המסר: עין טובה

טבע האדם "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" וכך כל אדם רואה את אשר לפניו אך אינו יודע מהם הדברים המשפיעים על ראייתו. גלי ההשפעה הזורמים מאדם לרעהו אינם תלויים רק במעשים גלויים או בהכרת הדעת.

השפעה זו פועלת אף בדרכים סמויות משלה ואינה מותנית בגילוי המעשה, יותר מכך אף אינה זקוקה לרצון של המושפע להיות מושפע או לקלוט את המסר המוקרן, אדרבה ללא תפיסה ללא מודעת ללא תשומת לב העוצמה גדולה עוד יותר. וכך סיכוייה לקנות שביתה בלב המושפע גדולים עוד יותר, מכיוון שעל ידי שדעת האדם מופקעת מתהליך קבלת ההשפעה, קל יותר לתהליך להתגבר ולדכא את נטיית האדם לעצמאותה של הבחירה ולקביעת עמדות משלו.

תעמולה גלויה מעוררת פעמים התנגדות וחשד בעיני המושפע, אבל תעלומה נסתרת דומה להשפעה המוקרנת על האדם בשיטת היפנוזה בה הוא מאבד את כוח ההתנגדות והיציבות האישית שלו מכיוון שמבטל רצונו בפני רצונם של אחרים.

"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" (בראשית פרק כז,א) יצחק בסוף ימיו מאבד את ראייתו, אומרת הגמ' יצחק כבה מאור עיניו משום שהסתכל בעשו הרשע, וזאת על אף שבחיצוניותו לא הייתה ניכרת רשעותו של עשו, וזאת משום שהרי התחזה לצדיק בפני יצחק אביו, ואכן יצחק לא ראה בו כל עוול ולא ידע כלל שמתבונן בדמות רשע ובכל זאת "ותכהינה עיניו מראות".

מכאן יידע האדם כאשר מתבונן בדבר ואינו מבחין בין טוב ובין רע, הרי זה חסרון בכוח המאור של העיניים. מנין היו יודעים שהאירו עיניו משהבחין בין טוב לרע, ואולי דווקא בגלל שהתחזה לכן ההבטה בו השפיעה עוד יותר.

אך העיוורון שלוקה האדם הוא אינו רק בראייה גשמית של עצמים החולפים על פניו, בני האדם עיוורים לגבי דרך החיים לגבי הסובב והסביבה, והאם מעשיהם עולים בקנה אחד עם מה שנכון להם לעשות.

הורים רבים ומחנכים לפעמים מתעלמים ללא כוונת מכוון מן הנדרש לעשות לפעול ולתקן בתפקידי ההורות והחינוך להם הם נדרשים רק מפני מחלת העיוורון הנקראת בפי כל 'סטיגמה חברתית' וכד'. כל אשר נדרש הוא לפקוח את העיניים להישיר מבט, ולהביט החוצה לחשוב מחוץ לקופסא להיכנס לנעלי העומד בצד, שהוא האדם האובייקטיבי אשר לו משקפת חודרת פנימה שתוכל להצביע על הצעד הנדרש והנכון.

"אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה" (אבות). מה זו עין טובה ורעה? איך אפשר להסתכל על המציאות בשתי דרכים, הרי המציאות היא אובייקטיבית? את המציאות צריך לראות כמו שהיא, בין אם היא טובה ובין אם היא רעה. מה המשמעות של להסתכל על העולם בעין טובה?

מצינו שעין טובה זה אחד ההבדלים בין תלמידיו של בלעם לתלמידיו של אברהם. בלעם בחר להסתכל על הרגע שבו הקב"ה כועס. אברהם אבינו שמע על תוכנית הקב"ה להשמיד את סדום ועמורה, והוא בחר לחפש במציאות את הצדיקים שנמצאים בעיר. הוא יכל לראות את כל החטאים שבעיר, אך הוא בחר להתמקד בטוב שנמצא שם, ולזה המשנה קוראת "עין טובה", כלומר, זווית הראייה שלו על המציאות. בלעם אימץ לעצמו עין רעה, הוא בחר לקלל.

הרמח"ל, בסוף מדרגת החסידות, כותב שצריך ללמד סניגוריה על הדור - ואין הכוונה לשקר, אלא להרחיב את זווית הראיה, לשנות את נקודות המבט, ולראות אחרת את אותה המציאות ואת אותם התופעות. ככל שהאדם מרחיב את חכמתו - כך הראיה שלו מתרחבת, והוא לומד לשפוט את האנשים בצורה יותר רחבה.

והאדם צריך עין טובה גם כלפי עצמו. יש לדעת את הכישלונות, אך חשוב להסתכל גם על ההצלחות וההישגים שלו. עין טובה אינה תמימות נאיבית, אלא הסתכלות מתוך מבט רחב, להבין שלא הכל מרושע, אלא בכל מעשה קיימים גם דברים טובים.

ועד אשר יפקחו עיננו נשא אותם לשמים "והאר עיננו בתורתך ודבק ליבנו במצוותיך" – ושנזכה כולנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!