המדריך לחוק הגיוס: אפילו 'הפלג' מרוצה

בשביל להבין את הסיפור האמיתי של חוק הגיוס, מתחילה ועד סוף, יש לחזור תחילה לבעיות שהציב חוק לפיד וגם לפתרונות שהציע, ולהבין מה באמת בר תיקון, ואיך ניתן להעביר את הדברים במבחן בג"ץ.

סעיף 26 בחוק שירות ביטחון, הוא הסעיף שמצוי בלב ליבה של המחלוקת. סעיף זה הגדיר כיום תחילת החלתו את תאריך י"ח אדר ב' תשע"ד, וכמו כן הגדיר תקופת הסתגלות שתסתיים במחזור הגיוס של 2017, בתאריך העברי ו' תמוז תשע"ז.

בתקופת ההסתגלות, הוגדרו שלושה קריטריונים שונים:
מי שמלאו לו 22 כבר ביום ההחלה, רשאי לבחור שלא לשרת, לקבל פטור משר הביטחון ולצאת לשוק התעסוקה.
מי שהיה ביום ההחלה בין גילאי 18-22, יכל לקבל דחיית שירות מדי שנה עד הגיעו לגיל 24, ואז לקבל אף הוא פטור משר הביטחון.
אלו שימלאו להם 18 בתקופת ההסתגלות - יכולים לקבל צווי דחיה מדי שנה עד לסיום תקופת ההסתגלות או עד הגיעם לגיל 21 (המאוחר מביניהם) או אז יהיה דינו כמו מי שמלאו לו 18 אחר סיום תקופת ההסתגלות.

לאחר סיום תקופת ההסתגלות, קבע חוק לפיד כי הממשלה צריכה לפעול מדי שנה להגדיר יעדי גיוס לצבא ולשירות לאומי, בהגדלה הדרגתית, כאשר ההתחלה חייבת להיות בסך מינימום של 3,300 מתגייסים. והיה, אם יעמוד המגזר ביעדי הגיוס - יוכלו בני הישיבות הנותרים לקבל דיחוי עד הגיעם לגיל 26, וכאשר יגיעו לגיל זה אף לקבל פטור.

הבעיה מתחילה כמובן, במקרה של אי עמידה ביעד הגיוס, או אז קבע סעיף 26יט כי כל בחור ישיבה ייאלץ להתייצב ככל אזרח בישראל, ואם ישתמט מכך - ייענש ככל אזרח. אלו הן בעצם הסנקציות הפליליות. כמשמעות עקיפה, ומכיוון שיבוטל מעמדם של בני הישיבות בשנה כזו, יישללו גם כלל התקציבים של עולם התורה, ואלו הן הסנקציות הכלכליות.

עד כאן בתמצית חוק לפיד.

הצהרות מול פרקטיקה
הגישה החרדית בנוגע לחוק לפיד, התחלקה לשניים - הפן התיאורטי-הצהרתי והפן הפרקטי.

הפן התיאורטי היה זה ששם כדגש מרכזי את הסנקציות הפליליות, תחת דגל זה התכנסו מאות אלפים לעצרת הענק בראשות גדולי ישראל, כדי להבהיר שלא יסכימו למיתוגם של לומדי תורה כעבריינים פליליים, גם אם ל"עבריינות" זו לא יהיה היבט מעשי, שכן איש לא חשב לרגע שצה"ל יכניס למאסר רבבות בחורי ישיבות.

מאידך גיסא, פן זה הוא הבעייתי ביותר, שכן ביטולו אינו עובר מבחן בג"ץ בשום מצב. בג"ץ אינו יכול לקבל מצב שבמדינת ישראל יהיה דין שונה לאזרח החילוני שאינו מתגייס ודין שונה לאזרח החרדי שאינו מתגייס. כך עולה מעמדותיו בעבר.

הפן הפרקטי, שם כדגש שתי נקודות אחרות: הסנקציות הכלכליות, שבסופו של דבר אכן עשויות להתממש בפועל ולהמיט חורבן כלכלי על עולם התורה. ותאריך התפוגה, שכן הכלל היהודי העתיק קובע שכל גזירה יש 'למרוח' עד שהכלב ימות או שהפריץ ימות. ובינינו, יש לא מעט צדק בטענה, שהרי קרוב ל-70 שנה הדברים מתנהלים כך, בלי הסדר בר קיימא מוחלט.

