למה החינוך החרדי מסתפק בשיריים?

כמה מילים על תקצוב בינוי מוסדות החינוך בישראל: בעוד בתקצוב השוטף - כלומר המימון להוצאות השוטפות – קיימת הבדלה ברמתו בין הדרגות השונות, הרשמי, המוכר והמוכר שאינו רשמי, הרי שבכל הנוגע לבינוי המוסדות, כבר הבינה המדינה זה מכבר כי אין שום הבדל והתקצוב הוא שווה. תקציבי הבינוי, שבאים בחלקם הגדול מתקציב מפעל הפיס, כוללים גם מוסדות פטור, וכמובן גם מוסדות מוכש"ר.

עכשיו אתם בוודאי שואלים את עצמכם, בעיקר אלה מבין הקוראים שהם גם הורים לילדים במוסדות החרדיים, איך זה שהילדים שלנו, או לפחות אחוזים גבוהים מהם, לומדים בכיתות השוכנות במבנים יבילים? כיצד זה שהמראות של פתיחת שנה בציבור החרדי, כוללים תמיד תמונות של כיתות צפופות, דולפות וחצי תקניות?

התשובה לכך היא כי בעוד התקציבים קיימים, מי שמחליט כיצד לחלק אותם, הן הרשויות המקומיות. הן אלה שמקבלות ממשרד החינוך את ההרשאות התקציביות לבניית המוסדות – וההרשאות האלה קיימות למכביר, משום שתקציבי הפיס, כאמור, אף פעם לא פוחתים – אבל הרשויות הן אלה שמכריעות למי יגיע הבניין בסופה של בניה.

באופן עקבי אנחנו מזהים ברשויות המקומיות, או לפחות ברובן, אפליה חמורה בכל הקשור לנושא הבינוי למוסדות החינוך החרדיים.

הרשויות, אם מתוך הרגל, ואם מתוך מחשבה תחילה, מעדיפות "לחלק" את המבנים החדשים, הנוצצים, למוסדות החינוך הכלליים, ואילו הציבור החרדי נותר בשלו – בקרוואנים המבישים והדולפים.

כל שנה "זורקים" לו, לציבור החרדי, כמה עצמות. אי אלו מבנים יבילים שסיימו את שימושם במוסד חינוך כללי. אם בגלל שהמוסד ההוא כבר קיבל מבנה, או משום שהוא הצטמצם, כפי שקורה לא מעט בערים מעורבות כמו בית שמש ואשדוד. החרדים מקבלים את השיריים.

התופעה הזו, נוגדת במהותה את עיקרון כבוד האדם וחירותו. די בכך שהתלמיד החרדי מתוקצב במהלך השנה הרבה פחות ממקבילו החילוני. אין צורך להקיש מכך גם על תנאי הלימוד שלו.
התופעה הזו, המבישה, היא זו שגרמה למראות שראינו בירושלים אחרי גשם של עשר דקות. מצד שני, אולי בעצם זו היתה המטרה. רצינו תנאים לחרדים? קיבלנו. בריכה בחצר תלמוד התורה. תודו, זו פריבילגיה שמעטים המוסדות שזכו לה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!