שלושת המקומות - שלנו בלבד • טור

א.
בפרשת השבוע פרשת תולדות, התורה מספרת לנו "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם ..."

יכולים אנו להבין את הריב שהתחולל בין רועי גרר הפלישתים לבין רועי יצחק, בשאלת הבעלות על הבארות וויכוח למי שייכים המים, אך אי אפשר להבין את מעשה הפלישתים לבארות שחפר אברהם אבינו. כמו שהתורה מתארת "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר". מה הפריע לפלשתים לשאוב מים מן הבארות אחרי מותו של אברהם? מדוע לסתום את הבארות ולמלא אותם בעפר?

התשובה כמדומני בהמשך הפסוק שאתו פתחנו. נביא אותו במלאו: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו". הוויכוח – הריב, הוא לא על משאב הטבע – הוא לא על המים. הוא על שם המקום.

אפשר לעטוף את הוויכוח ההיסטורי, הרלוונטי עד לימינו אנו, בהרבה עטיפות – צריך לזכור שבסוף הוויכוח הוא על השם - על הדרך.

ב.
על המסופר בפרשיות השבוע שאנו קוראים בשבועות אלו, ​אומר המדרש רבה: "אמר ר' יודן: שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר גזולים הם בידכם, ואלו הם: מערת המכפלה וקבורתו של יוסף ובית-המקדש". על שלושת מקומות אלו מספר התנ"ך כי נקנו בכסף מלא, ולכן - אומר לנו לכאורה ר' יודן - לגביהם אין לכם מה לדאוג: כאן יש לנו מסמכים מסודרים המוכיחים חד-משמעית את הבעלות. "רשום בטבו" אפשר להיות רגועים.

אחד הדברים המדהימים הוא, כפי שידוע לכולם, ששלושת מוקדי העימות המרכזיים בינינו לבין הפלשתינים בשנים האחרונות, הם בדיוק שלושת האתרים הללו: הר-הבית, מערת-המכפלה וקבר-יוסף. וקשה לומר שאומות העולם תומכים בעמדת ישראל דווקא...

לכן, כדאי לדייק בלשונו של ר' יודן. הוא לא אומר "שלושה מקומות לא יגידו אומות העולם גזולים הם בידכם..." אלא "אין אומות העולם יכולים לומר". כלומר: אומות העולם בוודאי ובוודאי יגידו "גזולים הם בידכם", אבל אתם צריכים לדעת מראש שמדובר בטענת כזב, כי לכם, עם-ישראל, יש את הרישום בטאבו, את הקושאנים הכי ברורים, כמו שמספר התנ"ך.

ג.
בשבת הקודמת, כאשר בבתי הכנסיות קראו על קבורת אברהם אבינו ע"י יצחק וישמעאל ושאברהם אבינו קנה את מערת המכפלה בכסף מלא ובכך הפך האתר ל"מקום קדוש", זכיתי לשַׁבַּת של התעלות ב"מקומות הקדושים" – לעמוד על טיבו של המושג "מקום קדוש". היינו אורחים של מנכ"ל "המרכז הארצי למקומות הקדושים" הרב יוסי שווינגר, איש רב פעלים שהפך את המרכז לגוף בעל משמעות אדירה לשמירה על המקומות הקדושים. יחד עמי היו גם הרה"ג הרב צבי משה גפני, רבה של משטרת ישראל, והרב רפאל מנת – רב האזור. התארחנו במרחק הליכה ממירון - ציון הרשב"י הקדוש - במושב שלמרגלות הר מירון - ספסופה. מושב מדהים עם רב מיוחד, הרב ​אליהו קדוש.​ הייתה לנו הזדמנות נפלאה ללבן את הסוגיה של המקומות הקדושים, כאשר ישנם מקומות "שתפסו" וכאלו "שתפסו" פחות...

וכך מסביר הרב שווינגר את המושג מקום קדוש: "ברחבי הארץ ישנם למעלה ממאה ועשרים מקומות קדושים. מקום קדוש הוא אתר או קבר שישנה מסורת הקושרת אותו לאירוע היסטורי בתולדות עם ישראל, או שלפי המסורת קבורה במקום אישיות תנ"כית או תורנית בעלת שם, דוגמת התנאים. אתרים אלה משמשים כמקום עליה לרגל, תפילה וכינוס של הציבור הבא להתפלל שם במשך כל ימות השנה ובעיקר בחגים, בחודשי אלול ותשרי, בראשי חודשים ובימי הילולא".

ייחוס "קדושה" למקום, מופיע לראשונה במקרא בפרשת שמות, בעת שנגלה ה' למשה במראה הסנה, ואמר לו: "אל תקרב הלם, של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא" (שמות ג, ה). וכידוע, במשך הדורות שחלפו מאז, הלכה ונתארכה רשימת המקומות הקדושים לעם היהודי. ארץ ישראל משופעת בימינו במקומות קדושים.

אחד הטיעונים של הפלשתינאים כלפי מדינת ישראל, היא על כך שאינה שומרת על "המקומות הקדושים". ועל זה שח לנו הרב שווינגר, שעל פי כל המחקרים והדבר נתון לבדיקה, "מדינת ישראל שומרת על כל המקומות הקדושים, לכל הדתות, יותר מכל מקום אחר בעולם".

בשנים האחרונות, בייחוד עם התגברות האיסלאם הרדיקלי והעמקת השסע הסוני-שיעי, הופכים המסגדים ליעדים לטרור איסלאמי, והמאמינים מוצאים עצמם לעיתים, קורבנות חפים מפשע במלחמה אכזרית זו. כך גם המקומות הקדושים של דתות אחרות, שנהרסים מדי יום ביומו במזרח התיכון על רקע השנאה והעוינות הגוברות באזור. רק בסוף השבוע התבשרנו שהרשות הפלשתינית עצמה לא הגנה על קבר יוסף בשכם, שבלהט האירועים האחרונים הוצת על ידי המון פלשתיני.

אז מי שומר על המקומות הקדושים?

ד.
בסיומו של שבוע זה אנו נכנסים לחודש כסלו, חודש האור והארה, חודש שבו המושג "אור" מקבל משמעות רוחנית אמיתית. בחודש זה יורד עלינו מלמעלה שפע של אור והארה.

שבת שלום חודש טוב ומבורך!

הרב בן ציון (בנצי) נורדמן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!