העובר שחולץ על סף מוות - ניצל בנס

אישה בתחילת שנות העשרים, לקראת לידתה הראשונה, התייצבה במיון יולדות בשבוע 30 להריונה. היא פנתה למיון מכיוון שלא חשה בתנועות העובר מזה כיומיים.

הניטור העוברי בקבלתה ודופק העובר אמנם היה מחשיד במקצת, אך ניתן היה לפרשו כרגיל בשבוע הריון זה. למרות זאת, הרופאה האחראית בחדרי הלידה באותה שעה, ד"ר אלה רובנס, התרשמה בבדיקת האולטרה-סאונד שהעובר כמעט ואינו זז. אולם הערכת המשקל וכמות המים היו בגדר התקין.
קשה לומר מה בדיוק, מלבד סייעתא דשמיא ומקצועיות הרופאה, גרמו לה להחליט כי המדובר במצוקה עוברית דחופה. ד"ר רובנס החליטה שלאור הממצאים יש ליילד בהקדם האפשרי.

בוצע ניתוח דחוף שבו חולץ יילוד עם חיוורון ניכר. בבדיקת דם הסתבר שרמת ההמוגלובין של היילוד עומד על 2(!) בלבד. ערך נמוך בצורה קיצונית. (הנורמה ביילודים היא המוגלובין מעל 14).

היילוד טופל בטיפול נמרץ ילודים בעירוי דם, וכעבור כיממה מדידת ההמוגלובין היתה סביב 12.
מנהל הפגיה, ד"ר דניאל לובין אומר כי "נראה כי המדובר במקרה מורכב ונדיר מאוד של אנמיה עוברית. ייתכן שמדובר באיבוד דם עוברי, או בחשיפה לוירוס הפרוו (parvo) שידוע כמחולל של אנמיה קיצונית, או מחלה גנטית נדירה של אי ייצור כדוריות דם. בכל מקרה, הבירור הינו רק בראשיתו ואת התשובות ייתכן שנלמד בהמשך".

מנהל מיון יולדות, ד"ר גיל פומפ אומר כי "הזיהוי המוקדם של המצב הנדיר הנ"ל של אנמיה קיצונית, ללא ספק הציל את חיי העובר". במענה לשאלה "כיצד ניתן לזהות מקרים כאלה בעתיד", השיב ד"ר פומפ כי "אין קריטריון קליני ברור, אלא חוש ריח קליני מפותח והרבה סייעתא דשמיא".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!