ההסכם הקואליציוני
בהסכם הקואליציוני, דרשה יהדות התורה דבר אחד בלבד, לאחר שצוטט בסעיף 33 ראש הממשלה באמירתו המפורסמת כי "במדינת היהודים לא ייכנס אדם לכלא בשל לימוד תורה", הובהר כי חוק לפיד הכולל אופציה כזו נדרש לתיקון, "באופן שהחוק יכלול מתן סמכות לשר הביטחון לפי שיקול דעתו המקצועי, וזאת במסגרת ולאור המדיניות המוצהרת לעיל".

בהסכם נאמר כי צוות מטעם שר הביטחון יציע תיקונים שיאושרו בתוך 5 חודשים, מה שלא קרה בפועל. אגב, טקסט זהה לכך, מילה במילה, נכתב בהסכם הקואליציוני עם ש"ס בסעיף 41.

חשוב להדגיש, בהסכם לא נאמר דבר לגבי שינוי מועד סיום תקופת ההסתגלות או הסנקציות הכלכליות. הדגש היה על הפן התיאורטי-הצהרתי בלבד. מאידך גיסא, ומתוך הבנה שנדרשת עמידה במבחן בג"ץ, נרמז פתרון אפשרי שהציע "מתן סמכות לשר הביטחון לפי שיקול דעתו", מילים מעורפלות אלה נועדו לומר בעצם - יתכן ונסכים למצב כזה או אחר של סנקציות פליליות תיאורטיות כדי לעבור מבחן בג"ץ, בתנאי שיהיה ברור לחלוטין שמימושן מותנה בידיו של שר הביטחון. [שום שר ביטחון שפוי במדינת ישראל לא יחיל סנקציות כאלה, גם אם בתעודת הזהות שלו רשום יאיר לפיד].

הדרישה החרדית
בשלב זה, הגישו החרדים טיוטה למימוש, שהכילה התייחסות דקדקנית לכל שלושת הנקודות דלעיל [לא נעשה ניסיון של ממש לבטל את היעדים לחלוטין, משום שדבר כזה בוודאות לא היה עובר מבחן בג"ץ ואף נדחה במפורש על ידו בעבר].

הטיוטה מציגה את הנקודות הבאות:

1. ראשית חכמה תקופת ההסתגלות תוארך ב-3 שנים. יהיה אשר יהיה, 3 שנים נוספות של דחיית כל הסדר מעולם לא הזיקו.
2. הטיוטה ביטלה לחלוטין את הסנקציות הפליליות ומחקה את סעיף 26יט שהוזכר לעיל.
3. הטיוטה צימצמה את הסנקציות הכלכליות במקרה של אי עמידה ביעדים, הניסוח שהוצע מעורפל למדי: "תקציב התמיכה בישיבות ככל שאושר לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב תשמ"ה, 1985, לגבי שנת הגיוס שלאחריה, לא יעלה על התקציב שאושר בשנת הבסיס וממנו יופחת סכום שיקבע בהסכמה על ידי ראש הממשלה, שר הבטחון ושר האוצר ובלבד ששיעור ההפחתה לא יקטן באופן יחסי לשיעור אי העמידה ביעד הגיוס. לענין סעיף זה שנת הבסיס - תקציב התמיכה בישיבות שאושר לגבי שנת הכספים 2015".
ובעברית מדוברת: תקציב 2015 שמעוגן בהסכם הקואליציוני הנוכחי ומיטיב עם עולם הישיבות יימדד באופן יחסי לאותה שנה בה לא עמדו ביעדים, ויופחת ממנו סכום יחסי לשיעור אי העמידה ביעד. דהיינו, אם היה חוסר של 10% ביעדי הגיוס, יופחת 10% מהתקציב לפחות. ההנחה היא שגם אם החרדים יהיו באופוזיציה, לא ידרשו ראש הממשלה ושרי הביטחון והאוצר 'להעניש' את עולם התורה בשיעור גבוה יותר.

