לפני התגלע הריב - נטוש • טור
הלקח שעלינו ללמוד מסיפור חפירת הבורות על ידי עבדי יצחק - אל תמתין שהריב יתפתח ויתעצם
- צוריאל קריספל
- א' כסלו התשע"ו
"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים, ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו, ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה, ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (כו, יט-כב).
בספר 'טעם ודעת' פירש את הפסוקים כפשוטם, שבאה התורה כאן ללמדנו עצה טובה הלכה למעשה בהתנהגות בין שכנים, כיצד מתפתחים מריבות, ואיך להתרחק מהן.
עבדי יצחק חפרו באר, באו אנשי פלשתים וטענו "לנו המים", ומה נעשה מזה? - "עשק", ואמנם עסק הוא לא דבר נורא כל כך, אך כדרך העולם, כשהדבר קורה כבר פעם שניה, עתה צריך כבר שם אחר לגמרי, וזה כבר ייקרא "שטנה", כי הגיעו הדברים לידי שנאה!
והנה, אם עבדי יצחק היו מתעקשים ועומדים על זכויותיהם וחופרים באר אחרת בקרבת מקום, יכולים אנו לדמיין לעצמנו איזה שם מעניין היו קוראים לבאר השלישית – שם המזכיר שפיכות דמים או דומה לזה...
אך לא כך היו פני הדברים, עבדי יצחק השכילו לוותר ולהסתלק מן המקום - "ויעתק משם", ואז כאשר חפרו באר אחרת , הרחק ממקום המחלוקת, נאמר עליה, "ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ", כלומר, אם לא מתעקשים אלא מוותרים ומחפשים דרך אחרת, זוכים להצלחה והרחבה, לפרות ולרבות, וכל שמתרחקים יותר מן המחלוקת זוכים לברכה גדולה יותר.
כמה פשוטים הדברים! הלכה למעשה!
ובתרגום יהונתן בן עוזיאל כתב עוד דבר נפלא, וז"ל, (מתורגם מארמית ללשון הקודש), ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים, ובא יובש מן השמים והתייבשה הבאר, ואז החזירו אותה ליצחק, ונבעה שוב, וכו', וחפרו עוד באר, ורבו גם עליה, והתייבשה, ולא נבעה שוב, קראו את שמה שטנה, ע"כ.
דהיינו, בפעם הראשונה כשהיה ביניהם רק דין ודברים, כאשר התייבשה הבאר וכבר לא הייתה להם תועלת ממנה, החזירוה לעבדי יצחק, אבל כשהגיע הדבר לידי "שטנה", שכבר הייתה שנאה ביניהם, אפילו שיבשה הבאר ולא הייתה להם ממנה כל הנאה או תועלת, לא החזירוה בשום אופן, כי כך היא דרכה של השנאה, לא אכפת לו לאדם שלו עצמו אין תועלת מהדבר, העיקר שגם לשונאו לא יהיה!
וכך אמר שלמה המלך ע"ה, (משלי יז, יד), "פוטר מים ראשית מדון, ולפי התגלע הריב נטוש", דהיינו, שהתחלת המריבה היא כמו חור קטן שנוצר בסכר עצום של מים, שאם לא דואגים לסתום אותו מייד, סופו שילך ויתרחב עד שיגרום לקריסתו של כל הסכר כולו, ואחריו יבוא שיטפון עצום שיגרוף את כל מה שנקרה בדרכו, כך גם בענייננו, אם לא דואגים לנטוש ולוותר בתחילתה של המריבה, סופה שתלך ותתרחב עד לשנאה עצומה, שאחריתה מי ישורנו.
לא פעם נחשפים יחידים, או יותר חמור מכך אנשי ציבור, למצב בו הם עומדים בפני החלטות לא קלות בהתנהלותם, במבט ראשון לכאורה נדמה להם כשישנה מריבה או וויכוח שעל פניו הם צודקים ללא עוררין, ולא רק שהם צודקים, אלא יש להם את ההוכחות לכך שהצד השני הוא ה"לא בסדר" בלשון המעטה, ולא רק שהוא לא בסדר, אלא יוזם מהלכים קשים כנגדו המצריכים תגובה הולמת וקשה, ולכן צריך להשיב מנה אחת אפיים למען "יראו וייראו", בא יצחק אבינו עליו השלום ומוכיח לנו, שלא זו הדרך, ולא זו העיר, ולא רק שלא נינזק מההבלגה, נהפוך הוא, ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ"
וזו העצה הראויה והמתבקשת – לפני שמתגלע הריב, "נטוש" ! נוותר ונסתלק, ואז יתקיים בנו, "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות