרדים שעסקו בחוק הגיוס המתוקן את פיהם בתהילתה של שרת המשפטים איילת שקד. מאז חוק הגיוס של ממשלת בנט- לפיד ועד לפני מספר שבועות היא הייתה מבחינתם שילוב של עתליה אמו של אחזיהו ואיזבל אשת אחאב. היום, כך הם אומרים בשיחות סגורות, הרי זו איילת אשת לפידות.

והאמת היא שאת כל התארים היא קנתה ביושר. גם את הקודם וגם את הנוכחי. בימי שבתה בכס ראשות הועדה שקרויה על שמה היא הוליכה שולל את הנציגות החרדית בכנסת והרדימה אותם בהתחייבות שלא יהיו סנקציות פליליות בחוק שהיא מכינה. הסוף ידוע. בגלגולה הנוכחי כשרת המשפטים ניתן לקבוע קטגורית שבלעדיה לא היה מוגש השבוע לכנסת החוק שהופך את קודמו לאות מתה בספר החוקים.

את מרבית הקומפלימנטים על עבודתה בשבועות האחרונים קיבלה שקד לאחר הישיבה המסכמת שנערכה בראשית השבוע שעבר במשרד המשפטים. בישיבה השתתפו כל המי ומי של הדרג המקצועי, כל מנהלי המחלקות פלוס המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר. הנושא היה נוסח החוק שהעביר היועץ המשפטי של משרד הביטחון אחז בן ארי לעיון משרד המשפטים. בן ארי עצמו לא יכול היה שלא להצדיק את החוק שהוכן במשרד הביטחון לבקשתו של השר הממונה בתיאום עם המפלגות החרדיות. אבל בשיחות שבעל פה עם בכירי משרד המשפטים וארגונים המתנגדים לחוק הוא קטל את כל התיקונים לחוק, מהראשון שבהם ועד האחרון.

האווירה בדיון האמור הייתה טעונה. את ההתנגדות הובילה בעיקר הגב' זילבר שהעלתה מגוון של נימוקי פסילה. אחריה החרו החזיקו יתר בכירי המשרד. הטיעון המרכזי היה העמידות בבג"ץ, שעמדותיו בנושא הגיוס הובעו היטב בסדרת הפסיקות שיצאו החל משנת תשנ"ח. הנוכחים טענו כי בג"ץ לא יאפשר תקופת הסתגלות כל כך ממושכת ולא יאפשר את החזרת הסמכויות לשר הביטחון כפי שהיה עוד קודם לחוק טל.

אבל שקד לא שעתה אליהם במיוחד. היא אמנם לא משפטנית בהשכלתה אבל בניגוד לשרי משפטים אחרים אין לה חמאה על הראש (עיין ערך צחי הנגבי) והיא גם לא זקוקה לגיבוי מהמיליה המשפטית נוסח דניאל פרידמן למשל. בחודשים שהיא נמצאת במשרד היא למדה איך להתמודד עם חבורת המשפטנים - בעיקר משפטניות - שמדברות תמיד במקהלה אחת ותמיד לכיוון אחד של המפה הפוליטית.

את הטסט הראשון על זילבר וחברותיה עשתה שקד בפרשת החוק להסדרת מעמדה של החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. כפי שנכתב כאן מספר פעמים, ועוד ייכתב כנראה, החטיבה היא עורק החיים של ההתיישבות בשטחים ושל הגרעינים התורניים של הציונות הדתית בתוך הקו הירוק. על פעילותה של החטיבה לא מונף דגל שחור אחד אלא יער של דגלים כמו בצעדה של דאעש בחוצות העיר אה ראקה בסוריה. הצעת החוק נועדה להלבין את המשך ההקצבות וחמתה של זילבר בערה. על אתר היא התיישבה והכינה חוות דעת משפטית נגדית שאף הופצה בין כל חברי הכנסת ושרי הממשלה. ואת זה היא עשתה יום לאחר שוועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את החוק.