כך, בעוד סעיפים 1 ו-3 פותרים את הפן הפרקטי של הבעיות שהציב חוק לפיד. מיועד סעיף 2 לפתור את הבעיה ההצהרתית. כדי להתמודד עם מבחן בג"ץ, נוסף סעיף המציין "לא הושג יעד הגיוס במשך שנתיים רצופות, לא יפעיל שר הביטחון את סמכויותיו לפי סעיף 26יח אלא באישור וועדת החוץ והביטחון", ובהמשך מוצעת הכנסת כאלטרנטיבה לוועדה - במידה וזו לא תאשר. הסעיף המדובר הוא זה שמאפשר לשר הביטחון לדחות גיוס עד גיל 21. ובמילים אחרות, בחורי הישיבות כולם יהיו פטורים אלא אם יחליט שר הביטחון להחיל עליהם צורך בדיחוי עד גיל 21, וגם זאת באישור של וועדת חוץ וביטחון.

הצעת שקד
שתי בעיות מרכזיות ניצבות בפני חקיקה שכזו:
1. בעיה תדמיתית. נתניהו ושותפיו - כחלון וגם בנט - אינם יכולים להרשות לעצמם העברת חוק כזה. המצביע בעצם על כניעה מוחלטת לחרדים. הם מזמינים בליץ תקשורתי ומחאות עממיות שונות ומחזקים את כוחו של לפיד.
2. בעיה חוקתית. בג"ץ כבר הוכיח כי אינו מוכן לקבל ניסוחים מעורפלים בסגנון זה, והוא עשוי לראות בהסרת הסנקציות הפליליות חוסר שוויון ולקבוע כי החוק אינו תקף.

לפיכך, הציעה שרת המשפטים איילת שקד נוסחה שעשויה להיות הפיתרון האולטימטיבי:
סעיפים 1 ו-3 יתקבלו, דהיינו צמצום מהותי של הסנקציות הכלכליות והארכת מועד תקופת ההסתגלות.

נושא הסנקציות הפליליות יישאר על כנו אך בהתניית שר הביטחון. כלומר, במידה ועולם התורה לא יעמוד ביעדים - יחליט שר הביטחון האם להחיל על בחורי הישיבות מצב של עבריינות פלילית. כאמור לעיל, לא נולד שר הביטחון שיעשה זאת, ולפיכך אין חשש של ממש לכך. מאידך גיסא, מצב שכזה מותיר את הסנקציות ברמה ההצהרתית על כנן, לפחות על הנייר, ובג"ץ אינו יכול לקבוע כי הוא מפלה בין דם לדם. [לפחות לא מבלי להטיל ספק בישרותו של שר הביטחון].

מצידן, היו המפלגות החרדיות מציעות בעצמן את 'הצעת שקד', אלא שאליה וקוץ בה, אותה סיבה שנועדה להכשיר את הצעת שקד בפני בג"ץ, דהיינו האופציה התיאורטית לסנקציות פליליות, היא זו שמונעת מהן לתמוך בגלוי בהצעה. שהרי כלפי הבוחר החרדי הן הצהירו כי בשום אופן לא יסכימו לקרוא ללומדי התורה עבריינים, גם לא באופן תיאורטי.

[רמז לכך, ניתן למצוא כבר בניסוח ההסכם הקואליציוני שהובא לעיל, בו הסכימו כאמור לתלות את הדברים בהחלטתו של שר הביטחון. חובבי קונספירציות יטענו שכבר אז הייתה כוונת החותמים להצעת שקד...]

למרות זאת, ניתן לקבוע כי זו ההצעה הפרקטית ביותר, גם אם יהיו בה שינויים קלים לכאן ולכאן. כל אחד 'יבלע צפרדע'. נתניהו יוכל למכור לבג"ץ ולתקשורת את הותרת הסנקציות הפליליות על כנן על פי שיקול דעתו של שר הביטחון, ואילו החרדים יציגו את הפיכת הסנקציות הפליליות לשאינן ברות מימוש, צמצום הסנקציות הכלכליות ודחיית המועד כהישגים משמעותיים לבוחריהן.

(ואנקדוטה לסיום: גם המקהלה הפנים-חרדית הצווחנית בעניין הגיוס, על אף שלא זכתה לייצוג פוליטי, תמשיך לקבל את חלקה. צעקותיה עוד מימי 'חוק טל' ו'הנחל החרדי' הרי יימשכו בכל מקרה. כעת הם יוכלו לנופף בטיעון פופוליסטי 'הנה נותרו סנקציות פליליות', על אף שכאמור, אין בכך ולא כלום).

האם אכן יתוקן החוק? ימים יגידו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!