צל"ש או טר"ש • טורו של אבי בלום

כשהוא מדקלם טקסטים שמתחילים במשפט "בצער רב" ומזכירים מוצ"ש ארור מלפני שני עשורים, ישב השר אריה דרעי בחדר סיעת ש"ס בכנסת וניסה לשכנע ללא הצלחה שקשה עליו הפרידה ממשרד הכלכלה. "עזבתי כי לא היה ראוי שאעקוף את הממונה על ההגבלים", הוא חזר על המשפט כמו תקליט שבור, "שילמתי מחיר אישי. ויתרתי על משרד שתקציבו ארבעה מיליארדי שקלים, ואת משרד הכלכלה אני עוזב בצער רב".

אם יש קורטוב של צער רב ויגון קודר שנמהל בהתפטרות ממשרד הכלכלה, הוא נובע מעזיבת הלשכה רחבת הידיים ומרחיבת הדעת שתוכננה, עוצבה ונבנתה בתקופת אהוד אולמרט שנודע בצניעותו. נכון לבוקר יום שלישי, עם כניסת התפטרותו ממשרד הכלכלה לתוקף, דרעי עדיין ישב בלשכה האולמרטית, וזאת בהיעדר אלטרנטיבה מיידית זמינה. משרד הנגב והגליל המדוגם לכשעצמו, ממוקם בבית אמות משפט בתל-אביב. גם מיקום זמני במטה ש"ס לא בא בחשבון הואיל והמשרדים נסגרו לאחר הבחירות, כנהוג בכל המפלגות. פיסת הנדל"ן עליה יניח השר את ראשו באזור חיוג 02, תימצא לבסוף, ולצורך העניין ניתן תמיד להתייעץ עם סגן היו"ר המיועד מטעם ש"ס של קרן קיימת לישראל, עו"ד דרעי שלמה. בינתיים, עד שיימצא המתחם ההולם מאמץ דרעי אריה את הסיסמה, שטח משוחרר לא יוחזר.

אבל עזבו אתכם מלשכות מעוצבות בבנייני משרדים מהודרים, עם שוער בכניסה ומאבטח בחניה. המיקום האמיתי של לשכת דרעי החדשה יהיה מעתה ואילך בשטח. עם עשירית מתקציב משרד הכלכלה דרעי מקבל לידיו משרד שמזכיר את משרד הפנים בשנות השמונים העליזות. שלוש מאות מיליוני שקלים שיחולקו כראות עיני השר ויתווספו לתקציב השקוף גם כן של משרד הנגב והגליל. בפריפריה המשודרגת הוכללו כל הערים החרדיות המדורגות בתחתית הסולם הסוציו אקונומי. לא עוד פגישות מתישות עם שרים מדרג בינוני של ממשלות זרות, ולוח ביקורים שמזכיר יותר את זה של דני דנון באו"ם. חסל תשלום שעות נוספות עבור שירותי תרגום לאנגלית שפת אם. מעתה ואילך תישמע בלשכה הניידת, מרוקאית שפת אב.

דרעי חוזר למשבצת הטבעית עליה חלם במשך למעלה מעשרים שנה, מהיום בו הוגלה ממשרד הפנים בממשלת רבין בהוראת הבג"ץ. הדיבורים על קבלת משרד נוסף שיהלום את מידותיו כמנהיג מפלגה קואליציונית חשובה - כפי שניסח זאת ראש הממשלה - הם לא יותר מתפאורה. החתן המיועד ממשרד הרווחה, השר חיים כץ, שמע שהכלה לוטשת עיניים ומיהר להבהיר כי לא ייתן יד לשידוכי חילופין. כץ (חיים) מהרווחה, כמו כץ (ישראל) מהתחבורה אינם מסוג השרים שניתנים להזזה על לוח השח-מט. ההשוואה למשחק שש-בש הולמת יותר את משחק הכיסאות של דרעי, אך המסקנה לגבי הכצים (חיים וישראל) זהה, ללא קשר לאופי המשחק וזהות השחקן היריב.

