ביזוי הבכורה – החטא השנוא בעיני ה'

בפרשה זו אנו רואים את הניגוד שבין יעקב לעשיו, שני אחים תאומים, אשר כל אחד בחר לעצמו דרך אחרת בחיים. יעקב אבינו, איש תם יושב אוהלים, בנו ממשיכו של יצחק אביו, נכדו ממשיכו של אברהם זקנו, האיש שהעמיד את שנים עשר השבטים שמתוכם יצא עם ה'. עשיו, לעומת זאת, נתפס בעיני רבותינו כסמל הרוע, "עשיו הרשע", כלשונם. אולם כשמתבוננים בפסוקים, נתקלים בקושי מסוים, היכן טמונה אותה רשעות של עשיו? איזה מעשה רע הוא עשה, אשר בגינו אמר ה' עליו, מה שלא אמר על אף אחד אחר בתנ"ך – "ואת עשו שנאתי" (מלאכי א', ג').

ואמנם הגמרא בבבא בתרא ט"ז: מביאה את דברי ר' יוחנן, לפיהם "חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט (וביזה לפי פרש"י) את הבכורה", אולם בפסוקים לא ראינו מכל זה אלא את העבירה האחרונה שהוזכרה כאן, אשר נראית לכאורה כקלה בהרבה מהאחרות. יותר מכך – אפילו יצחק אבינו, עמוד היראה, לא הבחין ברשעותו של עשו, מה שהצריך את רבקה ליזום את אותו תרגיל, וקשה יהיה לומר שאילו עשו היה מה שקרוי בלשוננו "פרחח", לא היה אביו מבחין בדבר.

רבותינו בעינם החודרת לא היו אומרים את אשר אמרו אילו לא מצאוהו רמוז בכתובים. ה' לא היה שם בפי מלאכי הנביא את אותו ביטוי עוצמתי אילולא היה בו אמת שורשית. על-כן מחובתנו להתבונן ביתר עיון בפסוקים ולהבין מהו עומק חטאו של עשיו. עשיו בא מן השדה והוא עייף. לפי התרגום, "עייף" משמעו צמא. יעקב מכין נזיד עדשים ומוכן לתת לו אותו תמורת הבכורה. עשיו אינו בנוי כעת למחשבה מרובה, הוא רוצה את הנזיד ומוכר את בכורתו. יש כאן אולי מידות בלתי מתוקנות של תאוות יתר וחוסר יכולת לדחות סיפוקים. אולם לא על זה הופך אדם לסמל הרשע. רשעותו של עשו נעוצה בהמשך. "ויבז עשו את הבכורה". עשיו ויתר על הבכורה תמורת הנאה חולפת, תמורת צורך זמני – על זה היינו סולחים לו. אבל על הבוז לבכורה, לגדולה, לזכות לשרת את ה' – על זה אין מחילה. את זה ה' שונא! מכאן למד ר' יוחנן שמדובר במי שאין מניעה בידו מלעשות את כל העבירות המיוחסות לו.

ביזוי הבכורה! ביזוי הבחירה! ביזוי הגדלות לה נבחר האדם. אין דבר שה' שונא כמו הדבר הזה! נכון, זו לא עבירה שחייבים עליה מיתה או כרת, אף לא מלקות ארבעים, אבל זה היסוד לכל שפלות ולכל נחיתות אנושית. על המשנה "אל תהי רשע בפני עצמך" (אבות פרק ב' משנה י"ג) כתב הרמב"ם בפרושו – "אם ידמה האדם עצמו פחות - לא תהיה חמורה בעיניו כל פחיתות שיעשה". מי שבז לגדלות, סופו ליפול לעומק השפלות. זה מהותו של עשיו. וזה הפך מהותו של יעקב, של עם ישראל.

כאשר שואלים מהו החטא החמור ביותר של מערכת החינוך בישראל, יהיה מי שישיב שגדלו כאן מיליוני ילדים שלא יודעים מהי שבת, אחר יאמר שגדלו דורות שלא יודעים מהי "שמע ישראל", ויהיה מי שיאמר שיצרו כאן עם שאינו מכיר בזכותנו על ארץ-ישראל. כל אחד צודק באופן מסוים, אולם לדעתי ישנו שורש אחד שקודם לכל אלו – לקחו את עם ה', את בניו של יעקב אבינו, את העם הנבחר, עליו אמר ה' "בני בכורי ישראל", ולימדו אותם לבוז לבכורה, לבחירה, ליעוד הנעלה אליו הם ראויים. הפכו את בניו של יעקב לממשיכי דרכו של עשו. לקחו את המושג של "עם נבחר", "עם סגולה", והכתימו אותו כ"גזענות". לקחו את עם ה' והפכוהו לגוי ככל הגויים, שפל ככל השפלים. על זה לא תהיה מחילה. ואם רצוננו למנוע את השואה שעלולה לנחות עלינו בעקבות כך, לפני כל דבר אחר עלינו לשוב להיות בניו של יעקב, לדבוק במושג של עם סגולה, להיות ראויים להיות בניו של מקום, ואחר זאת נוכל כבר לפתור את כל הבעיות מבפנים ומבחוץ.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!