הגלות מלכודת, יהודים בואו הביתה

אפילו כאשר מביטים על צורתה החיצונית של פרשת ויצא, מזדקר לעיניים ההבדל שבינה לבין שאר הפרשיות שבחומש בראשית. בעוד כל פרשה מחולקת למספר פרשיות פתוחות וסתומות, לעיתים של מספר פסוקים מועט ולעיתים של כמה עשרות לכל היותר, הרי שפרשתנו הינה פרשיה אחת ארוכה בלא כל הפסק באמצע, לא של פרשה פתוחה ולא של סתומה.

נראה, כי צורה חיצונית זו יש בה הרבה ללמד על מהותה הפנימית של הפרשה. בפרשה זו יוצא יעקב אבינו, בחיר האבות, לגלות. אמנם, הוא עשה זאת בהוראת הוריו והיו לו סיבות מוצדקות ביותר לכך, החל בפיקוח נפש וכלה בקיום הצוואה הרוחנית שלא לשאת מבנות כנען, אולם אחר הכל – הייתה זו גלות על כל המשתמע מכך. גלות ארוכה, בלא פרק זמן להפוגה. יעקב הוצרך לעבוד 14 שנים עבור נשיו ורעה את צאן לבן תוך תנאים בלתי הוגנים אבל הוא דבק במטרה - להתחתן עם רחל. אולם אחר שהצליח ונשא את רחל, במקום לחזור לא"י, הוא מחליט לעשות כמה דולרים, וכך במקום מספר חודשים בגלות יעקב משתקע שם למשך 20 שנה

בנקודה זו, בה נדמה ליעקב שהוא מצליח - מתהפך עליו הגלגל, ומתחילה האנטישמיות. בני לבן מתחילים לרחש ולהתלחש, ויעקב רואה כי פני לבן איננו עמו כתמול שלשום. יעקב מבין, כי כלתה אליו הרעה בחרן, ואין לו אלא לברוח. "ויברח יעקב שדה ארם" אמר הנביא הושע, ואכן זהו התיאור של מי שעד אתמול חשב שיוכל לישב בשלוה בבית חמיו.

וכפי שמקובלנו מרבותינו, שמעשי אבות סימן לבנים, אנחנו למדים למצב היהודים בגלות בכלל. היהודי חושב שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה בארץ זולת ארצו של ה', ובאה המציאות תמיד וטופחת על פניו. לא היה מי שהטיב לבטא זאת יותר מהגאון ר' יעקב עמדין, היעב"ץ, בהקדמה לסידורו "בית יעקב", הקרויה "סולם בית אל", וז"ל שם באות ו': "אין אחד מאלף מתעורר להחזיק בה [בארץ ישראל] להתיישב שם לדור, כי אם אחד ממדינה ושנים בדור. אין איש שם על לב מבקש אהבתה, דורש שלומה וטובתה, ולא מצפה לראותה. כמדומה לנו, בהיותנו בשלוה בחוץ לארץ, שכבר מצאנו ארץ ישראל וירושלים אחרת דוגמתה. על כן באו עלינו כל הרעות בשבת ישראל בארץ שפניא [ספרד] וארצות אחרות, בשלוה בכבוד גדול מימי החורבן... ושוב נתגרשו ממנה עד שלא נשאר שם ושארית לישראל בארץ ההיא".

ככל שהדברים קשים ונוקבים, היהודי לא השתנה. גרמניה הייתה בעידן החדש למה שספרד הייתה עבור היהודי בימי הביניים. שם דימו לעצמם היהודים שמצאו "ארץ ישראל אחרת וירושלים דוגמתה". הם היו אזרחים נאמנים וראו בגרמניה את ביתם. את טעותם המרה הבינו רק אחר שעלה העשן מהכבשנים.

וכיום, יושבים להם יהודים על הר הגעש באירופה ובארה"ב, וממשיכים לדבוק בגלות מתוך אותה אמונה, שפני לבן לא ישתנו לעולם, ושלעולם יוכלו לשבת בשלוה בארץ העמים הטמאה. יהדות שלמה הם בנו לעצמם שם, יהדות אשר אף זכרה הטרי של אושוויץ לא הצליח לעמעם. אולם הקב"ה, אשר הועיד את הגלות להיות עונש, קללה קשה מכל הקללות כפי שמפורש בספרי – הקב"ה לא יתן ליהודים לישב שם בשלוה.

כיום רואים בצרפת כיצד האדמה בוערת מתחת לרגליים. האיסלם מכה בכל פינה, ואם מישהו חושב שעמי אירופה יתקוממו כנגדו, אני רואה אחד משני תרחישים. האחד הינו שעמי אירופה הדשנים פשוט חסרים את האומץ והיכולת להאבק באיסלם, ויעדיפו להיכנע. התסריט השני מפחיד לא פחות – יהיו כאלו שיחליטו להגן על אירופה מפני זרים, והם יעלו את הימין הקיצוני הניאו-נאצי, אשר גורל היהודים תחתיו לא יהיה טוב יותר.

כך או אחרת, הקב"ה מראה לנו את קץ הגלות כעובדה מוגמרת, ואני קורא לכל היהודים לקום ולעזוב היום עם רכושם, בטרם יהיה מאוחר מדי, ואז לכל היותר יצליחו לברוח ללא רכושם, אם בכלל. יעקב אבינו, שתרומתו לכלכלת לבן הייתה אדירה, לא הצליח בגלות ושונאי ישראל רדפו אותו עד חורמה. גם האברבנאל, ענק המפרשים אשר שימש כזר האוצר של ספרד בתור הזהב – לא עמד לו דבר ממה שעשה למען המדינה המארחת, והוא יצא בראש הגולים בעקבות הגרוש. זהו חוק היסטורי בלתי ניתן לשינוי. יהודים - עלו לפני שיהיה מאוחר!

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!