בסביבתו של חיים כץ הבהירו השבוע כי הוא לא מתכוון להשתתף במבצע הטרייד-אין וקינחו בהלצה. "וכי איך הוא יכול לעזוב את סגנו משולם נהרי לבד במשרד?". אז מי אמר שבמשרד הרווחה אין חוש הומור? שחור.

צבע הכסף
דרעי לא זקוק למשרד נוסף ואם יקבל לבסוף משרד כזה, זה יהיה בעיקר בשביל השופוני יא נאס. הפוזה, הכבוד, התואר והמעמד המדומה. את הפירות הוא מקווה לקטוף מנטיעת הכלאיים של משרד הפריפריה, הנגב והגליל. הראשונים שזיהו זאת הם ראשי הערים, שחוש ריח-הכסף שלהם הוא המפותח בעולם העסקנות הפוליטי.

קחו כדוגמה אקטואלית את ראש עיריית ירושלים שהוכיח השבוע כי ניתן לדקור ולפצוע קשות גם עם סכין לפתיחת מכתבים. "קצנו בדיבורים, הזמן למעשים", כתב ברקת לנתניהו וכבש את הכותרות. במערכת הפוליטית מיהרו לתייג את המהלך כעוד צעד של ברקת שמתכנן את המעבר מכיכר ספרא לרחוב בלפור. הפרשנות היתה מתבקשת: קורא התיגר גדעון סער נאם לפני שבוע על היעדר מנהיגות בישראל ולפיכך ברקת שרואה עצמו יורש פוטנציאלי מטפס בתגובה על חומות ירושלים. נתניהו דור 1, ב-96', רכב על קמפיין "פרס יחלק את ירושלים" כל הדרך לראשות הממשלה ועשה את הבלתי ייאמן כשכבש את השלטון פחות משנה אחרי רצח רבין. ברקת לא צריך להפחיד בתרחישים עתידיים. די שיצביע על המציאות שנוצרה והפכה לעובדה: ביבי חילק את ירושלים.

התיאורים העסיסיים של קרבות הירושה מפרנסים כותרות ומדורים פוליטיים, אבל האמת במקרה הזה הרבה פחות מלהיבה ואטרקטיבית. המשפט המשקף במכתבו של ברקת לא היה זה שהתקשורת הבליטה "קצנו בדיבורים, הזמן למעשים", אלא השורה התחתונה התקציבית. "דווקא בשעת קושי זו", כתב ברקת, "על הממשלה להתגייס ולהגדיל את התמיכה בירושלים באופן נחרץ". ברקת שלח את רשימת המכולת שהוא נוהג להעביר לגבאי הצדקה מהאוצר בכל ערב תקציב. כראש עיר שמכילה אוסף של מיעוטים אשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא עוני ודלות, ברקת חייב להתדפק על פתחי הממשלה, כדי לתפור טלאי על טלאי, את החור בכיס.

על משקל סיסמת הבחירות "מיליונר וסוציאליסט" שטבע בשעתו המתמודד לראשות העבודה אבי שקד, ניתן לכנות את ברקת "מיליונר ושנורר". הפוליטיקאי העשיר בישראל הוא גביר של ממש בחייו הפרטיים, אך שנורר בחייו הציבוריים. ברקת הוא הגרסה היותר אלגנטית של מגייס כספים, ואת השנור השנתי הוא עוטף בדיבורים יפים.

ראשי ערים אחרים מאזורים שונים מתנהגים, נשמעים ולעיתים גם נראים כמו שנוררים שמזהים לפני כולם מיהו הגביר החדש בעיירה שמסתובב עם סטיפה של כסף מזומן לא מסומן, או בעגה הפוליטית העכשווית: כסף לא צבוע. כמו בחורי ישיבה בסעודת פורים שמריחים מזומנים, הם יצאו מגדרם ופצחו השבוע בשירי הלל לשר החברתי בה"א הידיעה שהו-הא-מי-זה-בא.