בלי להתבלבל ובלי לחשוש ממאמר המערכת של עיתון הארץ ביום שלמחרת, זימנה שקד את זילבר לשיחת נזיפה. שקד אף לא הסתפקה בכך ולאחר השיחה הוציאה הודעה תחת הכותרת: "המשנה ליועץ המשפטי לממשלה קיבלה נזיפה משרת המשפטים". ההלם היה כזה שאפילו ויינשטיין עצמו, שזילבר כפופה אליו ישירות, הגיב רק אחרי שבועיים באיזה כינוס של משפטנים בהרצליה. וגם זה מינורית שבמינורית. כנראה גם הוא מבין שאם פניו מועדות לבית המשפט הגבוה לאחר הפרישה בעוד מספר חודשים כדאי שייזהר בכבודה של יו"ר הוועדה למינוי שופטים.

כך או כך, המסר עבר במהירות ברחבי המשרד: עם שקד רצוי מאוד שלא להתעסק. במבט לאחור הייתה זו כנראה יד ההשגחה העליונה שסיבוב הקרב הראשון בין שקד וצמרת משרד המשפטים נערך שלושה חודשים לפני הדיון בחוק הגיוס החדש. הניצחון של שקד - מול השתיקה הרועמת של ויינשטיין על הפגיעה במי שכפופה למרותו הבלעדית - היה הטסט קייס הראשון שלה מול המערכת המשפטית. לקראת הסיבוב הנוכחי בפרשת חוק הגיוס המתוקן כבר היה ברור מראש שמה ששקד רוצה זה גם מה שהיא תקבל.

נציג חרדי בכיר שקיבל פרוטוקול של הדיון במשרד המשפטים לקה בתדהמה. מה ששקד אמרה להם, אומר הנ"ל, הוא שהחוק הזה צריך לעבור והוא יעבור. אין שום פסול חוקי בהארכת תקופת הסתגלות ובהעברת הסמכויות לשר הביטחון. אם בג"ץ יחליט שזה לא מספיק והחוק אינו תחוקתי - זו הסמכות שלו לעשות זאת. אנחנו כמחוקקים יכולים לחוקק כל מה שאנחנו חושבים. לא בדיוק במילים אלו שכן אין מצטטים מדיונים סגורים, אבל זה היה המסר ונראה שהוא עבר היטב.

ועד שמשרד המשפטים אישר את החוק, עברו על הח"כים החרדים (בעיקר ליצמן, גפני, פרוש, מוזס ואייכלר. כל היתר, ובעיקר החבר'ה מש"ס, ישבו על הטריבונה) ימים של דפיקות לב מואצות. במיוחד בשבועיים האחרונים שטיוטות החוק רצו בפקסים ממשרד הביטחון למשרד המשפטים עם העתקים אליהם. אחד מהם, סגן השר מאיר פרוש, יודע לספר שבערב השבת שעברה, חמש דקות לפני שצפצוף הסירנה הירושלמית בישר על זמן הדלקת נרות הוא התקשר לבכיר במשרד הביטחון וזעק חמס על ניסוח כלשהו שממנו השתמע שלאחר תקופת ההסתגלות חוזר החוק הקודם לתוקפו.

בסופם של ניסוחים וויכוחים יצא מתחת ידם של שקד והנציגים החרדים חוק שמעקר כליל את חוק לפיד- בנט. בסיסו של החוק נותר אמנם כשהיה: יש יעדי גיוס ויש רח"ל גם מסלולי גיוס לחרדים שאינם צועדים בתלם.

אבל לגבי כל היתר, קרי: מאה אלף בני הישיבות השוקדים על תלמודם - החוק החדש הוא מתנה שכמותה לא הייתה מאז ביטול הסדר הגיוס הראשוני בידי בג"ץ בשנת תשנ"ח. עבורם המצב שישרור מיום אישור החוק בקריאה שניה ושלישית ביום שני הקרוב הוא עיגון של הזכות ללמוד ללא כל הפרעה וללא חובת גיוס.

