הטרגדיה בגן: "על פני הילדים היו כתמי דם"

שעת בוקר מוקדמת. אבות ממהרים לבתי כנסת כשנרתיקי תפילין בידיהם, אחרים כבר כמעט בעבודה. חלקם מפזרים את ילדיהם במוסדות הלימוד, כמו גם אימהות שממהרות לעמל יומן, מי לעבודתה, מי חזרה לביתה לאחר שליוותה ילדיה להסעה. ויש גם ילדים אחראים שנותנים יד לקטנים מהם ומשאירים אותם בגנים שלהם, לפני שיפנו לבית ספרם.

שגרת בוקר כזו. רגועה ושלווה. אחד מהמוסדות בעיר אשדוד הוא גן פרטי. גן של גננת צעירה, כבת 28, חיה. אין אמא שלא סומכת ידיה במלואן על הגננת המסורה, שמעניקה לילדות את כל החום והאהבה שיכולה בת שנתיים לבקש לעצמה.

אולי לכן כשהגיעו היום, ראשון, לקחת את הילדות מהגן, התפלאו לשמוע צרחות של ילדים עולים מהבית, ולגננת אין זכר. הדלת, כך גילו לחרדתם, נעולה. והצרחות הולכות וגוברות. הפחד והאימה לופתים את הגרון ומאיימים לחנוק. זכר האסונות הפוקדים אותנו מדי יום רק מוסיף לשיתוק. מי יודע מה מתרחש שם?

אנשים מבחוץ ששמעו את הזוועה בקולותיהם של הילדים, נכנסו דרך החלונות, שם גילו את הגננת הצעירה כשהיא יושבת על כיסא ללא הכרה.

הילדים הקטנים שסביבה, בגילאי שנה ושנתיים, היו היסטריים ולא הפסיקו לבכות באימה. ההורים ההמומים לקחו את הילדים מהמקום, כשהם אינם מעכלים את ממדי האסון שפקד אותם. הגננת חיה איילה רוזנברג ז"ל, שנפטרה בפתאומיות מדום לב, השאירה מלבד המשפחות האבלות, והילדים שספגו את הטראומה, שלושה יתומים שלה עצמה, שעתידים לשוב מעוד יום לימודים בתלמוד תורה או בגן, ולגלות שאמא לא תפתח יותר את הדלת בחיוך, ובמקום ארוחת צהריים חמה, הם יישלחו לאנשים טובים שישמרו עליהם, או שיובלו על ידי בני משפחה לראות את אמם מורדת אלי קבר קר וחשוך – למנוחת עולמים.

ממידע שמגיע ל"לובי נשי" עולה כי ביום חמישי האחרון חשה שלא בטוב, אך תפקדה כרגיל, וכך גם פתחה היום את הגן הפרטי שבביתה. בעלה שניסה להתקשר אליה בשעות הצהריים היום, לא השיג אותה והחל לחשוש שמשהו לא בסדר איתה. הוא התקשר לחבר מתנדב מד"א ואמר לו שאשתו לא עונה לו, ומאחר שבסוף השבוע חשה שלא בטוב, הוא חושש שהתעלפה בגן. משהגיעו מתנדבים לבית המשפחה, מצאו את הבעל מנסה לפרוץ את דלת הפלדלת ללא הצלחה.

עד ראייה מהזירה מספר על מתנדב מד"א, דודו חנונה, שהגיע למקום וראה את ניסיונות הפריצה, והצליח על ידי דיסק שהובא למקום, לנסר סורג כשהוא משתחל פנימה. עד הראיה מספר כי מהחלון התגלה מחזה מבעית. כששה או שבעה ילדים בני לא יותר משנתיים, צורחים באימה, על פניהם של חלקם עקבות דם, ועל הרצפה לכלוך בלתי מזוהה, מה שמתברר מאוחר יותר כזכוכיות מקופסאות מחיות פירות שניסו ככל הנראה לקחת בעצמם, אלו נפלו והתנפצו על הרצפה, ולא היה מי שיפקח על התוהו ובוהו שנוצר. הגננת, כך התברר מאוחר יותר, ישובה היתה על כיסא ונראתה כישנה.

"לפחות במשך שעתיים הילדים הסתובבו לבדם", אומר עד הראייה שהיה עד דרך החלון לניסיונותיו של חנונה להרגיע את הילדים, לאחר שהבין שאין טעם לנסות פעולות החייאה על הגננת. "הוא ישב בפנים ודובב את הילדים במטרה להרגיע אותם, עד שנפתחה הדלת ואנשים לקחו את הילדים משם כדי להרגיע אותם, לנקות אותם, לבדוק שיגיעו למקום מבטחים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!