סיירת שקד
את נאום ה"בצער רב", דרעי השמיע בפנים מכורכמות, בלב הולם ובראש דואב - אך ממש לא בגין כל הסיבות הרשמיות שתיאר. זוהי לא הפרידה שקשה עליו וגם לא התקשורת העויינת שהרסה לו את החגיגות כשתיארה את המהלך כאם כל הקומבינות. "אני לא יודע על איזו דעת קהל אתם מדברים. יצאתי הבוקר מהבית ולא ראיתי אפילו מפגין אחד", אמר בשיחה סגורה האיש שחש על בשרו בתקופת אוסלו מהי מתקפת זעם ציבורית. אז נכון שהזמנים השתנו ואת המפגינים שמצייצים מתחת לחלון מחליפים ציוצים ברשתות החברתיות, אבל בחייו הציבוריים, דרעי כבר חווה צרות גדולות יותר.

הדאגה והחשש שניכרים בפניו של יו"ר ש"ס, נובעים מכך שגם דרעי מבין כי נגמרו התירוצים. מאז שחזר מהמקום ממנו איש מלפניו לא שב, שואלת המערכת הפוליטית כולה לאן נעלם דרעי הישן, זה שבשנות השלושים המוקדמות לחייו סובב את רבין, פרס ושמיר על האצבע הקטנה. בקדנציה הקודמת, היו אלו הישיבה הכפויה באופוזיציה והשותפות הכפויה עוד יותר עם אלי ישי - ששימשו עבורו תירוצים טובים. "חכו, חכו", הוא אמר, "תראו מה יקרה כשאקבל את ההנהגה ואשב בממשלה". והנה, כבר חצי שנה דרעי מכהן כמיניסטר ובעל-בית יחיד בש"ס בממשלת שישים ואחד, והמערכת הפוליטית עדיין מחכה.

דרעי תלה זאת עד כה במשרד הפקידותי, עמוס הבירוקרטיה ונטול היצירתיות שקיבל לידיו. מהשבוע הזה ואילך, גם התירוץ הזה נגנז וחובת ההוכחה מוטלת על כתפיו. הבעיה היא, שעם כל מאות המיליונים הלא צבועים, פשוט וקל - זה לא הולך להיות. בשנות השמונים והתשעים, דרעי התרגל לומר מילה, והכל נהיה בדברו. היום, כל העברה תקציבית של פרוטה, טעונה קריטריונים שוויוניים, ונבחנת בשבע עיניים של יועצים משפטיים ופקידים צעירים - שהפכו בעשור האחרון לבעלי הבית האמיתיים במשרדי הממשלה.

שלטון הפקידים והיועצים המשפטיים בא לידי ביטוי בכל המישורים. בראש ובראשונה בסוגיית הגיוס. כמו לפני שתי קדנציות, נתניהו מורח אותנו בהבטחות בלי כיסוי ועוטף זאת בנימוקים משפטיים. ריטואל הפגישות שראינו השבוע מזכיר את ימי ישיבתנו באופוזיציה, ואפילו רשימת המשתתפים נראית כמו העתק-הדבק של מגוייסי סיירת שקד מהקדנציה הקודמת.

שר הביטחון בוגי יעלון כיהן גם אז באותו תפקיד, שרת המשפטים איילת שקד ישבה אז על תקן יו"ר הוועדה לשוויון בנטל, יו"ר ש"ס השר אריה דרעי היה חבר בשלישייה הזכורה לרע, סגן שר החינוך ח"כ מאיר פרוש, ויו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני - נכחו גם בסבב הקודם על תקן השרברבים האמיצים (פלוס אטיאס) שקפצו למדמנת הגיוס כדי לנסות ולהציל מה שאפשר. אפילו היועמ"ש וינשטיין טרם הוחלף, והיועץ המשפטי למשרד הביטחון, אחז בן ארי - נותר בתפקידו. בקצב הזה, החברים עוד יחזרו להיפגש בעזרות נשים של בתי כנסת נידחים בתל אביב, בתקווה שחולדאי טרם פינה את המתחם ובנה עליו מגדל.