עיקור החוק הושג בעזרת שני הטריקים הבאים. ראשית, הארכת תקופת ההסתגלות מ-2017 ל-2023. אלמלי הארכה זו היה מתגשם בעוד שנה וחצי (מאי 2017) החלום הוורוד של אנשי הפלג הצפוני הירושלמי. לפי כל האינדיקציות הקיימות אין מצב שבתאריך הזה הציבור החרדי היה עומד ביעד הגיוס של 5,200 מתגייסים לצבאי ולאזרחי. מי שחושב אחרת מוזמן להציץ בנתון הבא. ב-2015 חסרו כשמונה מאות מתגייסים ומשרתים לעמוד ביעד שנקבע בחוק לפיד- בנט. בקצב זה, ב-2017 יחסרו יותר מאלפיים. ובמילים אחרות: החוק אמור להתבטל, על כל בני הישיבות חלה חובת גיוס, למעט 1,800 עילויים שייקבעו על ידי שר הביטחון.

אם זה מה שהיה קורה, אזי לא רק כמה משועממים היו יוצאים למשוך בזנבות סוסים ולשרוף פחי אשפה אלא כל הציבור החרדי היה נאלץ לעשות זאת. גם המיינסטרים החרדי היה יוצא בהמוניו לרחובות וזועק: אוי, גזירת הגיוס, גזירת הגיוס. היה זה ניצחונו האידאולוגי המושלם של הפלג, שעל הדרך היה עושה את דרכו מהשוליים ללב הזרם המרכזי.

ועכשיו החגיגה נדחית לשבע שנים וכיוון שאידחי אידחי. לך תדע מה יקרה כאן במדינה בכלל ובהנהגת הציבור החרדי בפרט בעוד שבע שנים. זה נצח בכל המובנים.

אם החוק לא ייפסל על ידי בג"ץ, המשמעות היא שעד 2,023 אין שום חשיבות לעמידה ביעדים. המספר יעלה או יירד בהתאם להתפתחויות בשטח אך הוא יעניין את חובבי הסטטיסטיקה הצבאית בלבד. הוא כבר לא ירחף כלהט החרב המתהפכת מעל ראשם של הורים וראשי ישיבות מודאגים. ומי שחושב ששבע שנים זה לא חיי עולם שצריכים לומר עליהם 'הגומל' - מן הראוי שיעיין בהלכות שבת בסוגיית חיי שעה. המסקנה שם ברורה לחלוטין.

ומה גם שחיי שעה הופכים לפעמים לחיים מלאים בפני עצמם. שהרי מה הוא עיקרו של חוק טל אם לא חיי שעה בתקווה שמשהו יקרה בינתיים. הדיונים בחוק החלו בשנת תש"ס, החוק נחקק בתשס"ב, הוארך בתשס"ז, בוטל בתשע"ב. חוק חדש חוקק בתשע"ג אך עם תקופת הסתגלות של כמעט ארבע שנים עד תשע"ז. הוי אומר: שבע עשרה שנים רצופות של המשך הסדר דחיית הגיוס. חזור שנית: שבע עשרה שנה. לו התקבלה דעתם של מתנגדי חוק טל בשעתו לא הייתה לנו שנה אחת של שקט. הלזאת חיי שעה ייקרא?

וזה רק המתאבן של החוק החדש. הנה הקאץ' הגדול שהוצנע מטעמי עינא בישא שכעת כבר לא רלוונטית (וייאמר לזכותם של הח"כים החרדים שהיו מעורבים בנושא שלא מיהרו להתפאר בו בשמם מעל דפי הביטאונים הרשמיים. מן סתם זה היה מאוד קשה להם אך הם עמדו בניסיון). גם לאחר שנת 2023, וגם אם לא יעמוד מספר המתגייסים ביעדים שיקבעו, לא יקרה שום דבר. בניגוד לחוק הנוכחי הקובע שאי עמידה ביעדים פירושה גיוס של כל בני הישיבות, למעט מכסה נקובה של אלף ושמונה מאות בלבד, הרי שבחוק החדש אין כל הנחיה לשר הביטחון כיצד לנהוג. הוא זה שיחליט כמה לגייס בהתאם לצרכי הצבא בלבד.

