שתיקת אברהם, והעולם האמוציונלי שלנו

"ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך" (כב, טז).

יש המקשים, מה בעצם הייתה הגדלות של אברהם במעשה העקידה, נכונותו לשחוט את בנו? וכי מה היה יכול לעשות, הרי הקב"ה ציווה עליו "קח נא את בנך... והעלהו לי לעולה", האם היה יכול שלא לשוחטו?

סוד העניין טמון כאן בפסוק, וכך דרשו חז"ל במדרש (ויק"ר פכ"ט, ט):

"'בי נשבעתי נאם ה'', מה הצורך לשבועה?
ר' ביבי בר אבא בשם ר' יוחנן אמר - עמד אברהם אבינו בתפילה ותחנונים לפני הקב"ה ואמר לפניו: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך, בשעה שאמרת לי "קח נא את בנך את יחידך", היה בליבי מה להשיבך, והיה בליבי מה לומר - אתמול אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע", ועכשיו אתה אומר לי "והעלהו לי לעולה"?!
אלא כשם שהיה לי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השיבותיך, כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו, כך, כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים, תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם, ועמוד מכיסא הדין לכיסא הרחמים"

אנחנו מוכנים לעשות הרבה דברים, אבל לפחות רוצים להגיב איזו תגובה, אני מוכן שחברי יעשה לי הכל, אבל לפחות שיידע שהוא לא נהג עימי בצדק, מה, גם זה אסור לי?

כשציווהו הקב"ה על העקידה, יכול אברהם לומר, "רבש"ע, אני מוכן, אבל רק תסביר לי דבר מה, רק שאלה אחת קטנה, הרי הבטחתני שממני ייבנה עם ישראל?!", אבל אברהם אבינו לא הגיב, לא שאל שאלות, וביקש שבשכר זה הקב"ה לא יגיב כשעם ישראל יעשו עבירות, לבקש מהקב"ה שימחל, זה הוא לא היה יכול, כיצד ניתן למחול על עבירות? רק זאת ביקש, אני סגרתי את פי, גם אתה רבש"ע, אל תעשה כלום, כביכול.

וזה לא הניסיון הראשון שלו, בפרשה הקודמת הקב"ה מצווה עליו, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", היה זה דבר קשה מאוד עבור אברהם אבינו, אברהם בנה את ביתו בחרן, הוא עמל קשה מאוד להחזיר את כל אנשי המקום בתשובה, עוד עבודה רבה הייתה לפניו, והנה הקב"ה אומר לו לך לך ! ומבטיח לו שיהיה לו שפע וכל טוב במקום החדש, ומה עושה אברהם? לא שואל שאלות, אלא מיד, "וילך אברהם כאשר דיבר אליו אלוקים", הוא משליך מאחריו את הכל והולך !

ועדיין אין זה הכל, סוף סוף הוא מגיע לארץ כנען, והנה בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית נהיה רעב בעולם, אין מה לאכול, הרי הוא היה יכול לבוא בתלונה ולומר, רבש"ע, הרי אמרת לי "לך לך אל הארץ אשר אראך", ויהיו לך ברכה והצלחה וכל טוב, ועתה כשהגעתי לכאן, אין לי מה לאכול, זה דבר שלא היה לפני כן, פעם ראשונה שאין מה לאכול, ומה עם ההבטחה שהבטחת לי, רבש"ע?, אבל הוא לא אמר מילה !

ועל זה אנו חיים עד היום, על השתיקה הרועמת של אבותינו הקדושים.

חיים אנו בעולם מאוד אמוציונלי, עולם בו במהירות הבזק מועברות ידיעות או תגובות כאלו ואחרות, לפעמים אפילו לפני שבעל העניין עצמו מודע לנושא השיחה או הידיעה, התגובות אצות רצות ומתפרצות, פלוני מגיב כך, פלמוני, מגיב כך, ולכאורה נדמה לנו שאם לא נגיב, ובעוצמה, ונשיב חורפינו דבר ניחשב לחלשלושים, באים חז"ל ומלמדים אותנו, "תולה ארץ על בלימה", אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה, הכח הזה והעוצמה הטמונים בכח וביכולת לא להשיב גם כשיש בוודאות למצור אש, ולא להגיב, עוצמה זו יש בה כדי לקיים את היקום כולו.

מעשי אבות סימן ודרך לבנים, לו נאמץ מעט מזעיר ממידה נפלאה זו, כמה טובים ויפים יהיו חיינו וחיי זרענו וזרע זרענו, אכי"ר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!