מי שנחשף לתוכן השיחות יכול להתבלבל ולחשוב שגם מיקומנו באופוזיציה נותר כשהיה. המשתתפים החרדים מספרים שאשת הטייס - עם אותה אמינות מפוקפקת של טייס רוסי מעל שמי חצי האי סיני - שוב מסבירה לחברים שזו לא היא, אלא לשכת היועמ"ש. הבעיה היא בכלל משפטית ולפיכך חייבים להתפשר, להתגמש ולרכך את הנוסח החד והברור עליו סוכם מפורשות במו"מ הקואליציוני. כל הבאזז הזה מתרחש כאילו לא נוהלו כאן רק לפני חצי שנה דיונים קואליציוניים מרתוניים שבסיומם הוסכם על תיקון חקיקה סדור וברור, שקיבל טרום חתימה, את ברכת לשכת היועץ המשפטי לממשלה.

מי שנעדר אז מהדיונים, ולא נכח גם השבוע בסבב מפגשי הגיוס, הוא שר הבריאות יעקב ליצמן ששוהה בממלכה הבריטית. הפוילישער הזה, מתנהג כבן אצולה אנגלי שנמנע מללכלך ידיים ומשאיר זאת לאחרים. ממקום מושבו מעבר לים בממלכה המאוחדת (כמעט כמו יהדות התורה), הוא הבטיח לא לוותר על קוצו של יו"ד מסעיפי ההסכם הקואליציוני בסוגיית הגיוס.

ליצמן מביא לכולנו כבוד בתפקודו הממלכתי, והצלחתו היא אנטי-תזה לטיעונים של דרעי והוכחה לכך שגם במשרד הנידח ביותר ניתן לעשות והרבה. אם ליצמן ימשיך להתנהג בממלכתיות-חרדית מקומו העתידי בבית הלורדים החרדי מובטח. רק שבכל הנוגע לעמידה על קוצו של יו"ד, קצת צניעות לא תזיק. נותר רק לקוות שהבטחותיו בתחום הגיוס יחזיקו מעמד קצת יותר מהבטחה דומה שלו, שהושמעה בנושא הקצבאות. שם כזכור, זה הסתיים בלי תוספת רטרואקטיבית שהובטחה והופרה, וגם ללא תוספת מכאן ולהבא עליה כבר סוכם מעשית. במקום זה קיבלנו את פלופ תוכנית החיסכון, שרלוונטית בערך כמו יעדי הגיוס לשנת 2020.

אחים לצרה
התיאורים מהבקו"ם מגייסים כותרות לא רעות, אבל העבודה הקשה מוקדשת בעיקר לשימור הסעיפים התקציביים. בשבוע שעבר הוצגו כאן ההבטחות הלא ממומשות עליהן חתם נתניהו בהסכם הקואליציוני, צ'קים שחזרו רק לאחרונה, לא מחוסר כיסוי אלא מנימוקים משפטיים.

חברי הכנסת החרדים, בש"ס וביהדות התורה, מתרוצצים, מתאמצים ונאבקים כדי לממש את הסעיפים שהובטחו להם מפורשות בהסכמים. עם הפוליטיקאים חבריהם לקואליציה הם מסתדרים. בהרכב של 61, אי אפשר להתקיים בלי יחסי גומלין של שמור לי ואשמור לך. הבעיה מתחילה כשלפגישות מצטרפים הפקידים והיועצים המשפטיים, אדוני המדינה החדשים.