המשמעות האמיתית היא חזרה לימי ההסדר ההיסטורי של בן גוריון עד לביטולו על ידי בג"ץ בשנת תשנ"ח. ההיסטוריה של שרי הביטחון לדורותיהם - למעט פנחס לבון באמצע שנות החמישים עד שנזרק על ידי משה שרת - מלמדת שאף אחד מהם לא רצה להכניס את המערכת שתחת פיקודו למערבולת של גיוס בכפיה של אנשים שאינם חפצים בכך.

זו הסיבה שמאז שהחלו הדיונים סביב חוק טל בשנת תש"ס ועד לעצם היום הזה לא קם שר ביטחון שמעבר למס שפתיים על חשיבות ההתגייסות לצבא העם - לא עמד בקשר הדוק עם הנציגים החרדים במטרה משותפת להדוף את תפוח האדמה הלוהט הזה מעל השולחן שלו. איך אמר שר הביטחון בוגי יעלון לנציגים החרדים לאחר שנאלץ להצביע בעד חוק הגיוס של בנט ולפיד? אני לא אהיה שר הביטחון הראשון שיגייס חרדים בעל כורחם וגם לא יהיה אחד כזה. ניבא וידע מה הוא מנבא.

מבחן הבג"ץ
למרות שכאמור חוק הגיוס של לפיד ובנט הפך לאות מתה בספר החוקים והוסר החשש לטווח הנראה לעין - המבחן האמיתי של החוק עדיין לפנינו, ולא מטעמי הפלג הירושלמי אלא מאימת הפלג המשפטי. בדיון במשרד המשפטים, שתקצירו הובא לעיל, הניח אחד המשפטנים את המרצע על השולחן. למה בעצם, אמר לחבריו שליד השולחן, להתעקש על ניסוחים לחוק כאשר כולנו יודעים שהמבחן שלו אינו בכנסת אלא בבית המשפט. אם החרדים יעמדו ביעדים אף שופט לא ייכנס לשאלה האם הסעיף העוסק בסמכותו של שר הביטחון קביל או לא. במידה ולא יעמדו ביעדים החוק ייפסל כפי שנפסלו התקנות הישנות וכפי שנפסל חוק טל.

לאמירה זו, גם אם נאמרה כדי לסיים את הדיון הלוהט ולאפשר לשרה שקד לעמוד בהתחייבויותיה הקואליציוניות, יש משמעות רבה. מי שעקב אחרי פסקי בית המשפט בתריסר הדיונים שנערכו מאז תשנ"ח רואה שבכולם עובר כחוט השני הנושא של הגדלת מספר המתגייסים החרדים. כעיקרון, כל הרכבי הבג"ץ שעסקו בנושא, מימי אהרון ברק, המשך בימי דורית בייניש ועד לאשר גרוניס, הנשיא שפרש, לא היה שופט אחד שקיבל עקרונית את הגישה החרדית שכל החפץ ללמוד תורה יוכל להמשיך לעשות זאת.

הבדלי הגישות בין השופטים היו רק בשאלה אחת: האם להמשיך ולחכות שחוק טל יביא לתוצאה המקווה מבחינתם של הגדלת מספר המתגייסים החרדים. מה לעשות שהשופטים הם בוגרי הפקולטות החילוניות למשפטים, ולא יוצאי פוניביז' בבני ברק או מעלות התורה בירושלים. לך תשכנע את מי ששתה מהמים המאררים של ההשכלה החילונית שתורה מגנא ומצלא. היו שניסו לשכנע אך אף אחד עדיין לא הצליח, למרבה הצער.

וזה אומר שהצלחתם המופלאה של ח"כי יהדות התורה להעביר חוק שדוחה את רוע הגזירה עד אין קץ אינה מנותקת ממה שיקרה בפועל בשטח בנושא הגיוס. אם לא יהיו מספיק מתגייסים אזי הרווחת הזמן האמורה לעיל עלולה להיות קצרה מהמתוכנן. קיימת בהחלט הסתברות גבוהה שבהדיון בעתירות שיוגשו בשבוע הבא ובעתירות שהוגשו גם נגד חוק לפיד- בנט בטענה שהוא רך מדי, השופטים יבקשו שוב את נתוני הגיוס החרדי משלטונות הצבא ובהתאם לכך יקבעו האם החוק תקף אם לאו.

כמה זמן יימשך הדיון? קשה לדעת. דומה עם זאת שמפעם לפעם רוחם של השופטים הולכת וקצרה. מעתירה לעתירה הניסוחים של השופטים הולכים ומחריפים נגד המשך דחיית הגיוס לבני הישיבות. קשה להניח שעד 2017, המועד שנקבע בחוק הקודם, השופטים יתערבו. הם ימשיכו לעקוב אחרי נתוני הגיוס ואם אלה לא יתקדמו בקצב הרצוי מבחינתם לא תהיה זו בגדר הפתעה אם כבר ב-2018 הם יחליטו לפסול את החוק החדש.

מי מחפש את מוזס
ביום חמישי שעבר שיגר ח"כ מנחם אליעזר מוזס שאילתא לחברי המועצגה"ת, באמצעות המזכיר הרה"ג מרדכי שטרן, שתוכנה עסק בזמן בו תעלה הצעת חוק הגיוס המתוקן להצבעה. בעוד שבקואליציה ביקשו לדחות את ההצבעה לאחר התקציב למועד בלתי ידוע, והיו ח"כים חרדים שחשבו להיענות לבקשה, דרש מוזס במפגיע לקיים את ההצבעה קודם לכן. הנימוק היה ברור: אחרי התקציב לך תחפש את החברים שלך בקואליציה.

תוצאות השאילתא היו ברורות. כל חברי המועצה היו בדעה שיש לקיים את כל ההצבעות לאלתר. במכתב ששלח הרב שטרן לחברי הכנסת של יהדות התורה נמסרה דעתם של חברי המועצה על קיום ההצבעות לאלתר.

למכתב הייתה השפעה דרמטית. נתניהו חזר מוושינגטון אור ליום שישי שעבר והנושא הראשון שהיה על שולחנו היה המכתב של מועצת גדולי התורה. נתניהו הריח צרות, הוא ידע שעם הדרג הפוליטי עוד אפשר להתמקח אך לא עם הוראה מפורשת של המועצגה"ת לח"כים הסרים למרותה. מאידך, הזמן באמת לא אפשר להעביר את כל שלוש הקריאות לחוק בתוך ימי התקציב.

בצר לו שיגר נתניהו ביום ראשון השבוע את מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט לכינוס המועצגה"ת עם התחייבות מפורשת לסיים את החוק עד יום רביעי הבא. חברי המועצת התרשמו שהפעם נתניהו מבין את המצב לאשורו ולא יהיו עוד משחקי התחמקות כמו בימי ממשלתו השנייה בשנת תשע"ב. מנדלבליט התחייב בשם נתניהו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, וזה מה ששכנע את חברי המועצגה"ת.

בכל מפלגה אחרת היו נושאים על נס את הח"כ שבזכותו הצליחו לדחוק את נתניהו לקיר ולהוציא ממנו התחייבות שכזאת. אבל כנראה ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא. לא זו בלבד שהוא לא זכה לתפארת ויקר אלא שחבריו הטובים ירו בו בכינון ישיר. לראש הממשלה הם העבירו את מכתבו של הרב שטרן במלואו. לתקשורת לעומת זאת הם העבירו נוסח מצונזר שמחק את שמו של מוזס לחלוטין. הזו תורה וזה שכרה? ביהדות התורה אף פעם לא נתנו את דעתם לשאלה האמורה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!