פרוש וגפני שקיימו השבוע פגישה עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, מספרים כי השיח היה חיובי וליכט הסביר להם שמה שמגיע לחינוך החרדי - היה מועבר גם בלי הסכמים קואליציוניים. רק שכאן בדיוק טמון העוקץ: בפערים הבלתי נתפסים בינינו לבינם. בין תפיסת העולם הגורסת כי ילד חרדי אמור לקבל תקצוב שוויוני, לבין מדיניות העדפת החינוך הממלכתי והפליית החינוך החרדי הבלתי רשמי, בה נוקטים הפקידים והיועצים המשפטיים.

הערך המוסף היחיד בצרות שבאות בצרורות הוא אחדות השורות. בעת צרה ורק אז, חרדי לחרדי - אח. עובדה: אחרי שפרוש וגפני סיימו לטפל במשותף בסוגיות התקצוב, התקיימה ישיבת סיעת יהדות התורה באווירה של אחדות ותמימות דעים. הנוכח/ים תיאר/ו איך אווירת ההתלכדות למען תקציבי עולם התורה הזכירה את תחושת האחדות ששררה עם הקמת 'קרן התורה' בכנסייה האגודאית הגדולה בווינה, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

ההרגשה של כאיש אחד בלב אחד היתה מוחשית לנוכח העובדה שבישיבת הסיעה אכן נכח רק איש אחד: ח"כ מאיר פרוש. ליצמן שהה בחו"ל, שאר החברים האגודאים היו עסוקים בסיוריהם, והחברים מדגל הרי מחרימים את ישיבות הסיעה עד ביאת המשיח והנורווגי. מי מביניהם שיקדים לבוא במהרה בימינו.

האווירה הקשה בלשכות הח"כים החרדים משקפת בהחלט את ההתמודדות הקשה והמתישה עם חסימות התקציבים לחרדים. פקידי האוצר נועלים את הקופה והיועצים המשפטיים זורקים את המפתחות לים. וכל זה קורה למרות ההסכמים החתומים ועל אף שמדובר בלא יותר מאשר השבת המצב לקדמותו וביטול הקיצוצים מקדנציית לפיד. ניתן רק להעריך כי המקלות שיישלפו כדי לתקוע את גלגלי משרד הפריפריה, הנגב והגליל יהיו הרבה יותר ארוכים.

במידה מסוימת, ניסיון העושר והכסף הגדול שנפל בחלקו של דרעי, יהפוך את חייו לקשים בהרבה. אם עד עכשיו משרד הנגב והגליל עמד בצלו של משרד הכלכלה, הרי שמכאן ולהבא כל הזרקורים יופנו למשרד המורחב: פריפריה, נגב וגליל. מנהלי הת"תים בישיבות שנדדו בחופשת בין הזמנים לנגב ולגליל ונהנו מתקצוב נדיב לקעמפים הישיבתיים, יגלו בקיץ הבא שהם צריכים למלא שאלונים עמוסים בקריטריונים מגבילים. כל ש"סניק טיפוסי שעולה לשידור ומסביר שבמשרד החדש יהיו לדרעי בקופה מאות מיליונים של כסף לא צבוע, גורם ליועצים המשפטיים ולפקידי האוצר לזקוף אוזניים ולפקוח עיניים, כמו נהג ברינקס ששומע רשרושים חשודים מהדלת האחורית.

"למדתי במקום הכי קשה איך עובדים כיום משרדים ממשלתיים ושילמתי חצי שנה שכר לימוד" אמר דרעי השבוע, רגעים ספורים אחרי שעזב את משרד הכלכלה. דרעי לא התפטר, אלא נפטר מעולו של משרד בו לא רצה מלכתחילה. שכר הלימוד שולם, הסמסטר הסתיים, עונת המבחנים החלה ומועד נוסף לא יינתן. אם להשתמש בז'רגון הצבאי - שרלוונטי גם לתוצאה שישיגו הח"כים החרדים בחוק הגיוס - הרי שבסופה של הקדנציה הציון שיינתן יהיה ברור וחד-משמעי: או צל"ש, או טר"ש.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!